השופט ס' ג'ובראן:
1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 456-09, כבוד השופט א' כהן) מיום 21.3.2012.
2. המערערת הורשעה ביום 25.1.2011 בעבירת הריגה, על פי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ריבוי עבירות נהיגה בלא רישיון, על פי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה תחת השפעת אלכוהול, על פי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה) בצירוף סעיף 68 לפקודת התעבורה; ריבוי עבירות נהיגה ללא ביטוח, על פי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל-1970 וגרמית נזק לאדם ולרכוש, על פי סעיף 21(ב)(2) לתקנות התעבורה בצירוף סעיף 68 לפקודת התעבורה.
3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 27.10.2009 נהגה המערערת מבית שמש לירושלים, על אף שמעולם לא הורשתה לנהוג, ברכבו, באישורו ובידיעתו של אחר אשר ישב במושב לצידה כאשר בספסל האחורי ישב נוסע נוסף וכן המנוחה. במהלך הנסיעה סייע האחר למערערת בנהיגה בכך שהניח ידיו על ההגה והסיטו בכדי ליישרו, וכן העיר לה אודות נהיגתה והורה לה להאט. בהגיעם לירושלים הצטרף אליהם נוסע נוסף אשר ישב בספסל האחורי. החבורה הגיעה לתחנת דלק שם רכשו משקאות חריפים והמשיכו בנסיעה לפארק בשכונה גילה, שם התנפץ בקבוק המשקה שרכשו והם שבו לתחנת הדלק כאשר המערערת נוהגת ברכב. הם רכשו בקבוק משקה חריף חלופי ושבו לפארק כאשר גם בנסיעה זו נהגה המערערת. בפארק שתתה החבורה כולה משקאות חריפים, למעט האחר. החבורה נסעה לכיוון שכונת בקעה בירושלים כאשר המערערת נוהגת ברכב כשהיא נתונה תחת השפעת אלכוהול. המערערת ביקשה מהאחר את הרכב בכדי לנסוע למקום אחר שם הייתה אמורה לפגוש ידיד, וכך עשתה כאשר במושב שליד הנהג ישבה המנוחה. המערערת הבחינה בניידת משטרה העורכת סיור שגרתי ומחשש שתיעצר לבדיקה סטתה מהכביש לכביש צדדי במטרה לחמוק מהשוטרים. לאחר הפנייה איבדה שליטה ברכב ושעטה לעבר תהום. הרכב נפל לתהום, התהפך ונעצר לבסוף על גגו. המערערת הצליחה להיחלץ מן הרכב והאחר הגיע למקום והורה לה לא לספר כי מסר לה את הרכב וכי בכוונתו לספר במשטרה שרכבו נגנב. כתוצאה מהתאונה נהרגה המנוחה במקום, המערערת נפצעה באורח קל והרכב נהרס כליל.
4. האחר הורשע על בסיס הודאתו בהסדר טיעון. במסגרתו, הודה הוא במיוחס לו וחלף עבירת ההריגה תוקן כתב האישום כך שיוחסה לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות, על פי סעיף 304 לחוק העונשין וכן התרה לנהוג ונהיגה ללא ביטוח. כמו כן הוסכם בין הצדדים כי יצורפו לתיק זה שני כתבי אישום שעומדים נגדו בבית משפט לתעבורה וכי עונשו יועמד על 22 חודשי מאסר בפועל, ואכן זה העונש שנגזר עליו.
5. במסגרת גזר הדין בעניינה של המערערת, עמד בית המשפט המחוזי על כך שבעת ביצוע העבירה היא היתה בת 19 שנים, ועל כן נתבקש תסקיר שירות מבחן בעניינה. בתסקיר שהוגש ביום הדיון שנערך ביום 5.5.2011 הומלץ לדחות את הדיון בכדי לאפשר למערערת להשלים הליך טיפול בו החלה. בדיון שהתקיים ביום 14.7.2011 התברר כי המערערת הפרה את תנאי השחרור שנקבעו לה ועזבה את המוסד בו הייתה אמורה לשהות בתנאי מעצר בית. רק לאחר מספר חודשים נעצרה המערערת בשנית, ובית המשפט הורה על הגשת תסקיר מבחן משלים בעניינה. לדיון שנקבע ליום 17.11.2011 הוגש תסקיר זה ממנו עלה כי לאחר שהמערערת עזבה את ההוסטל חלה הידרדרות במצבה והיא השתמשה באופן מסיבי באלכוהול ובסמים ונחשפה לאלימות ולניצול מיני. שירות המבחן ציין כי היא מטופלת באגף הטיפולי בבית הסוהר וכי נוכח הכרתה עצמה שהיא זקוקה למסגרת ברורה הרי שמאסר יהווה עבורה מסגרת מאורגנת. לפיכך נמנע שירות המבחן ממתן המלצה טיפולית בעניינה. בית המשפט ציין כי על פי תסקירי המבחן, המערערת גדלה בצילה של הזנחה רגשית קשה ובמהלך התבגרותה ניהלה אורח חיים תלוש, שבמהלכו חיה ברחוב והשתמשה בסמים ואלכוהול.
