השופט א' ריבלין:
1. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט צ' גורפינקל) הרשיע את המערער בעבירה של נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בית המשפט השית על המערער עונש של ארבע שנות מאסר, מתוכן שנתיים לריצוי בפועל והיתר על תנאי. כמו-כן הפעיל בית המשפט, באופן מצטבר, עונש של מאסר מותנה לתקופה של שנתיים, שהיה תלוי ועומד כנגד המערער. המערער מלין על הרשעתו ולחלופין - על חומרת העונש שהוטל עליו.
2. על-פי כתב האישום, לא החזיק המערער מעולם ברישיון לשאת נשק (אין מחלוקת על עובדה זו). ביום 5.10.1993, בשעה 4:00 לערך, עצרה ניידת משטרה אל מול רכב שבו ישב המערער, ושוטר בשם ג'קובסון (להלן: ג'קובסון), שחבש "כובע בילוש", האיר בפנס על הרכב והכריז: "משטרה". השוטר ביקש מהמערער לכבות את הרכב ולפתוח את דלת הנהג, אך המערער מיאן לעשות כן, טרק את הדלת והתניע את הרכב. השוטר ג'קובסון ושוטר נוסף ששמו ניצן הוציאו בכוח את המערער מן הרכב וערכו חיפוש על גופו. נמצא, כי המערער נשא על גופו, מאחור מתחת לחולצה, אקדח מסוג Colt, טעון בכדור מסוג 9 מ"מ. כמו כן החזיק המערער מחסנית מלאה בשישה כדורי 9 מ"מ. מתחת לרכב נמצאה כוס פלסטיק ובה חמישה כדורי 9 מ"מ נוספים.
3. המערער הכחיש - ומכחיש גם היום - כל קשר לאקדח. לטענתו, המשטרה הפלילה אותו. בית המשפט המחוזי דחה את תזת ההפללה מכל וכל. בית המשפט נתן "אמון מוחלט" - כלשונו - בעדויותיהם של שני השוטרים שהיו במקום האירוע - ג'קובסון וניצן. בעדויות אלה - כך פסק בית המשפט - לא נמצא פגם או ספק. מעדויות השוטרים עולה כי הם היו בסיור שתכליתו צמצום תופעת הירי וההצתות באזור. לא היה בידיהם מידע מודיעיני כלשהו לגבי המערער, אותו כלל לא הכירו (המערער מאשר כי אינו מכיר איש מבין השוטרים שעצרו וחקרו אותו). השוטרים הבחינו ברכב העומד במרכז הכביש, כשאורות החנייה שלו דלוקים. הוחלט לבדוק את הרכב החשוד, אולם משסרב המערער לצאת מהרכב הפעילו שני השוטרים כוח והוציאוהו מן הרכב (על כך אין מחלוקת). בית המשפט קמא קבע כי קשה לקבל את טענת המערער, לפיה לא ידע שמדובר באנשי משטרה. בית המשפט הדגיש בהקשר זה כי השוטר חבש לראשו כובע מזהה והכריז "משטרה", כשחלון הרכב - לפי עדות השוטר - היה פתוח. ג'קובסון סיפר בעדותו כי לאחר שהוצא המערער מן הרכב, הוא הושכב על הרצפה כשפניו מופנות לקרקע ואז נתגלה הנשק מתחת לחולצתו. ג'קובסון בדק את הנשק ואז נפלט כדור שהיה בקנה. כמו-כן נמצאה תחמושת כמפורט לעיל. ניצן מסר עדות דומה באשר להשתלשלות האירוע. יצוין, כי כשנשאל ג'קובסון בחקירה הנגדית האם הוא הפליל את המערער, הוא השיב "בחיים לא שמעתי שטות יותר מוחלטת מזו", וכשנמשכה החקירה בקו זה - כך עולה מן הפרוטוקול - ראה בכך העד עלבון כלפיו ואמר "מה שאתה מדבר עליו עכשיו, הוא שטות והכפשה ומי שפה פושע זה אתה, באמירות כאלה... באמירות כאלה, אתה מפקפק באמינותי כקצין משטרה?!". לאחר מכן הובהר לעד על-ידי בית המשפט כי הסנגור מבצע את תפקידו, והעד התנצל והבהיר, ביחס לטענת ההפללה, כי "טענתי היא שלא היו דברים מעולם".
שני השוטרים כתבו דו"חות פעולה. בדו"ח הראשון של ניצן לא צוינה עובדת תפיסת הנשק - לדבריו משום שלא הוא זה שתפס את האקדח, ו"בד"כ מי שתופס את האקדח רושם זאת, ומציין את הפרטים לגבי האקדח, ואני כותב את החלק העיקרי שאני עשיתי, הוצאת החשוד מהרכב והנטרול שלו". לאחר שנשאל על-ידי קצין החקירות אם ראה את האקדח והשיב בחיוב, התבקש ניצן לכתוב דו"ח הבהרה והוא עשה כן. בית המשפט המחוזי קבע כי "קיים אמנם פגם בדו"ח הראשון שלא צויינה בו עובדת תפיסת האקדח אך אין בכך כדי לשלול את האמון בעדותו של יוני ניצן". בית המשפט מצא כי על אף הבעייתיות הכרוכה בהשלמת הדו"ח, לא נפל פגם של חוסר תום-לב אצל ניצן ואין לראות בעדותו לעניין תפיסת האקדח משום "עדות כבושה".
