השופט ס' ג'ובראן:
1. בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגנית-הנשיא ס' רוטלוי והשופטים ע' סלומון צ'רניאק וד"ר ק' ורדי) הרשיע את המערער, ביום 18.12.07, בעבירות אינוס, מעשה סדום, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות ואיומים.
בית-המשפט המחוזי גזר על המערער חמש עשרה שנות מאסר מתוכן שתים-עשרה לריצוי בפועל. היתרה, שלוש שנים, לריצוי על תנאי והתנאי הוא, שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו לא יעבור המערער עבירה לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין וכן לא יעבור עבירה של תקיפה ו/או עבירות אלימות, שהן בגדר פשע וכן מאסר על תנאי לתקופה של שנה, והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו לא יעבור עבירה של איומים. בנוסף, חייב בית-המשפט המחוזי את המערער לפצות את המתלוננת בסכום של 100,000 ש"ח.
על הכרעת הדין הגיש המערער ערעור לבית-משפט זה, הוא הערעור שבפנינו.
העובדות הצריכות לעניין
2. כנגד המערער הוגש, ביום 13.5.05, לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום (פ"ח 1075/05), המייחס לו עבירות של אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) ביחד עם סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין; תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 וסעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין; תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ג) וסעיף 380 לחוק העונשין ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
3. לפי הנטען בכתב האישום, העבירות המיוחסות למערער נעברו כלפי ש.נ., אשתו של המערער (להלן: המתלוננת), לה נישא ביום 20.8.04 והתגורר עמה בעיר במרכז הארץ.
לפי הנטען בכתב האישום, במהלך תקופת הנישואין של המערער והמתלוננת, אשר ארכה כ-9 חודשים, נהג המערער כלפיה בדרך אלימה והשלטת "טרור" בבית. במספר רב של הזדמנויות ובתדירות תכופה, נהג המערער להכות את המתלוננת, להשיל מעליה את בגדיה בכוח, לתפסה בשערה ולדחפה למיטה או לספה בבית. בהמשך, נהג המערער להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, כשהוא שוכב מעליה והמתלוננת בוכה ומתחננת שיחדל ממעשיו. המערער נהג לומר למתלוננת, שאם תתלונן עליו בגין מעשיו, לא יאמינו לה מאחר והוא סייען שב"כ. בכך ביצע המערער במתלוננת מעשים רבים של אינוס.
כמו-כן, נטען בכתב האישום, כי המערער ביצע שני מעשי סדום במתלוננת: הראשון, בחודש ינואר 2005, בסלון הבית, היכה המערער את המתלוננת ובהמשך הורה לה לשבת עליו, כשגבה מופנה אל פניו. אז, הפשיל את בגדיה בכוח והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, על אף צעקותיה שיחדל ובכיה הרב, כשהמערער השתיק אותה בשמו את ידו על פיה. השני, בחודש מארס 2005, כאשר התקלחה המתלוננת במקלחת בבית, נכנס המערער למקלחת, תפסה בצווארה והורה לה להוריד את חלוק הרחצה מעליה. מששאלה אותו המתלוננת מדוע תפסה בחוזקה, נטל המערער מגב והחל להכותה, בצוותו עליה לעלות שוב לאמבטיה ולהתכופף עם גופה. המערער הכניס את אצבעו לפי הטבעת של המתלוננת, על אף צעקותיה ותחנוניה שיחדל ממעשיו. בהמשך, החדיר המערער את איבר מינו לפי הטבעת שלה על אף תחנוניה שיחדל. המערער הגיע לידי סיפוק מיני.
המערער מואשם בכתב האישום במספר מקרים של תקיפת המתלוננת, שבחלקן גרם לה לחבלות של ממש ובאיומים על פגיעה בגופה בכוונה להפחידה. כשבוע לאחר הנישואין, תפס המערער את המתלוננת בשערה, אמר לה "את לא אוהבת אותי" היכה אותה בכל חלקי גופה, לקחה בכוח לסלון הבית, נטל סכין ודקר אותה בידה השמאלית מתחת לכתפה ובהמשך הצמיד סכין לפניה בהשתיקו אותה לבל תבכה.
