1. לפנינו ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' זיסקינד), לפיו הורשע המערער, על פי הודאתו, במעשה מגונה באדם, הטרדה מינית ומעשה מגונה בפומבי, ונגזר עליו עונש מאסר לתקופה של 15 חודשים, מאסר מותנה לתקופה של 8 חודשים, קנס בסך 100 ש"ח ופיצוי למתלוננת בסך 5,000 ש"ח (ת"פ 7992/08 - הכרעת דין מיום 6.2.12 וגזר דין מיום 19.12.12). יצוין כבר עתה כי במוקד הערעור מצויה בקשת המערער להתיר לו לחזור בו מהודאתו.
כתב האישום
2. נגד המערער הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים המייחסים למערער שתי עבירות של מעשה מגונה באדם שבוצעו כלפי שתי מתלוננות במקום עבודתו, הטרדה מינית ומעשה מגונה בפומבי. על פי כתב האישום, עבדו המערער וכן שתי המתלוננות במפעל רפא, המערער כאיש תחזוקה והמתלוננות כעובדות ניקיון.
3. על פי האישום הראשון המתייחס
למתלוננת 1 (להלן - המתלוננת)
, במהלך שנת 2005, בתאריכים שאינם ידועים במדויק למשיבה, הזמין המערער את המתלוננת לחדרו לשתות קפה, ובמהלך השיחה ליטף את רגלה. המתלוננת אמרה לו להפסיק והוא התנצל. כעבור שבועיים, כאשר ניקתה המתלוננת את חדרו של המערער, חיבק המערער את המתלוננת מאחור ונישק אותה בצווארה. המתלוננת השתחררה ממנו בכוח ואמרה לו "חלאס, חלאס". כעבור מספר ימים הראה המערער למתלוננת תמונות פורנוגרפיות במחשב והציע כי ישלח לה בדואר האלקטרוני תמונות נוספות. המתלוננת הסבירה למערער כי היא אינה מעוניינת בכך ובהמשך חיבק אותה המערער חיבוק ממושך. המתלוננת הדפה את המערער והמערער אמר לה כי הוא מצטער ואינו יכול לשלוט בעצמו. כעבור מספר ימים הביא המערער למתלוננת משחה, אמר לה שהוא שם את המשחה על איבר מינו אחרי שהמתלוננת הולכת כדי שיוכל להמשיך לתפקד בעבודה, והציע כי תיתן את המשחה לחבר שלה. כעבור שבוע חשף המערער את איבר מינו לפני המתלוננת ואמר לה "תראי, את רוצה לגעת, תגעי", ובהמשך מישש את איבר מינו בידו ואונן. למחרת התנצל על מעשיו. במועד נוסף, שאינו ידוע, בעת שהיה שתוי, השכיב המערער את המתלוננת, שכב עליה וניסה לפשק את רגליה, אולם המתלוננת התנגדה ואמרה לו מדוע אתה עושה דברים כאלה, והמערער השיבה כי הוא אוהב אותה. בגין מעשים אלה ייחסה המשיבה למערער עבירות של מעשה מגונה באדם, עבירה לפי ס' 349(ג) לחוק העונשין, הטרדה מינית, עבירה לפי ס' 5 לחוק הטרדה מינית, ומעשה מגונה בפומבי, עבירה לפי ס' 345 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
4. על פי האישום השני המתייחס
למתלוננת 2, בשנת 2004 לערך, במועד שאינו ידוע למשיבה, בעת שמתלוננת 2 ניקתה את גג מערכת המים של המפעל, עלה המערער אחריה, חיבק אותה מאחור, נגע בחזה מעל לבגדיה וליטף אותה בידיה. המתלוננת 2 הדפה אותו ממנה ואמרה לו כי היא נשואה עם ילדים ושיעזוב אותה, והמערער אמר לה שלא תדבר על כך עם איש. בגין מעשים אלה ייחסה המשיבה למערער עבירה של מעשה מגונה באדם, עבירה לפי ס' 348(ג) לחוק העונשין.
מהלך הדיון בבית משפט קמא
5. לאחר דחיות מרובות, בין היתר על מנת "למצות את ההליכים עם המאשימה" נשמעה תשובת המערער לכתב האישום (לפני כב' השופט י' ברקלי). ב"כ המערער הודיע כי הקריא למערער את כתב האישום והמערער כופר בכל המיוחס לו, וכי אין טענת אליבי. ב"כ המערער ביקש שוב לדחות את הדיון על מנת להידבר עם המאשימה, ובית המשפט קבע דיון נוסף לשם קבלת תשובה מפורטת לכתב האישום. בישיבת בית המשפט הבאה הודיע ב"כ המערער שוב כי הקריא למערער את כתב האישום, כי המערער הבינו וכופר במיוחס לו וכי אין טענת אליבי. עוד הודיע כי הוא מבקש לחקור את כל עדי התביעה. בשלב זה, ובשל פרישתו של כב' השופט ברקלי, הועבר הדיון לכב' השופטת א' זיסקינד, אשר קבעה דיון נוסף לשם מתן תשובה מפורטת יותר לכתב האישום. בדיון שנתקיים, הודיע ב"כ המערער כי היה סמוך ובטוח כי הדיון ייקבע להוכחות, אולם בינתיים שוחח עם ב"כ המשיבה "ויש לי תחושה שיכול ונצליח לקדם את התיק מבלי לשמוע אותו". בית המשפט דחה, אפוא, את הדיון למועד נוסף. בישיבה העניינית הבאה הודיע ב"כ המערער לבית המשפט שוב כי המערער כופר בעובדות כתב האישום וכי הוא מבקש לחקור את כל עדי התביעה. יחד עם זאת הודיע, כי שוחח עם ב"כ המשיבה וכי קיים מתווה "שצריך לעבור אישור התביעות". בתום ישיבה זו קבע בית המשפט את הדיון לשמיעת הוכחות.
