השופט ס' ג'ובראן:
1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (ת"פ 24007-11-11, כבוד השופט ר' שפירא) מיום 30.11.2011.
2. המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, על פי סעיף 402(ב) בצירוף סעיפים 29(א) ו(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); חבלה בכוונה מחמירה, על פי סעיף 329(א)(1) ו(2) בצירוף סעיפים 29(א) ו(ב) לחוק העונשין; החזקת נשק, על פי סעיף 144(א) בצירוף סעיפים 29(א) ו(ב) לחוק העונשין; נשיאה והובלת נשק, על פי סעיף 144(ב) בצירוף סעיפים 29(א) ו(ב) לחוק העונשין וקשר לפשע, על פי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, טרם יום 11.9.2011 קשר המערער קשר עם אחר לשדוד תחנת דלק ולשם כך הצטיידו בשני אקדחים, כובעי גרב וכפפות. ביום 11.9.2011 הגיעו השניים לתחנת הדלק כשהאחר נוהג בקטנוע והמערער רוכב אחריו לאחר שהסוו עצמם בעזרת כובעי הגרב והכפפות בהם הצטיידו טרם לכן וכן החזיקו באקדחים. בקרבת עמדות התדלוק שהו המתדלק ס' והמתדלק מ' ובמשרדי התחנה שהה המנהל שעסק בהוצאת כסף מהכספת בסך של 84,000 ש"ח לצורך העברתו לרכב של חברת ברינקס. המערער והאחר ירדו מהקטנוע כאשר שני האקדחים שלופים בידיהם. המערער נכנס לחדרי ההנהלה וניסה לפתוח את דלת משרד המנהל. משלא הצליח ירה בידית הדלת מספר יריות עד שנפתחה, נכנס למשרד ובאיומי אקדח אסף את הכסף שהיה מונח על השולחן אל תוך שקית שהייתה במקום. האחר המתין למערער מחוץ למשרד כשהוא מכוון את האקדח אל עבר המתדלקים ומורה להם לא לזוז. האחר הורה למתדלקים להוציא את הכסף שברשותם ושדד מהם סך של כ-3,000 ש"ח באיומי אקדח. השניים החלו להימלט מהמקום שהאחר נוהג בקטנוע. במהלך מנוסתם ומשהבחין המערער במתדלק מ' לוחץ על לחצן המצוקה ירה לעברו מספר כדורים. כתוצאה מהירי נפגע המתדלק מ' ונגרמו לו פצעי ירי בצוואר ובכתף שמאל. במרחק של כקילומטר מתחנת הדלק נטשו השניים את הקטנוע, הקסדות ופריטי לבוש בשטח אדמה ונאספו על ידי אחר נוסף שהמתין להם במקום על פי תיאום מראש.
3. במסגרת גזר הדין בית המשפט ציין כי במקרה דנן הוא לא הורה על הגשת תסקיר מבחן בעניינו המערער, על אף גילו הצעיר. בית המשפט ציין כי הסנגור הציג את כל הנתונים הרלוונטיים וכי גילו של המערער אינו מחייב הגשת תסקיר שכן הוא בן למעלה מ-21 שנים. בית המשפט ציין כי מדובר במעשה חמור ביותר שכולל שוד מזוין, תוך תכנון מוקדם וקפדני, ירי אל עבר עובדים בתחנת דלק והימלטות. עוד ציין כי האחר טרם אותר ועניין זה משליך על האמון שיש לתת בחרטת המערער. בית המשפט הוסיף כי חומרה יתרה נודעת לפוטנציאל הנזק שהיה יכול להיווצר בעקבות הירי שבוצע ואת העובדה כי פסע היה בין המתדלק שנורה לבין המוות. בית המשפט הדגיש כי מילימטרים בודדים הפרידו בין העבירה בה הורשע המערער לעבירה חמורה יותר. בית המשפט הוסיף את הצורך לשדר מסר לציבור בדבר ההגנה על מתדלקים בתחנות דלק המהוות שירות חיוני לציבור. מבחינת שיקולים לקולה בית המשפט שקל את עברו הפלילי הנקי, את רקעו המשפחתי הכולל מצב בריאותי קשה של אמו ונתונים סוציו-אקונומיים נוספים וכן את הודאתו במיוחס לו מיד בפתח משפטו המצביעה על חרטה אמיתית. עקב מצבה הכלכלי של משפחת המערער בית המשפט בחר שלא להטיל עליו קנס. על בסיס זה, גזר בית המשפט על המערער 9 שנות מאסר בפועל; שנתיים מאסר על תנאי (משך התנאי הובהר בהחלטה מאותו היום שכן הוא נשמט מגזר הדין) והתנאי הוא שלא יבצע עבירת שוד, על פי סעיף 402 לחוק העונשין ועבירה של חבלה בכוונה מחמירה, על פי סעיף 329 לחוק העונשין; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירות בנשק או עבירה של קשר לפשע או עבירה של אלימות הגורמת לחבלת גוף או עבירת רכוש שהיא פשע; פיצוי למתדלק מ' בסכום של 30,000 ש"ח ופיצוי למנהל התחנה ולמתדלק ס' בסך 10,000 ש"ח לכל אחד מהם.
