השופט א' גרוניס:
1. בפנינו שני ערעורים על קולת העונשים שהושתו על המשיבים. המשיב האחד (בע"פ 4037/05) הינו צעיר יליד שנת 1987 (להלן- פלוני). המשיב האחר (בע"פ 3169/05) נולד בשנת 1976 (להלן- אלמוני) והינו קרוב משפחה של פלוני. כפי שיוסבר בהמשך, השניים קשורים בפרשיה אחת, שתחילתה במעשים של פלוני, אשר אלמוני לא היה מעורב בהם. הן פלוני והן אלמוני הודו בעובדות שיוחסו להם בשני כתבי אישום נפרדים שהגישה המערערת.
2. אלו העובדות בהן הודו השניים: בהיותו של פלוני בן כשבע עשרה שנים, הוא נטל תעודת זהות של חברו, בלא ידיעתו של החבר. פלוני החליף את תמונתו של החבר שבתעודת הזהות בתמונתו שלו. פלוני איתר חשבון בנק של חברו ותוך שימוש בתעודת הזהות משך מחשבונו של החבר סך של 40,000 ש"ח, לאחר שהציג עצמו כאילו היה בעל החשבון. משהיה הכסף בידיו, הפקיד פלוני את מרביתו - 37,000 ש"ח - בידי גיסו, על מנת שהלה יחזיק עבורו בכסף. הגיס עשה שימוש בכסף. משפלוני ביקש לקבל לידיו את הכסף, אמר לו הגיס כי הכסף נמצא במקום אחר. פלוני נכנס לביתו של הגיס שעה שזה לא היה במקום וקרע והשחית את הרהיטים שבבית. ימים ספורים לאחר מכן הגיע פלוני לביתו של הגיס וביקשו לצאת החוצה. משהלה יצא, הצטרף לשניים אדם נוסף. האדם הנוסף ופלוני הכניסו את הגיס בניגוד לרצונו למכונית בה נהג אלמוני. אלמוני הורה לשניים, האחר ופלוני, לקשור באזיקונים את ידיו של הגיס ולשים שקית על ראשו, והם עשו כן. בשלב מסוים עצר אלמוני את המכונית, השלושה הוציאו את הגיס מן הרכב, היכו אותו וגרמו לחבלות בגופו. לאחר מכן הם הרימו אותו, כשהוא הפוך - ראשו למטה ורגליו למעלה - ואמרו לו שהם נמצאים על צוק הארבל, וכי אם לא יחזיר את הכסף יזרקוהו למטה. הגיס התחנן על נפשו והבטיח שיחזיר את הכסף למחרת היום. השלושה החזירו את הגיס למכונית, ולאחר זמן מה שחררו אותו, לאחר שאמרו לו, חזור ואמור, כי אם יתקשר למשטרה "יתנו לו כדור בראש". בהמשך הסאגה, הגיע פלוני לביתו של הגיס וביקש ממנו את מכוניתו. הגיס סרב, ובמקום התפתח ויכוח. פלוני איים על בני משפחתו של הגיס כי אם לא יקבל את המכונית "זה יהיה הסוף שלכם". בעקבות זאת נתן הגיס את מכוניתו לפלוני. בשל חששו לחייו ולחיי בני משפחתו, עזב הגיס עם בני משפחתו ועבר לעיר אחרת.
3. בית המשפט המחוזי לנוער בנצרת הרשיע את פלוני בעבירות של חטיפה, סחיטה בכוח וסחיטה באיומים, תקיפה בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה, גניבה, זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה. בנוסף לכך ביקש פלוני לצרף תיק נוסף בו הואשם בעבירה של החזקת סכין. הוא הודה בעובדות והורשע בהתאם. אלמוני הורשע בבית המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של חטיפה, סחיטה באיומים, תקיפה בנסיבות מחמירות והדחה בחקירה. על פלוני נגזרו העונשים הבאים: שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, שנים עשר חודשי מאסר על תנאי והעמדה בפיקוח של קצין מבחן למשך שנתיים. אלמוני נדון לעשרים חודשי מאסר לריצוי בפועל, וכן לעשרים וארבעה חודשי מאסר על תנאי.
4. המערערת משיגה על שני גזרי הדין. לטענתה, מעשי העבירה של פלוני מצביעים על מעורבות בעבירות מסוגים שונים, כולל עבירות אלימות קשות וחמורות. עוד נטען, כי לא ניתן משקל ראוי לנזק שנגרם לגיסו של פלוני, ולעובדה שמעשה העבירה הביא לכך שהגיס נאלץ לעבור עם משפחתו לעיר אחרת. טענות דומות מועלות אף בכל הנוגע לאלמוני. המערערת טענה, כי אלמוני היה הגורם הדומיננטי בכל הנוגע לעבירות האלימות, בעוד שלחובתו של פלוני יש לזקוף, בנוסף, את עבירות המרמה והזיוף. עם זאת, הביעה המערערת את העמדה, שהעונשים של השניים צריכים להיות קרובים (אף שחמורים יותר).
