1. לפנינו ערעור על פסק-הדין (הכרעת-הדין וגזר-הדין) של בית-משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא י' צור) בת"פ 1174/02. בגדרה של הכרעת-הדין מיום 15.1.06 הורשע המערער באחד-עשר אישומים בעבירות שלהלן: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין; 10 עבירות); שימוש במסמך מזויף - לפי סעיף 420 לחוק העונשין (10 עבירות); מסירת ידיעה כוזבת - לפי סעיף 22(א) לחוק מס קניה (טובין ושירותים), התשי"ב-1952 (להלן - חוק מס קניה; 10 עבירות); אי-הנפקת חשבונית מס - לפי סעיף 117(א)(13) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן - חוק מס ערך מוסף; 3 עבירות); והדחה בחקירה - לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין. במסגרת הכרעת-הדין זוכה המערער מהעבירות שיוחסו לו בשניים מהאישומים (אישומים מס' 2 ו-17), וכן בארבע-עשרה עבירות של זיוף מסמך - לפי סעיף 418 לחוק העונשין. בגזר-הדין, שניתן ביום 3.4.06, הושתו על המערער ששה-עשר חודשי מאסר בפועל, שמונה חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 30,000 ש"ח. הערעור נסוב הן על הכרעת-הדין והן על חומרת העונש.
2. הדיון בבית-משפט קמא התנהל כנגד ארבעה נאשמים, ביניהם המערער. בכתב-האישום יוחסו לנאשמים 28 אישומים, מתוכם 14 כנגד המערער. התיק התנהל בערכאה הדיונית במשך כארבע שנים. במסגרתו העידו עשרות עדים, שעדותם נפרשה על-פני כ-1,300 עמודי פרוטוקול, והוגשו מאות מסמכים כמוצגים. אחד מהנאשמים הנוספים (נאשם 4) זוכה בדין, והשניים הנוספים הורשעו ונידונו לעונשי מאסר בפועל. אחד מהם הגיש ערעור כנגד חומרת העונש, אשר נדון לפנינו; ובגדרו הגיעו הצדדים להסדר אשר אומץ על-ידנו, בדבר הקלת-מה בתקופת המאסר שהושתה עליו.
הדיון בערעור דנן וההכרעה בו נמשכו זמן לא קצר, זאת, בין-השאר, נוכח היקפם הרב של טיעוני המערער, שנפרשו על-פני 24 עמודי הודעת הערעור ואשר הושלמו במהלך שני דיונים, ולאור הצורך - בעקבות טיעונים אלה - לעבור על חומר ראייתי רב היקף.
הרקע לאישומים
3. ביסודה של הפרשה שלפנינו מעשי זיוף ומרמה, במסגרתם הונו סוחרי רכב את רשויות המכס והמיסים בעניין שיעור המיסים ששולמו בגין שינוי רישומן של מוניות לכלי רכב פרטיים. כרקע להבנת הדברים נסקור תחילה, בקצירת האומר, את שיטת תשלום המיסים לגבי מוניות בישראל. יבוא של כלי רכב לישראל כרוך בתשלום שלושה סוגי מס: מכס, מס קניה ומס ערך מוסף. מיסים אלה נקבעו על-פי חוקי המס השונים - פקודת המכס [נוסח חדש]; חוק מס קניה, התשי"ב-1952; וחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975. שיעורי המס נקבעו על-פי תקנות וצווים שהותקנו בהתאם לחיקוקים האמורים, וביניהם גם הקלות ופטורים שונים באשר לתשלומי מסים אלו. כך נקבע, כי רכב המשמש כמונית יהיה פטור לחלוטין מתשלום מס קניה. ואולם, פטור זה הנו "פטור מותנה", ותקף כל עוד נעשה השימוש ברכב כמונית להסעת נוסעים. לכשיבקש בעל המונית למוכרה לאדם פרטי ולשנות את מעמדה כך שתירשם כרכב פרטי, יהא עליו לשלם את מס הקניה אשר לא שילם בעת רכישת הרכב. יצוין, כי ביחס למדינות מקור מסוימות, יחול על הרכב פטור אף מתשלום מכס. כפי שעולה מעדותה בבית-משפט קמא של הגב' סוזי בן יאיר, האחראית על יחידת הרכב במכס (עמ' 24 לפרוט'), שיעורו של מס הקנייה שעל בעל המונית לשלם בעת שינוי רישומה לרכב פרטי, נקבע על-פי מחיר הרכב בעת תשלום המס בפועל, וזאת בהסתמך על מחירוני המכס. משכך, ככל שהמונית תהיה ישנה יותר, כך ממילא ערכה במחירון יהיה נמוך יותר, וגם סכום מס הקנייה האמור להשתלם בגינה. קביעת מחיר הרכב לצורך חישוב המס נעשית, כאמור, על-פי מחירונים קבועים, ובחישוב המס נלקחים בחשבון גם הנתונים הבאים: סוג הרכב, שנת יצורו והמועד שבו חדל מלשמש כמונית.