6. ימים ספורים לפני ישיבת ההוכחות, הודיעו ב"כ הצדדים לבית המשפט בכתב כי הגיעו להסדר טיעון לפיו כתב האישום יתוקן, המערער יודה בכתב האישום המתוקן ויורשע, וכי אין הסדר לענין העונש. עוד הוסכם כי יוזמן תסקיר שירות מבחן בעניינו של המערער. בישיבת בית המשפט שנתקיימה ביום 6.2.12 הודיעו הצדדים לבית המשפט בשנית על הסדר הטיעון והגישו את כתב האישום המתוקן. בכתב האישום המתוקן נמחק האישום השני, וכן נמחק אירוע אחד מתוך האישום הראשון (אירוע המשחה). ב"כ המערער אישר את הסדר הטיעון, והודיע כי הקריא למערער את כתב האישום המתוקן, כי הסבירו לו וכי המערער מודה בעובדותיו. המערער הצהיר אף הוא, כי כתב האישום המתוקן הוסבר לו ואף הוסבר לו כי בית המשפט אינו כפוף להסדר, וכי הוא מודה במיוחס לו.
7. על יסוד הודאת המערער בעובדות כתב האישום המתוקן הרשיע בית המשפט את המערער במעשה מגונה באדם, הטרדה מינית ומעשה מגונה בפומבי. בית המשפט הורה על הזמנת תסקיר שירות מבחן והערכת מסוכנות וקבע דיון לשמיעת הטיעונים לעונש.
תסקיר שירות המבחן, דו"ח הערכת המסוכנות ותסקיר נפגעת העבירה
8. הוגשו תסקיר שירות מבחן, ודו"ח הערכת מסוכנות בעניינו של המערער. לבקשת המשיבה, הוגש גם תסקיר נפגע עבירה. שירות המבחן ציין בתסקירו כי המערער חווה בילדותו פגיעות מיניות, ואף פגע מינית באחותו הצעירה ממנו, עבירה בגינה ריצה עונש מאסר. צוין עוד כי המערער נטל "אחריות פורמאלית" למעורבותו בעבירות, והסביר כי בינו לבין המתלוננת התפתחה מערכת יחסים אינטימית ומינית במהלכה אירע האירוע הנדון. צוין כי המערער התקשה להבחין בהתנגדותה של המתלוננת, ומתיאורו עולה כי שיתפה פעולה, דבר המעיד על עיוותי חשיבה כדרך רציונאלית להסביר לעצמו את מעשיו הפוגעניים ולהפחית רגשות אשמה סמויים. שירות המבחן העריך כי את עבירותיו של המערער בתחום המיני מאפיין קושי לפרש יחסי קרבה ולשמור על גבולות. צוין כי המערער מתקשה להפגין אמפטיה למתלוננת מאחר שמתקשה לראות במעשיו פגיעה. שירות המבחן המליץ על שילובו של המערער בטיפול ייעודי לעברייני מין במסגרת צו מבחן, ועל הטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות לצד עונש מותנה.
9. דו"ח המרכז להערכת מסוכנות קובע כי למערער מסוכנות מינית בינונית-נמוכה. בדו"ח תוארה בדיקתו של המערער במהלכה פירט את השתלשלות העניינים עם המתלוננת. המערער ציין כי "אני עשיתי שגיאה נוספת בחיים. זה התחיל בתור השתעשעות שהובנה מאוחר יותר לא טוב". המערער ציין כי במהלך עבודתם המשותפת "נוצרה התקרבות", המתלוננת ראתה בו אוזן קשבת, "כמו אבא, קראה לי 'אבא ע', היה גם קשר של מגע, נגיעות, חיבוק, נשיקה על הלחי, כמו חיבוק של עידוד, 'יהיה בסדר', ולאט לאט זה קצת היה יותר...יותר ליטופים, התקרבות, יותר חיבוקים, יותר נשיקות, ובמהלך הזמן זה כנראה הובן לא נכון על ידי שנינו...במקרים מסוימים זה היה נראה שהיא היוזמת ובמקרים מסוימים שאני הייתי היוזם, היא אמרה 'לא' ולא רצתה יותר את המגע, החיבורים, הנשיקות והליטופים...". המערער ציין כי במהלך כל החודשים שהקשר המתואר נמשך לא היתה לו תחושה שלא נוח לה או שאיננה מעוניינת בקשר, "רק בסוף אמרה שלא נוח לה ולא רוצה את זה".
