1. בבית משפט השלום בעכו, הורשע המערער בבנייה שלא כחוק של חדרי אירוח בחלקה ב' במשק השייך לו במושב נתיב השיירה, והוטלו עליו עונשים שונים, ובהם צו איסור שימוש במבנים, כמפורט בפסק דינו של כב' השופט שר מיום 13.4.05 בת.פ. 2364/03 של בית משפט השלום בעכו.
ביום 28.12.05 בתיק מס' 4475/05 של בית משפט השלום בעכו הועמד המערער לדין על כך שהפר את צו איסור השימוש הנ"ל ולאחר שהורשע בעבירה זו ובעבירות נוספות, הטיל עליו כב' השופט חאמד בגזר דינו מיום 10.2.08, מאסר על תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים, קנס בסך 40,000 ש"ח, הפעלת התחייבות על סך 50,000 ש"ח וכן חתימה על התחייבות בסך 50,000 ש"ח.
על כך מלין המערער בערעור דנן והדיון נסב, בעיקרו, על ההרשעה בהפרת צו איסור השימוש, ועל תקפותו של הצו.
2. הצו האמור ניתן כאמור ביום 13.4.05 על ידי כב' השופט שר, אשר קבע: "ניתן בזאת צו להפסקת שימוש אשר יכנס לתוקף תוך 45 יום מהיום, אלא אם עד אז יובא אישור ממוסד מוסמך, מוסד הטכניון, בדבר כשירותם של המבנים, למעט היתר בנייה ולא (צריך להיות- "שלא-ש.ב) תהא מניעה לעשות שימוש בהם מבלי שהדבר יהווה סיכון למשתמשים."
לאחר שהתברר כי מוסד הטכניון אינו נוהג להוציא מתחת ידו אישורים מן הסוג שביקש ביהמ"ש לקבל, מינה כב' השופט שר מומחה מטעמו, את המהנדס רן ברוקנר, על מנת לבדוק את המבנים ולתת חוות דעת אם השימוש בהם אינו מהווה סיכון.
המומחה פעל כנדרש וערך חוות דעת מיום 6.6.06 בה הוא קבע "כי אין מניעה מבחינת כשירות המבנים לעשות בהם שימוש כחדרי הארחה", זאת לאחר שבוצעו בהם תיקונים כפי שהוא דרש והוצגו בפניו אישורים של יועץ בטיחות למבנים, אישור מחברת הגז, אישור בדבר תקינות מערכת גילוי השריפות, אישור מהנדס חשמל ואישור של קונסטרוקטור על ביצוע המבנים ויציבות חלקיהם.
ב"כ המערער הגיש לבית משפט השלום בעכו ביום 6.6.06 "הודעה על המצאת חוות דעת". הוא צירף להודעה את חוות הדעת של המהנדס ברוקנר (ראה נ/6) ועל גבי ההודעה נרשמה ע"י כב' השופט שר ההחלטה הבאה: " לאור העובדה כי התיק מצוי בדיון בבית המשפט העליון, אני ממתין עם מתן החלטה עד החלטה לבית המשפט העליון."
3. בכתב האישום של התיק נשוא הערעור מפורט כי בקשותיו של המערער לעיכוב ביצוע צו איסור השימוש במבנים נדחו, ולמרות זאת, עד לתאריך 24.11.05 המשיך המערער להשתמש בהם. בכך, לטענת המשיבה, הוא הפר את הצו ועבר את העבירה שבס' 210 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965.
מנגד טוען המערער כי הצו פקע עם המצאת אישורו של המומחה המהנדס ברוקנר. לכן, לטענת ב"כ המערער, יש לזכותו מן העבירה האמורה.
4. כב' השופט שר ראה לנכון ליתן הוראה חריגה באשר לצו איסור השימוש. בדרך כלל, נקצבת תקופה לכניסת הצו לתוקף, אלא אם כן יומצא עד לתום התקופה שנקצבה, היתר בניה למבנים הבלתי חוקיים. אף אם לא נאמר בצו דבר באשר למצב הדברים השורר לגביהם לאחר המצאת ההיתר, פשיטא היא כי אם הומצא ההיתר בתקופה שנקצבה, צו איסור השימוש אינו נכנס לתוקף, ואם מומצא ההיתר לאחר מכן, משהומצא ההיתר ואילך, הצו מתבטל. לא נראה לי כי נדרשת לשם כך, במקרה הרגיל, החלטה נוספת של בית המשפט שנתן את הצו.
בענייננו, הורה השופט שר על "תחליף" להיתר. הוא לא ראה לנכון לאסור את השימוש במבנים מחמת העדרו של ההיתר, אלא בגלל הסכנה האפשרית בשימוש בהם ובבטיחותם. משהוגשה חוות הדעת של המומחה ברוקנר, שדינה כאישורו של הטכניון והיא באה כתחליף לו, פקע, כך אני מבין, מתאריך הגשת חוות הדעת ואילך צו איסור השימוש שכן הוגשמה מטרת הצו: מניעת סכנה למשתמשים במבנים.
אני סבור כי המסקנה המתחייבת היא כי צו איסור השימוש פקע ביום 6.6.06, מועד בו הוגשה לבית משפט השלום בעכו חוות דעתו של המהנדס ברוקנר. כך הוא כל עוד לא החליט בית המשפט אחרת.
5. כתב האישום מפרט כי צו איסור השימוש הופר בתקופה שעד ליום 24.11.05. בתקופה האמורה עמד צו האיסור בתוקפו, זאת כל עוד לא הומצאו לתיק בית המשפט לא אישור הטכניון, ולא חוות דעתו של ברוקנר. יוצא מזה, כי המערער עבר את העבירה של הפרת צו איסור השימוש בתאריך הנקוב בכתב האישום, וחדל מלעבור עבירה זו, החל מיום 6.6.06.
6. יש לדחות איפוא את הערעור על הרשעת המערער בעבירה האמורה.
7. באשר לעונש: גזר הדין ניתן ביום 10.2.08. היה זה תקופה ארוכה לאחר שהצו פקע. בנסיבות אלה נראה כי עונש הקנס שהוטל על המערער, בגין העבירה האמורה, חמור יתר על המידה, במיוחד לאחר הפעלת ההתחייבות ע"ס 50,000 ש"ח, ואעמידו ע"ס 20,000 ש"ח או 3 חודשי מאסר תמורתו.
8. לא ראיתי להתערב בשאר קביעותיו של השופט חאמד, הן באשר להרשעה בעבירות הנוספות המפורטות בכתב האישום והן באשר ליתר העונשים שהוא הטיל.
המזכירות תמציא העתק הפסק לצדדים, בדואר.
ניתן היום ל' בניסן, תשס"ח (5 במאי 2008) בהעדר הצדדים.