כאשר מבקש בעלים של מונית לרשום את מכוניתו כרכב פרטי, עליו להמציא לרשויות המכס את רישיון הרכב וכן את חשבונית המס המעידה על תשלום המע"מ בעת רכישת הרכב. על בסיס מסמכים אלה, עורכים פקידי המכס את חישוב שיעורי המס שעל בעל המונית לשלם, ובהתאם מונפק לו שובר לתשלום. לאחר תשלום המס הנקוב בשובר ניתן לבעל המונית אישור על הסרת המגבלות על מכירת הרכב. יצוין, כי ברישיון הרכב של המונית לא מצוין שמו של בעל הרכב, אלא שמו של בעל "הזכות הציבורית" להפעילה. כן יוער, כי מהראיות שנפרשו בבית-משפט קמא עולה, כי פקידי המכס לא נהגו לדרוש הצגת תעודת זהות ממי שהגיעו למשרדיהם להסדרת שינוי רישומה של מונית לרכב פרטי.
4. מעשי המרמה המפורטים בכתב-האישום, אשר יוחסו הן למערער והן לנאשמים נוספים, נעשו במסגרת הליכים לשינוי רישומן של מכוניות ממוניות לרכב פרטי, וזאת באמצעות הצגת רישיונות רכב מזויפים לפני פקידי רשות המכס, בהם זויפו נתוני שנות היצור של המוניות, ובמקרים אחדים אף על-ידי הצגת חשבוניות מס מזויפות. המצאת המסמכים המזויפים הביאה לכך שהשוברים לתשלום מס שניפקו פקידי המכס לבעלי המוניות, נקבו בסכומי מס לתשלום ששיעורם נמוך באופן משמעותי מהסכומים שהיה צריך לשלם לפי הנתונים האותנטיים של כלי הרכב.
תמצית האישומים כנגד המערער
5. בכתב-האישום יוחסו למערער מעשי מרמה כלפי רשויות המכס, זאת לגבי שלושה-עשר כלי-רכב שונים, עבורם ביקש לשלם מס קניה כתנאי לשינוי רישומם ממונית לרכב פרטי. לצורך הפחתת שיעור המס המציא המערער לרשויות המכס רישיונות רכב מזויפים שבהם הופיעו פרטים כוזבים בדבר שנות היצור של המכוניות. כתוצאה מכך, הוא קיבל במרמה חיוב מופחת בתשלום המיסים עבור המוניות וכן את הסרת המגבלות למכירתן. בגין מעשים אלו הואשם המערער בעבירות לפי חוק העונשין - של קבלת דבר במרמה, זיוף מסמך ושימוש במסמך מזויף, וכן בעבירות לפי חוק מס קניה, בעטיין של מסירת ידיעות כוזבות אודות פרטי כלי-הרכב. כמו כן, הואשם המערער בעבירות של אי-הנפקת חשבונית מס, לפי חוק מס ערך מוסף, זאת לגבי העסקאות שבהן סחר במוניות. עוד הואשם המערער בעבירת הדחה בחקירה, בגין הדחתם של שני עדים למסור בחקירתם גרסה כוזבת על האירועים הנדונים.