5. נתייחס תחילה לעניינו של פלוני ולאחר מכן לאלמוני. אין ספק, שאם נבחן את מעשי העבירה המיוחסים לפלוני תוך התעלמות מנתונים אישיים מסוימים תהא מסקנתנו כי העונש שהושת עליו הינו קל, ואולי אף קל מאוד. לפיכך, ניתן להבין מדוע בחרה המדינה לערער (הן בעניינו של פלוני והן בעניינו של אלמוני). אלא שלא ניתן, כמובן, להתעלם מנתוניו של פלוני, כפי שלא ניתן להתעלם מנתוניו של כל נאשם שבית המשפט עומד לגזור את דינו. מן התסקירים עולה כי פלוני גדל בתנאים קשים, הן מבחינה משפחתית והן מבחינה חינוכית. בתסקיר שהובא בפני בית משפט קמא הביע קצין המבחן את התרשמותו כי פלוני עדיין לא גיבש זהות עבריינית. יצוין עם זאת, כי פלוני היה מוכר לשירות המבחן, לאחר שבעבר עשה שימוש בסמים מסוכנים. המלצתו של שירות המבחן היתה כי יוטל מאסר על תנאי וכן קנס. מן התסקיר שהוגש לנו מתברר, כי פלוני נוטל חלק במסגרת לימודית במטרה שישלים את השכלתו וכך ישתפרו סיכוייו להתגייס לצה"ל. כמו כן, הוא השתתף בקבוצה לשליטה בכעסים, ותרומתו היתה חיובית. המלצת השירות היתה שערכאת הערעור לא תחמיר עם פלוני ביחס למה שפסק בית המשפט המחוזי. קצינת המבחן שהופיעה בפנינו הוסיפה כי מסתמן שינוי אצל פלוני. לעניין הגיוס לצה"ל, נמסר לנו, כי אם לא יושת מאסר לריצוי בין כתלי הכלא, יש להניח שיומלץ לצה"ל לגייס את פלוני.
6. התלבטנו לא מעט בעניינו של פלוני. כפי שרמזנו, פלוני עבר עבירות חמורות מסוגים שונים, הן עבירות מרמה והן עבירות אלימות. מדובר במעשי עבירה שבוצעו לאורך זמן. מנגד, יש ליתן משקל נכבד לעובדה שמדובר בצעיר, שהיה בן כ-17 שנים בעת ביצוע העבירות, שטרם גיבש דפוסי התנהגות עבריינית. התסקירים שהגיש שירות המבחן מצביעים על כך שקיימת תקווה ממשית לשינוי משמעותי אצל פלוני. שליחתו של פלוני למאסר תקטע, כמובן, את התהליך החיובי בו הוא נמצא. הדבר עלול לסכל כל תקווה לשינוי חיובי, שבסופו יהפוך פלוני לאדם נורמטיבי. אותה תקווה בעלת בסיס, היא שמובילה אותנו למסקנה כי ראוי לקחת את הסיכון, שמטבע הדברים קיים כאשר נמנעים אנו מלשלוח את פלוני למאסר ממש. אף שמדובר בסיכון מסוים, הואיל ופלוני הושם במבחן לתקופה של שנתיים, הרי היה והוא יורשע בעבירה נוספת שנעברה בתקופת המבחן, ניתן יהיה להטיל עליו עונש נוסף.
7. ועתה לעניינו של אלמוני: כפי שראינו, היה זה הוא הדומיננטי בכל הנוגע לעבירות האלימות שבוצעו כלפי הגיס. עם זאת, הוא לא נטל חלק בעבירות שבתחילת הפרשה, עבירות המרמה והזיוף. מדובר באדם שהיה כבן 28 שנים בעת ביצוע העבירות. לאלמוני עבר פלילי הכולל הרשעה בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, והרשעה בהחזקת מקום להימורים. בעבר, הוא לא נשלח למאסר. הנתון בדבר גיל צעיר, שפעל לזכותו של פלוני, אינו פועל, מטבע הדברים, בכל הנוגע לאלמוני. אף על פי כן, עומד לזכותו עיקרון אחר, ולפיו אין מקום ליצירת פער בלתי ראוי בין העונשים של שותפים לדבר עבירה. אף עמדתה של המדינה היתה, כי ראוי שעונשיהם של פלוני ואלמוני יהיו קרובים. על כן, משמצאנו כי אין להחמיר בעונשו של פלוני, ברי שאין לקבל את ערעורה של המדינה בעניינו של אלמוני. אילו החמרנו בעונשו של זה, היה נוצר פער מוגזם בין העונשים של השניים.
8. התוצאה היא, כאמור, ששני הערעורים נדחים. הואיל ופלוני אמור לרצות מאסר של שישה חודשים בעבודות שירות, והואיל וניתן עיכוב ביצוע בבית משפט זה, לאחר שפלוני החל בביצוע עבודות השירות, הננו מורים כי על פלוני להתייצב להמשך עבודות השירות במקום בו החל לבצען ביום 31.7.05, לא יאוחר מן השעה 09:00. העתק מפסק הדין יישלח לממונה על עבודות השירות ולשירות המבחן.
ש ו פ ט
השופטת ע' ארבל:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופט א' רובינשטיין:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס.
ניתן היום, ז' בתמוז תשס"ה (14.7.05).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט