השופט אברהם טל, אב"ד - סג"נ
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשל"צ (כב' סה"נ, השופט הימן) בת"פ 2424/07 מיום 15.9.11 לפיו הורשע המערער, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של עינוי, התעללות והתאכזרות לבעלי חיים לפי סעיף 2(א) ביחד עם סעיף 17 (א) לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), תשנ"ד -1994 (להלן:
"החוק").
בימ"ש קמא קבע לאחר מתן הכרעת הדין, כי לזכות המערער עומד הסייג לאחריות פלילית הקבוע בסעיף 34 ח' לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן
:"חוק העונשין") ולכן הוא לא היה בר-אחריות פלילית בעת ביצוע המעשים נושא כתב האישום שהוגש כנגדו.
חרף האמור לא ביטל בימ"ש קמא את הרשעתו של המערער אך לא המשיך בהליך הפלילי נושא הערעור.
2. על-פי האמור בכתב האישום, החל מיום 7.3.07, ובמשך תקופה של שבוע לפחות במהלך אותו חודש, הלעיט המערער אווזים אותם גידל במשקו בתערובת מזון בכפייה, כדי לייצר כבד אווז שומני. הוא ביצע זאת באמצעות מכונת הלעטה פנאומטית הדוחסת מזון לגופם של האווזים באמצעות לחץ אוויר (להלן: "
המכונה"). המכונה פועלת כך שבלחיצת כפתור היא שואבת מזון ממערבל בו מרוכזת עיסת המזון, ודוחסת אותו לצינור פלסטיק קשיח באורך של כ- 12.5 ס"מ שמחובר אליה ומוכנס למקור האווז. המערער פעל כך מספר פעמים ביום והפסיק רק כאשר הגיע המועד לשחוט את האווזים.
הכרעת הדין של בימ"ש קמא
3. בימ"ש קמא פירט בראשית הכרעת הדין את המצב המשפטי הקיים באשר לפיטום האווזים ואת הפסיקה בעטייה בוטלו התקנות שהתירו זאת.
הוא פירט את ה"שיטה" שהמציא המערער לפיטום אווזים לפיה לא הוחדר צינור ארוך ללוע האווז אלא צינור קצר, אשר בקצהו שני זיזים, שמנעו את כניסת הצינור לתוך לוע האווז, ובכך הוזרם המזון ללוע האווז מבלי להחדיר לתוכו את הצינור. בימ"ש קמא הדגיש, כי העובדות המהותיות שבכתב האישום לא היו שנויות במחלוקת והמערער הודה בביצוע המעשים. המחלוקת התמצתה באשר לגדר המשמעות של האכלת האווזים ובשאלה האם יש בכך כדי התעללות והתאכזרות להם.
4. בימ"ש קמא קבע, על בסיס צפייה בתקליטור ת/3, שבו קבצי וידיאו ותמונות סטילס המתעדות האכלת אווזים במשקו של המערער, כי אין להידרש לחוות דעת שונות שהוצגו בפניו מטעם המערער באשר לשאלה האם האווז סובל בשיטת האכלה או הפיטום בה השתמש המערער אם לאו.
בימ"ש קמא תיאר את התמונות הנראות בתקליטור ת/3 כך:
"במוצג זה נראה הנאשם תופס אווז המצוי לידו , בראשו סמוך לצווארו, מושך וגורר אותו ומציבו בין רגליו על מנת לרתקו אליו , פותח בכוח מקורו של האווז, מחדיר בכוח הצינור לפי האווז, עד אשר הצינור נעצר בפתח הפה סמוך ללוע. אחר כך, המערער, סוגר בידו את מקור האווז ולוחץ המקור סביב הצינור המונח למעשה לכל אורך מקורו של האווז. אחר כך מזרים המזון לפי האווז. חלק מהמזון שלא חדר ללוע ולוושט האווז יוצא מצידי פי האווז אך נראה כי באחיזה משמעותית וחזקה בכף ידו של המערער, תוך לחיצת המקור סביב הצינור במשך זמן מתאים, גורמת לאווז , בלית ברירה, לבלוע כל המנה שהוזרמה לתוך פיו.
על בסיס הצפיה בתקליטור ת/3 קבע בימ"ש קמא , כי אין לו ספק שפיטום האווז בדרך זו גורמת לו סבל רב מאחר ואין הבדל בין החדרת צינור לוושט האווז עד לקיבתו לבין כפיית האווז לבלוע מזון המוזרם אל לועו שכן
"פעולה פשוטה של לחיצת מקור האווז בכף יד סגורה, למשך זמן מתאים , כאשר בפי האווז מצוי צינור הזנה, כאשר הלחיצה היא סביב הצינור המצוי בתוך מקורו של האווז, כופה ממילא על האווז לבלוע המזון בלי אפשרות ויכולת להוציאו החוצה. וכל זה לנוכח לפיתת המקור סביב הצינור המצוי בין שני חלקי המקור בכף ידו הלוחצת של הנאשם".
5. בימ"ש קמא קבע שעצם העובדה שצינור ההזנה קצר ולא חדר לוושט האווז אינה מכשירה את המעשה, שכן ההתעללות וההתאכזרות לאווז היא בעצם הפיטום או ההאכלה בפיטום.
6. בשולי ההכרעה הדגיש בימ"ש קמא, כי לצורך ההכרעה הוא לא נדרש לעדויות מומחים שיחוו דעתם באשר לסבל שנגרם לאווזים שכן די במראה עיניים של אדם מן הישוב הצופה במעשה, על תפיסותיו וניסיון חייו.
לאור האמור, קבע בימ"ש קמא כי מעשיו של המערער, כפי שעולה מחומר הראיות, בהאכלה בכפייה של האווזים מהווים התאכזרות לאווזים והתעללות בהם בניגוד לחוק.
ההכרעה בסוגיית אי- השפיות
7. בימ"ש קמא פירט את השתלשלות האירועים לפיה לאחר הרשעת המערער התחלף ייצוגו, ב"כ המערער ביקש שהמערער ייבדק ע"י פסיכיאטר כדי לבחון את מצבו הנפשי ובימ"ש קמא נעתר לכך. המערער נבדק ע"י ד"ר שטרייכר אשר קבע בחוות דעתו ובעדותו בבימ"ש קמא, כי בעת ביצוע העבירה המערער היה שרוי במצב פסיכוטי חריף, פעל מתוך מחלתו ולכן לא היה אחראי על מעשיו. לא הוגשה חו"ד נגדית מטעם המאשימה, שעתרה לדחות את חווה"ד.