10. משעומת עם כתב האישום המתוקן המתאר פגיעות מיניות, השיב: "אני יודע מה כתוב בכתב האישום אבל אני אומר לך רק אמת, המתח הזה בבית והמצב המתוח עם אשתי, שעברו שבע שנים מאז המשפט ועד היום, לא מאפשר לנו חיים תקינים, וזה מה שגרם לי בסופו של דבר להודות בכתב האישום כמו שהוא". לדבריו, במשך שנים כפר בעובדות כתב האישום ורק בדיון האחרון בבית המשפט החליט להודות, "כדי לגמור את התיק": "המשפחה לא יכולה יותר, הילדים גדולים, מבינים, אין כוח יותר. אני יודע שעשיתי שגיאה וחטאתי. התפתיתי וזה נגמר לא טוב ואני לא יכול יותר נפשית". בהמשך, משנשאל מדוע הקורבן הגישה נגדו תלונה, השיב: "הלוואי והייתי יודע. יש לי השערות, אבל אני לא רוצה שיגידו שאני משקר, או שאני הופך את הדברים שלי, אחרי שהודיתי...אני צריך להתייעץ עם עורך דין וזה מה שטענתי שש שנים, אני לא רוצה להפוך את הדברים ולפתוח מחדש...תראי, יש מצב שאתה מחבק את אשתך והיא אומרת 'לא מתאים לי'', ואתה מנסה שוב ועוזב, אז זה עבירה פלילית?...תראי, לא אכפת לי שהעו"ד יכעס וזה ישבש את מהלך המשפט שהוא מתכנן, אני יכול לומר דבר אחד, שכל מה שכתוב בכתב האישום זה לא נכון". בהמשך טען כי "היינו כמו זוג שמנהל קשר רומנטי.." ואף טען כי קיימו יחסי מין לא מלאים בהסכמת המתלוננת וחלקם ביוזמתה (בע' 6). התרשמות מעריכת המסוכנות היתה כי המערער אינו מגלה תובנה לטיב מעשיו ותוצאותיהם, הן בעבירות אותן ביצע בעבר והן בעבירות נשוא חוות הדעת, וכי בשל ליקוי ביכולתו לראות את האחר, צרכיו ורצונותיו, הוא מתקשה לזהות את פגיעתו בקורבן ולפיכך מעשיו חוזרים על עצמם.
11. בתסקיר נפגעת העבירה שהוגש, צוין כי המתלוננת עברה סדרה של הטרדות ופגיעות מיניות בתקופה רגישה בחייה, בשלהי גיל ההתבגרות, בשלב גיבוש זהותה העצמית כאדם בוגר. הפגיעה המינית הותירה אותה עם חוויה קשה של ניצול, אשר פגעה ביחסיה הזוגיים באותה תקופה, באמונתה בעצמה, בביטחון ובערך העצמי שלה וביכולתה ליצור קשרים זוגיים בריאים ונורמטיביים. חרף חלוף הזמן, המתלוננת טרם הצליחה לעבד את טראומת הפגיעה ומצבה עלול להתדרדר במצבי לחץ ומשבר. צוין כי המתלוננת זקוקה לסיוע מקצועי אשר יתמקד בעיבוד הטראומה שעברה.
מהלך הטיעון לעונש וגזר הדין
12. לאחר שהוגשו התסקירים, נשמעו טיעוני הצדדים לעונש. בטיעוניו לעונש ציין ב"כ המערער שוב כי המערער הודה במסגרת הסדר טיעון בעבירות שיוחסו בכתב האישום המתוקן. עוד ציין כי בעצם ההודאה יש כדי להצביע על "מידה כזו או אחרת של הפנמה המתייחסת לעבירות שבוצעו על ידי הנאשם". המערער עצמו הוסיף ואמר:
"אני מצטער אם אני קצת רועד, אולי קצת ניכרת בקולי ההתרגשות. זה די בושה. אני רוצה לדייק דבר אחד, אני לא מכיר שום דבר...אני כן בוודאי מודה וגם מתבייש וגם מכיר במעשים שעשיתי, ובהחלט הפנמתי אותם, הזכיר את זה עוה"ד, אני לא רוצה להאריך ולגזול מזמן ביהמ"ש, התובע אמר שבדו"ח כתוב שלא הפנמתי, אני זוכר שאמרתי שאני מתנצל גם בשירות המבחן וגם בדו"ח המסוכנות, אני לא מבין..." (בע' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 20.11.12).
13. בהמשך לכך התנהל דו שיח עם בית המשפט בשאלת "ההפנמה" כמפורט להלן:
"
ביהמ"ש: הם התכוונו לכך שחזרת על המעשים.