6. בית המשפט עמד מחד על נסיבותיה האישיות המצערות של המערערת, אך מאידך ציין את חומרת מעשיה שכללו נהיגה ברכב ללא רישיון ולאחר שתייה של משקאות אלכוהוליים. עוד צוין כי העונש שהוטל על האחר הוא מקל יחסית נוכח כך שהוא הורשע בעבירה קלה הרבה יותר. בית המשפט ציין כי כל סכום כספי לא יהווה פיצוי עבור משפחת המנוחה, וכן כי המערערת לא תוכל לעמוד בתשלום סכום זה וכי תלויה ועומדת תביעה אזרחית בעניין. לפיכך, נמנע מלחייב אותה בתשלום פיצוי. משכך, גזר בית המשפט על המערערת 7 שנות מאסר בפועל; מאסר על תנאי של 24 חודשים למשך שנתיים והתנאי הוא שלא תעבור עבירה של הריגה ופסילה מקבלת או החזקת רישיון נהיגה למשך עשר שנים.
7. מכאן הערעור שלפנינו. במסגרתו, טוענת המערערת כי יש מקום להקל בעונשה בשל עקרון אחידות הענישה והפער שבין העונש שנגזר עליה לעונש שנגזר על האחר. לטענתה על אף ששונתה הוראת החיקוק בה הואשם האחר, עובדות כתב האישום נותרו זהות ויש לתת משקל לאחריותו כלפיה נוכח העובדה כי הייתה צעירה בשנים, וכן לכך שהוא היה הבעלים של הרכב והיה מודע לכך שהיא לא מורשית לנהוג. עוד מדגישה היא כי האחר הינו מבוגר ממנה ובעל עבר פלילי מכביד. בנוסף טוענת היא כי לא ניתן משקל מספק לנסיבותיה האישיות הקשות אשר כוללות הזנחה רגשית וטראומה עקב מחלה קשה בה חלתה אימה עוד בהיותה בת שבע שנים, וכן לגילוי כי אביה אותו הכירה אינו אביה הביולוגי ונוכח אלימות שחוותה מצידו. בהקשר זה פורשת היא נסיבות חיים קשות ביותר, במסגרתן החלה כבר בגיל 12 בצריכה מסיבית של אלכוהול וסמים, ואף ניסתה להתאבד מספר פעמים. נסיבות חיים אלו אף הובילה אותה להידרדרות לזנות, והיא אף חוותה בעברה אירועי אונס. בהקשר זה, מדגישה היא כי בחרה להשתלב באגף טיפולי בבית הסוהר, ושם היא מתמידה בתהליך השיקום מזה זמן מה. כן מציינת היא את התקופה בה שהתה במעון טיפולי במשך כשנה טרם חוותה נסיגה רגשית וברחה משם כפי שתואר לעיל, וכי במסגרת בית הסוהר היא משלימה 12 שנות לימוד. לבסוף, טוענת היא כי העונש שנגזר עליה חורג מרף הענישה הנהוג.
8. במענה, הסכימה באת כוח המשיבה להפחתה מסוימת בעונשה של המערערת בשל נסיבות חייה הקשות וההליך הטיפולי המוצלח בו החלה אותו יש לטעמה לעודד. המשיבה מדגישה כי העבירה היא חמורה ביותר ואין לעשות גזירה שווה בין המערערת לבין האחר אשר הורשע בעבירה פחותה בחומרתה. בהקשר זה מדגישה היא את הנהיגה בשכרות וללא רישיון נהיגה.
9. טרם הדיון בפנינו הוגש תסקיר שירות מבחן משלים בעניינה של המערערת ממנו עולה כי היא השתלבה במחלקה לטיפול בהתמכרויות בבית הסוהר שם היא נתונה בטיפול פרטני וקבוצתי אינטנסיבי. במהלך הטיפול היא מביעה מוטיבציה אמיתית לשינוי ועוברת תהליך משמעותי. היא מודה בעבירות המיוחסות לה, לוקחת אחריות מלאה על מעשיה ומביעה חרטה כנה. כן, היא עובדת ומתפקדת באופן חיובי ללא בעיות משמעת ומשולבת בסבב חופשות, לרבות חופשות בהוסטל, כחלק מתהליך טיפולי הדרגתי בו היא מיועדת להמשיך לאחר שחרורה.