תמצית הכרעת-הדין של בית-משפט קמא
6. בית-משפט קמא הרשיע את המערער בעבירות של שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה, וכן בעבירות של מסירת ידיעות כוזבות לפי חוק מס קניה, בכל אחת מהפרשיות המפורטות באישומים 1, 10, 15, 18, 19, 20, 21, 22, 25 ו-26. לגבי כל האישומים הנ"ל קבע בית-משפט קמא, כי העבירה של קבלת דבר במרמה המנויה בכל אחד מהם, בוצעה בנסיבות מחמירות, וזאת נוכח היקפה הכספי של המרמה בעניין שיעור המס, השיטתיות שבביצוע העבירות והשימוש במסמכים מזויפים כדי להונות את רשויות המדינה. הכרעת-הדין המרשיעה הושתתה על מארג של ראיות ישירות ונסיבתיות. על-פי קביעתו של בית-משפט קמא, מעשי המרמה, בעניין הפחתת שיעור מס הקניה לגבי כלי-הרכב, הוכחו, בין-השאר, בעדויותיהן של שלוש פקידות מרשות המכס, ובאמצעות אסופת מסמכים שהצביעו על התרמית בתשלום המס. מעורבותו של המערער במעשי המרמה הוכחה הן באמרותיו של העד אליאס רינאווי (להלן - אליאס) בחקירתו במשטרה, אשר הפליל את המערער במעשים, הן בעדויותיהם של עדים נוספים שהעידו על זיקתו של המערער לכלי-הרכב הספציפיים ולעסקאות שבוצעו בהם, והן באמצעות נתוני הרישוי של כלי-הרכב, שהצביעו על זיקתו של המערער למכוניות ולפעולות שנעשו במכס לצורך שינוי רישומן ממוניות לכלי רכב פרטיים. יצוין, כי אמרותיו המפלילות של אליאס בחקירה המשטרתית שעמדו ביסוד ההרשעה, אשר אותן העדיף בית-משפט קמא על-פני עדותו של העד לפי סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, היו שתי הודעות בכתב (ת/180 ו-ת/181) וכן דבריו שהושמעו במהלך עימות מבוקר שערכו חוקרי המשטרה בינו לבין המערער (ת/44). באשר לשלושה מהאישומים (1, 20 ו-22) הורשע המערער גם בעבירה של אי-הוצאת חשבונית, לפי חוק מס ערך מוסף, וזאת משנקבע כי לא הנפיק חשבוניות מס בגין מכירת כלי הרכב.
בנוסף, הרשיע בית-משפט קמא את המערער בעבירה של הדחה בחקירה, אשר יוחסה לו באישום 28, בכך שבמהלך חקירת המשטרה בראשית שנת 2001, פנה לשניים מהעדים בפרשה, סעיד כילאני (להלן - כילאני) ואליאס, וניסה להניעם למסור בחקירתם גרסת שקר, לפיה ביצעו את העסקאות עם אדם אחר, ולא עמו. בית-משפט קמא ביסס הרשעתו בעבירה זו על עדויותיהם של אליאס וכילאני, שמסרו, הראשון בהודעותיו במשטרה והשני בעדות בבית-המשפט, כי המערער ניסה להדיחם וביקש כי יעידו שביצעו את העסקאות עם אדם בשם מוחמד טאהר. עוד קבע בית-משפט קמא בעניין זה, כי אותו מוחמד טאהר פעל באירועים דנן כשליח מזדמן בלבד ולא היה זה שסחר בכלי-הרכב.
7. בית-משפט קמא זיכה את המערער מעבירות הזיוף שיוחסו לו בארבעה-עשר מהאישומים, בקבעו כי המאשימה לא הוכיחה שהמסמכים המזויפים זויפו על-ידו. עוד זוכה המערער, מחמת הספק, מהעבירות שיוחסו לו באישום 2, וזאת משנקבע כי לא הופרכה גרסתו לפיה שימש כמתווך בלבד ולא היה מעורב בתשלום מס הקנייה, ובפרט כאשר המאשימה נמנעה מלהשמיע שני עדים רלבנטיים בעניין אישום זה. כן זוכה המערער מהעבירות שיוחסו לו באישום 17, משהגיע בית-משפט קמא למסקנה, כי חרף החשד הכבד כנגד המערער, ייתכן שמי שהיה מעורב במרמה כלפי רשויות המכס בעניין הרכב הספציפי הנדון באישום זה, היה אדם אחר.
עיקר טיעוני המערער
8. עיקר טיעוניו של בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד אריאל, מופנים כנגד הכרעת-הדין המרשיעה. בהקשר זה הלין, בין-השאר, כנגד הממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית-משפט קמא והמסקנות המשפטיות שנגזרו מהם. הוא פרש את טיעוניו בהודעת ערעור ארוכה ומפורטת, ואף שטח את דבריו באריכות בדיון. להלן יובאו עיקרי טיעוניו.