לפי הנטען בכתב האישום, היכה המערער את המתלוננת בסטירות ואגרופים בפנים עד שהחל דימום בפניה ועינה השמאלית התנפחה, וזאת לאחר שרגז עליה על כך שהמטבח לא נקי. כמו-כן, מואשם המערער בכתב האישום, במתן אגרופים בבטן וברגליים של המתלוננת וקריעת חולצתה, ובמתן מכות שגרמו לה לדימום בשיניה, כל זאת בינואר 2005.
עוד מואשם המערער בכתב האישום בתפיסה של המתלוננת באמצעות ידיו בגרונה, כשהוא שם שמיכה על ראשה ומנסה לחנקה במשך כדקה עד שהרפה. לבסוף חדל המערער ממעשיו רק בעקבות בכייה ותחנוניה, כל זאת בפברואר 2005.
במקרה אחר, מואשם המערער בכך, שבפברואר 2005, משהתקלחה המתלוננת, פתח המערער את בלון הגז הממוקם ליד המקלחת ואיים עליה שיהרגה. בהמשך נעל אותה בבית ויצא מן הבית. למשמע צעקותיה, הגיעה המשטרה. המערער הזהיר את המתלוננת לבל תלשין על מעשיו ואיים עליה, באומרו שאם תאמר את שעשה לה, הוא יהרוג אותה.
במקרה אחר, מואשם המערער בכך, שבחודש מרץ 2005, נטל אביו של המערער זהב וכסף מזומן השייך למתלוננת. על רקע זה, הורה המערער למתלוננת ללכת למשטרה ולהגיש תלונה שקרית כאילו ביתם נפרץ ונגנב זהב. משסירבה המתלוננת לעשות כן, היכה אותה המערער בידיו בכל חלקי גופה, לקחה בכוח לתחנת המשטרה וציווה עליה לתת הודעת שקר במשטרה והמתלוננת עשתה כן.
4. בתגובתו של המערער לכתב האישום מיום 11.10.05, הוא הודה רק בעובדה, לפיה היה נשוי למתלוננת באותם תשעה חודשים. ביתר העובדות כפר המערער וטען שמדובר בעלילה. המערער טען, כי מדובר בעדות כבושה של המתלוננת שאינה קבילה ושאם היו יחסי מין הם היו בהסכמה וללא אלימות. במהלך המשפט, העיד המערער שהיו יחסי מין במהלך כל התקופה והם היו בהסכמה מלאה וללא אלימות. המערער כפר בקיומם של יחסי מין אנאליים.
הכרעת הדין של בית-המשפט המחוזי
5. בית-המשפט המחוזי קבע, כי גרסת המתלוננת מעלה מסכת קשה של אלימות פיזית ונפשית כלפיה מצד המערער, שהחלה מייד לאחר נישואיה, נמשכה במהלך כל תקופת נישואיה ואופיינה באלימות פיזית שננקטה כלפיה על-ידי המערער ובאלימות והתעללות מינית שהתבטאה במעשי אינוס ומעשי סדום. המתלוננת, שלא יכולה הייתה לסבול את האלימות שחוותה, ברחה שוב ושוב מבית המערער לבית הוריה ועקב לחצי המשפחה ומשפחת המערער נאלצה לשוב הביתה, עד שאזרה המתלוננת עוז, התלוננה במשטרה ועזבה את הבית באופן סופי.
6. בית-המשפט המחוזי התרשם מאמינותה של המתלוננת, אשר העידה עדות עקבית ובהירה ונתן לה משקל מלא, לעומת עדות המערער, שהתאפיינה בשקרים רבים וחוסר אמינות. עוד נקבע, כי שקלול הראיות והעדויות, מצביע חד-משמעית, באופן שלא מותיר ספק, על כך שגרסת המתלוננת היא הגרסה האמינה, הנתמכת גם בראיות חיצוניות ועדויות אמינות נוספות של עדי התביעה, בניגוד לגרסת המערער ועדי ההגנה שהיו לא אמינים ומגמתיים.
בסופו של יום, ביום 18.12.07 הרשיע בית-המשפט המחוזי את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.