פסק-דין בתיק ע"פ 45654-08-11

השופטת רות לורך-אב"ד

לפנינו ערעור על הכרעת דינו ולחילופין על גזר דינו של בית משפט השלום בראשל"צ (כב' השופטת עירית וינברג-נוטוביץ) בת"פ 2753/08.

כתב האישום

1.         המערער הורשע לאחר שמיעת הראיות בביצוע עבירות תקיפה ואיומים כלפי מי שהיתה אשתו באותה עת (להלן: " המתלוננת"), כמפורט בחמישה אישומים שונים.

על פי עובדות האישום הראשון, ביום 20.1.08 הכה המערער את המתלוננת כשאחז בשערותיה, משך אותה אל הרצפה ואיים כי יהרוג אותה. לפיכך הואשם המערער בעבירות של תקיפת בת זוג ואיומים.

על פי עובדות האישום השני, כשבועיים וחצי עובר לאירוע נושא האישום הראשון, בבית סבתה של המתלוננת באור יהודה, הרים המערער כסא בתנועה מאיימת על המתלוננת. לפיכך הואשם המערער בעבירת איומים.

על פי עובדות האישום השלישי, ימים ספורים לאחר האירוע נושא האישום השני כאשר בני הזוג נסעו ברכב, הוריד המערער את המתלוננת מהרכב והשאירה בכביש. כשהתקשרה אליו מאוחר יותר, איים עליה כי יהרוג אותה ויפגע בה ובמשפחתה. לפיכך הואשם המערער בעבירת איומים.

על פי עובדות האישום הרביעי, כשנה עובר לאירוע נושא האישום הראשון, הכה המערער את המתלוננת במכת אגרוף בעינה וגרם לה המטומה. לפיכך הואשם המערער בעבירה של תקיפה חבלנית של בת זוג.

על פי עובדות האישום החמישי, מספר חודשים לאחר האירוע נושא האישום הרביעי, הכה המערער את המתלוננת במכות אגרוף בראשה בהיותם בחדר האמבטיה. לפיכך הואשם המערער בעבירה של תקיפת בת זוג.

2.         בעקבות האירוע נושא האישום הראשון, הזמינה המתלוננת את המשטרה ובמקום נגבתה תלונתה (נ/1) בה תיארה בעיקר את האירוע נושא האישום הראשון, והזכירה את האירוע נושא האישום השני. כמו כן במקום נגבתה אמרה של סבתה(נ/3), שתיארה את האירועים נושא האישומים הראשון והשני, ותיארה באופן כללי את היחסים בין בני הזוג.

למחרת, הגישה המתלוננת תלונה במשטרה (נ/2), אודות אירועים אחרים נושא האישומים 2-5.

המערער באמרותיו במשטרה שלל כל אלימות פיסית או מילולית כלפי המתלוננת ומסר הסברים שונים אפשריים לעלילה השקרית נגדו: המתלוננת סובלת מדיכאון לאחר לידה; היא כועסת על שהטיח בה שהוא עוזב אותה; היא רוצה כספים ממנו וכיו"ב.

פסק דינו של בית משפט קמא

3.         בית משפט קמא הרשיע את המערער בכל העבירות בהן הואשם.

באופן כללי נתנה השופטת הנכבדה אמון בעדותה של המתלוננת והעדיפה אותה על פני עדות המערער. התרשמותה היתה שהמתלוננת העידה על אירועים שחוותה, ידעה למקד כל אירוע לנסיבות התרחשותו וחזרה על הדברים שנחרטו בזכרונה באופן קוהרנטי ומעורר אמון. המתלוננת העידה בהתרגשות, עדותה לוותה בבכי בעיקר למשמע עדות סבתה וכשהעידה על ההשפלות שחוותה, באלה היה כדי לחזק את מהימנותה.

במהלך עדותה בבית המשפט, המתלוננת היתה טעונה ותוקפנית כלפי המערער וסנגורו וכן צינית אך לא היה באלה כדי לפגוע באמון שרחשה השופטת הנכבדה למתלוננת.

עוד צוין כי סתירות שהיו בעדותה של המתלוננת אינן מהותיות ואין בהן לפגוע במהימנותה. העובדה שהיא לא זכרה לפרטי פרטים כל אחד מהאירועים, משקפת תופעה מוכרת של נפגעות אלימות במשפחה שהותקפו מספר פעמים ואינן זוכרות כל אירוע לפרטיו.

4.         המתלוננת נשאלה רבות אודות מסרונים ששלחה למערער לאחר האירוע נושא האישום הראשון שתוכנם מלמד על אהבתה אליו, והשיבה כי נעשה ניסיון לשקם את היחסים בינה לבין המערער, וחלק מהמסרונים נשלחו בתקופה זו. בית משפט קמא נתן אמון מלא בהסברה זה של המתלוננת, תוך שציין שרשימת המסרונים לא הוגשה כראיה מטעם ההגנה וכי המתלוננת נחקרה בחקירתה על המסרונים באופן סלקטיבי.

5.         בית משפט קמא ציין שאמנם המתלוננת לא התייצבה לבדיקת פוליגרף למרות שהוזמנה ונתנה הסכמתה מראש לערוך בדיקה כזו, אך אין בכך כדי לפגום באמון שנתן בעדותה.