ראשית לכל, מלין המערער על החלטתו של בית-משפט קמא להעדיף את אמרותיו של אליאס בחקירה המשטרתית על-פני עדותו בבית-המשפט, זאת לפי סעיף 10א לפקודת הראיות. הוא טוען, כי לא התקיימו תנאי קבילותן של האמרות, ולו מן הטעם שמתן האמרות לא הוכח. בהקשר זה מדגיש הוא, כי אליאס לא אישר בעדותו שהרשום באמרות משקף את דבריו בחקירה, ושהמאשימה נמנעה מלהעיד את גובי האמרות אודות נסיבות גבייתן. בהקשר זה מלין הוא כנגד החלטת ביניים שניתנה על-ידי בית-המשפט במהלך הדיון, שבה נקבע כי מתן האמרות הוכח לצורך סעיף 10א לפקודת הראיות. בנוסף טוען הוא, לחלופין, כי בית-משפט קמא נמנע מלנמק כדבעי בהכרעת-דינו מדוע העדיף את האמרות על-פני העדות, כי ממכלול הראיות יש להעדיף דווקא את עדותו של אליאס על-פני אמרותיו, וכי מכל מקום - אין בתשתית הראייתית שהובאה לפני בית-משפט קמא משום "דבר לחיזוק" של אותן אמרות. כן גורס ב"כ המערער, כי טעה בית-משפט קמא בהחליטו לקבל את אמרתו של אליאס במהלך העימות במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות.
לגופה של ההרשעה בעבירות של קבלת דבר במרמה ושימוש במסמך מזויף, גורס ב"כ המערער, כי לא הונחה לפני בית-משפט קמא תשתית ראייתית מספקת בכדי לקשור את המערער לפעולות המרמה שבוצעו כלפי רשויות המכס בנוגע לכלי הרכב הנדונים, וכי בעניין חלק מהאישומים כלל לא הובאו ראיות למעשי המרמה ולשימוש במסמכים מזויפים. לגבי מספר אישומים טען, כי פעולת שינוי הסטטוס במכס כלל לא הושלמה, וכי כלי הרכב עדיין ממשיכים לשמש כמוניות, כך שאין לייחס לו כל עבירה של ביצוע פעולות מרמה הקשורות בהעברת המוניות למעמד של רכב פרטי. כן מלין הוא על הערכת הראיות על-ידי בית-משפט קמא, וכנגד קביעתו של בית-המשפט כי עדויותיהם של עדי ההגנה היו מוטות נוכח היותם קרובי משפחתו או שותפיו של המערער. עוד טען, כי טעה בית-משפט קמא כאשר התעלם מכך שהתביעה לא העידה את האני חרחש, וזאת מפני חששה כי יעיד לטובת המערער. לסברתו, טעה בית-משפט קמא במסקנות שהסיק מהתשתית הראייתית, שכן היסודות הנסיבתיים על בסיסם הורשע המערער רעועים וחסרי היגיון. ב"כ המערער גורס, כי משזיכה בית-משפט קמא את המערער מעבירת הזיוף, ומשקבע כי לא הוכח שהמערער פנה בעצמו למשרדי המכס, שילם מס קניה, והגיש את המסמכים המזויפים, אזי היה עליו לזכותו גם מעבירת השימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק. בהקשר זה הוסיף וטען, כי קביעתו של בית-משפט קמא, לפיה הנאשם ביצע את העבירה באמצעות מישהו מטעמו, הנה מוטעית, הגם שלא נקבע מיהו אותו אחד שפעל מטעמו, ולא הוכח כי אכן היה אדם כזה.
בנוגע לעבירות על חוק מס קניה, טוען ב"כ המערער כי סעיף 22(א) לחוק האמור מתייחס רק למי שמסר מסמך כוזב בעצמו, ולכן בענייננו, כאשר לא נקבע שהמערער עשה הפעולות בעצמו הרי שלא הורם הנטל להרשעתו בסעיף זה. בהתייחסו לעבירות לפי חוק מס ערך מוסף, גורס הוא, כי לא הוכחו יסודות העבירה הואיל ומכירת רכב פרטי אינה טעונה הנפקת חשבוניות מס, והיות שהמערער לא היה חייב בהוצאת חשבוניות בגין העסקאות המיוחסות לו.
באשר לעבירת ההדחה בחקירה, מתייחס ב"כ המערער לשני העדים מושאי ההדחה. לגבי אליאס הוא טוען, כי הלה הכחיש בבית-המשפט שהמערער ניסה להדיחו, ואף הכחיש את מתן אמרתו במשטרה בנושא זה. באשר לכילאני, ציין ב"כ המערער, כי לא עולה מעדותו שלמערער הייתה כוונה להדיח עדים למתן עדות שקר במהלך החקירה במשטרה, ואף לא לאחר סיום החקירה - בבית-המשפט.