10. לאחר שעיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור על נספחיה ושמענו את טענות הצדדים, וכן את עמדת שירות המבחן, מצאנו כי דין הערעור להתקבל במובן זה שיופחתו שנתיים מעונש המאסר שהוטל על המערערת, והוא יועמד על חמש שנות מאסר.
11. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה או מקום בו מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות זאת (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, בפסקה 11 (29.1.2009)). במקרה דנן, על אף שהעונש שהוטל אינו סוטה בצורה ניכרת ממדיניות הענישה הראויה בעבירת הריגה, שהיא עבירה חמורה לכל הדעות ותוצאותיה טרגיות, מצאנו כי מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהעונש שנגזר והן נסיבות חייה האישיות הקשות של המערערת.
12. כפי שפורט בתסקירי שירות המבחן שהוגשו לבית המשפט המחוזי וכן בתסקיר המשלים שהוגש לקראת הדיון בפנינו, המערערת גדלה בסביבה שאינה מעניקה לה את צרכיה הבסיסיים ביותר. אימה חלתה בהיותה ילדה רכה בשנים ונפטרה בהיותה צעירה. אביה, אשר התגלה לה כמי שאינו אביה הביולוגי, היה מכה אותה. היא עברה ניצול מיני, מקרי אונס ואף הידרדרה לזנות. מהיותה בת 12 שנים צרכה בקביעות אלכוהול וסמים קשים, פגעה בגופה והייתה למעשה הפקר לכל המסוגל לספק את התמכרותה. מדובר בנסיבות חיים טרגיות וקשות, שהחלו בגיל צעיר והשפיעו על כל מהלך חייה של המערערת.
13. בהמשך לאמור, המערערת מצאה כוחות לאסוף את שברי חייה ולהתמיד בהליך שיקומי משמעותי בבית הסוהר. בהליך הנוכחי מצאנו כי יש לתת משקל ניכר להליך השיקומי הפורה בו היא לוקחת חלק ולעודדה להמשיך בו, על אף הקשיים שוודאי כרוכים בהתמודדות זו. וכבר נאמר בע"פ 433/89 אטיאס נ' מדינת ישראל, מג (4) 170 (1989):
"כידוע, אחד השיקולים החשובים בשיקולי הענישה הוא מהותה של העבירה וחומרתה; שיקול זה קשור, בדרך כלל, בקשר הדוק עם שיקולי ההרתעה, למען ישמעו וייראו. לשני שיקולים אלה מיתוסף שיקול נוסף, והוא - קיום מדיניות אחידה, ככל האפשר, שתשמש כקו מנחה וכמורה דרך בעולמה של ענישה. ושיקול אחרון זה יפה הוא במיוחד לפסיקתו של בית המשפט העליון, שהמחוקק הפקידו על קביעת מדיניות זו. בנוסף לכל השיקולים האמורים, קיים ועומד השיקול החשוב והמהותי של תיקונו של הנאשם ושיקומו, ובהתקיים, במקרה מסוים, נסיבות מיוחדות ונכונות, ייתכן ששיקול אחרון זה יגבר על השיקולים האמורים האחרים ויקבע, באותו מקרה מסוים, את מידת העונש וצורתו. ענישתנו היא ענישה אינדיווידואלית של כל עבריין באשר הוא שם [...]. זאת תורת הגישה האינדיווידואלית בתורת הענישה, המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים ל'הקל' על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך תשמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך. חזקה על בית המשפט שיידע להבחין בין מקרה למקרה לגופן של נסיבות ולעיצומם של דברים" (וראו גם ע"פ 1399/91 ליבוביץ נ' מדינת ישראל, מז (1) 177 (1993)).
14. בהקשר זה יש לציין כי שיקולי השיקום מקבלים משקל ניכר כאשר מדובר ב"בגירה-צעירה", שהייתה בת 19 שנים בלבד בעת ביצוע העבירה (ראו: ע"פ 7781/12 פלוני נ' מדינת ישראל (25.6.2013)). יש לציין לשבח בהקשר זה את מאמצי שירות בתי הסוהר להעניק למערערת מסגרת טיפולית שתאפשר את שיקומה והשתלבותה בחברה לאחר צאתה מן הכלא.
15. מטעמים אלו, מצאנו כי יש להעמיד את עונש המאסר שהוטל על המערערת על 5 שנות מאסר בפועל. יתר רכיבי גזר הדין יעמדו על כנם. אנו תקוה כי המערערת תמשיך להסתייע ככל האפשר במסגרות השיקום המוצעות לה במסגרות בית הסוהר, על מנת שתוכל לשקם את חייה ולבנות עתיד בטוח ויציב.
ניתן היום, כ"ב באב התשע"ג (29.7.2013).