4. מכאן הערעור שלפנינו במסגרתו טוען המערער כי יש להפחית מעונש המאסר שנגזר עליו וכן מהפיצויים בהם חויב. לטענתו, לא ניתן משקל מספק להודאתו במיוחס לו כבר בחקירתו במשטרה וכן בעת הקראת כתב האישום. לטעמו, הודאה זו מהווה הוכחה לחרטה כנה אשר הפסיקה קבעה כי יש לייחס לה משקל. עוד טוען הוא כי שגה בית המשפט המחוזי משלא הורה על הגשת תסקיר שירות מבחן בעניינו משום שהוא נטול עבר פלילי ובשל כך היה ראוי כי שירות המבחן יבחן את עניינו. עוד טוען הוא כי ניתן משקל חסר לנסיבותיו האישיות הכוללות מחלה קשה של אמו. בהקשר זה מדגיש הוא את גילו הצעיר שהיה 21 שנים בעת ביצוע העבירה.
5. במענה, סומכת המשיבה את ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, העבירה היא חמורה ביותר ויש להחמיר בענישה במקרה דנן נוכח האלימות שהופעלה כלפי נותני שירות. המשיבה מדגישה את ההכנה המוקדמת למעשים ואת הקשר שנרקם טרם להם. לעניין תסקיר שירות המבחן המשיבה טוענת כי לא קמה חובה חוקית להגיש תסקיר במקרה זה נוכח גילו של המערער והדבר היה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט אשר הפעילו כראוי לאחר שהתרשם מכלל הנסיבות הרלוונטיות והנתונים שהוצגו בפניו.
6. במהלך הדיון בפנינו התברר כי במהלך חקירתו במשטרה המערער קשר שני מעורבים אחרים בפרשה אך אלו לא אותרו על ידי המשטרה עקב כך שהוא חזר בו מדבריו אלו בהמשך.
7. לאחר שעיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ובהודעת הערעור על נספחיה, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים בפנינו, מצאנו כי דין הערעור להדחות.
8. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה או מקום בו מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות זאת (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, בפסקה 11 (29.1.2009)). במקרה דנן לא מצאנו כי העונש שהוטל סוטה מטווח הענישה הנהוג. כך למשל בע"פ 501/81 אבו חצירה נ' מדינת ישראל, לו (4) 141 (1982) נגזר על שני נאשמים שהורשעו בשוד בלבד עונש של שבע שנות מאסר בפועל. כך גם בע"פ 4921/11 דלאשה נ' מדינת ישראל (9.7.2012) הושת על שני נאשמים שהורשעו בשוד בנסיבות מחמירות ובתקיפת קשיש תשע שנות מאסר בפועל ושמונה שנות מאסר בפועל. ונזכיר כי בענייננו המערער הורשע בעבירות נוספות ביניהן עבירה של גרם חבלה בכוונה מחמירה שהעונש המקסימלי בגינה הינו 20 שנות מאסר.
9. בהמשך לכך, צדק בית המשפט משהדגיש את הצורך להגן על נותני שירותים חיוניים כמתדלקים בתחנות דלק. בהקשר לצורך בהגנה על נהגי מוניות נאמר בע"פ 10828/04 טלאל נ' מדינת ישראל (16.6.2005):
"נהג המונית שביקש להרוויח את לחמו בשעות לילה מאוחרות מצא עצמו נשדד, מוכה, חבול ומאוים, ומכונית נלקחה ממנו, במעשי בריונות. מעשים כאלה דינם מאסר לא קצר; חובתו של בית המשפט להגן על אנשי עמל, כמו נהגי מוניות, הנותנים שירות לציבור גם בשעות שאינן שיגרתיות, ונחשפים לגחמות זדון של עבריינים" (וראו גם ע"פ 3312/12 פלוני נ' מדינת ישראל (2.4.2013)).
הדברים נכונים אף בענייננו.
10. באשר לתסקיר שירות המבחן, אין חולק כי לא הייתה חובה להגשתו (וראו: חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971). על כן, לבית המשפט מסור שיקול הדעת באם להורות על עריכת תסקיר שכזה. אכן, חשיבות רבה נודעת במקרים המתאימים לעריכת תסקיר שירות מבחן בעניינו של נאשם, ולהזדקקות לאמור בתסקיר זה לצורך גזירת דינו. עם זאת, בנסיבות המקרה דנן לא הייתה מוטלת על בית המשפט חובה להורות על הגשת תסקיר כאמור. לא זו אף זו, לא נגרם למערער עיוות דין עקב כך שלא נדרש תסקיר כיוון שנסיבותיו האישיות הובאו בחשבון באופן מובהק ומפורט בגזר הדין.
11. באשר לפיצויים, היה על המערער לצרף את המתדלקים ומנהל התחנה כצד להליך שכן הם זכאים לומר את דברם בנידון. כדי להסדיר את התשלום פתוחים בפניו המנגנונים המוסדרים בסעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 (ראו גם ע"פ 7890/03 סניור נ' מדינת ישראל (30.6.2004); ע"פ 5761/05 מג'דלאוי נ' מדינת ישראל (24.7.2006)).
12. לא נעלם מעינינו גילו הצעיר של המערער בעת ביצוע העבירה (וראו, לעניין זה ע"פ 7781/12 פלוני נ' מדינת ישראל (25.6.2013) בו נקבע כי יש לתת משקל מוגבר לשיקולי השיקום במסגרת ענישתם של "בגירים-צעירים"). כן, נתנו דעתנו לעובדה כי אין לו עבר פלילי ולנסיבותיו האישיות המורכבות הכוללות בחובן את מחלת אימו לה הוא מסייע. יחד עם זאת, אין בכך בכדי להפחית מחומרת העבירות בהן הורשע שכפי שכבר נאמר היו עלולות להסתיים בתוצאה הטראגית מכל ורק בנס לא הסתיימו כך.
13. סוף דבר, הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ב באב התשע"ג (29.7.2013).