הנה כי כן, עדויות השוטרים זכו לאמון מלא מצד הערכאה המבררת. לפי עדויות אלה, נמצא נשק על גופו של המערער, אף שזה האחרון לא החזיק ברישיון לנשיאת נשק. בית המשפט דחה את טענת המערער כי השוטרים בחרו להפליל אותו. כדברי בית המשפט:
טענת הנאשם כי מנסים להפליל אותו אינה עומדת במבחן המציאות. השוטרים אינם מכירים אותו, הם לא הכירו אותו לפני כן, הם פעלו במסגרת מבצע משטרתי של תחנת משטרת טייבה ולא מיוזמה אישית, כיצד ניתן לראות זאת כניסיון הפללה? לא ניתן לקבל את הטענה כי לא נמצא אקדח בשטח ורק לאחר מכן 'צץ' לו פתאום האקדח בתחנת משטרת טייבה והוצמד לגבו של הנאשם.
בית משפט של ערעור אינו נוהג להתערב בממצאים מסוג זה, הנשענים על התרשמות מן העדים ועל בחינת החומר המוגש לבית המשפט. בענייננו לא מצאתי עילה לסטות מכלל זה.
4. טענתו העיקרית של המערער נוגעת לבדיקת הפרופרינט שנעשתה בו (להלן: הבדיקה). מדובר בבדיקה הבאה לאתר על הגוף שיירים של ברזל, וזאת בדרך של התזת חומר על אברי גוף שעל-פי החשד באו במגע על הברזל, כאשר הופעת סימנים סגולים על הגוף מעידה על מגע כזה. ראש מעבדת סימנים וחומרים במז"פ הסביר בחוות-דעתו את מנגנון הפעולה של הבדיקה:
הבדיקה מבוססת על המגיב הכימי PDF, אשר צובע בגוון אדום-סגול (מג'נטה) את האזורים בהם מצויים יוני ברזל בכמות העולה על סף הגילוי של התכשיר... בעת מגע בחפצים מברזל, כגון כלי-נשק או כלי עבודה העשויים ברזל, ממיסה הזיעה המצויה על פני העור כמויות זעירות של ברזל, או של תחמוצת ברזל, מפני השטח של החפץ ומשאירה אותן על העור בצורה בלתי נראית לעין. תגובת הצבע של ה-PDF צובעת את שיירי הברזל האלה בגוון מג'נטה, וצורתם של הכתמים הצבועים יכולה לעיתים, כמו במקרה שלפנינו, להצביע על צורתו של חפץ.
למערער נערכה בדיקה בשעה 8:00 לערך, על-ידי טכנאי זיהוי פלילי (להלן: הטכנאי). החומר הותז על ידיו של המערער וסביב המותן. לגבי הידיים נתקבלו תוצאות חיוביות - בעיקר באזור שבו הושמו קודם לכן אזיקים אך גם בכפות הידיים. עם זאת, סביב המותן לא נמצא ממצא. בשעה 13:30 לערך נתגלו סימנים על גבו של המערער, המתאימים לבדיקת פרופרינט וצורתם - צורה של אקדח. כאן ישנן גרסאות שונות.
לטענת התביעה, הסימנים נצפו כאשר חוקר המשטרה חלפון סקר, על-פי הנוהל, את גופו של המערער לפני היכנסו לתא המעצר. המערער, לעומת זאת, גרס כי החוקר חלפון ערך לו בדיקה נוספת לאחר ש"שיחק לו בגב". בית המשפט המחוזי קבע כי הממצאים אכן נתגלו בשעה שהמערער עבר את הבדיקה השגרתית לפני כניסה למעצר. החוקר צילם את הממצאים, אך לא היה שבע רצון מאיכות הצילומים והזמין טכנאי מז"פ עם ערכת צילום טובה יותר. המערער צולם שוב - ובתמונות - כך נפסק - ניתן לראות בוודאות סימנים סגולים על מותנו של המערער. לפי חוות-דעת של ראש מעבדת סימנים וחומרים במז"פ, הסימנים על גופו של המערער תאמו את האקדח שנתפס.
5. דא עקא, שהמערער טוען כי בדיקת פרופרינט מנפקת תוצאות מיידיות, והוא מפנה בעניין זה לניסוי שנערך בבית המשפט על גופו של בא-כוחו, וכן לדברים שאמרו עדי תביעה, כי הם לא נתקלו קודם לכן במקרה שבו הסימנים צצו בשלב מאוחר. המערער גורס אפוא כי אין לייחס את טביעת האקדח על גבו בשעה 13:30 לבדיקה שנערכה לו בשעה 8:00. למעשה טוען המערער כי היה זה שלב נוסף בהפללתו: תחילה השוטרים שהיו בסיור תפסו אותו וייחסו לו החזקת אקדח שמעולם לא ראה, ולאחר מכן שוטר אחר הצמיד לו אקדח לגב ואז ביצע בו בדיקת פרופרינט נוספת. בית המשפט המחוזי דחה את גרסתו של המערער. ראשית, נקבע כי האקדח נמסר עוד קודם לכן לטכנאי שביצע את הבדיקה הראשונית, וממילא לא יכול היה השוטר שביצע את החיפוש לפני הכניסה למעצר להצמיד את האקדח לגבו של המערער. שנית, החוקר חלפון מסר עדות בבית המשפט ושלל את טענת המערער בעניין הצמדת אקדח לגבו. הוא הדגיש כי "... זו טענה שאני שומע אותה לראשונה, לא היה דבר כזה. זו טענה חמורה של הפללה, מח"ש צריך להתייחס לזה". עדות זו נמצאה מהימנה (במאמר מוסגר יצוין כי למרות הטענות החמורות שמעלה המערער כנגד השוטרים, לא הוגשה תלונה למח"ש). שלישית, המערער עצמו העיד בבית המשפט כי הוא לא הרגיש שהוצמד אקדח לגבו, אך הוא משוכנע כי החוקר חלפון "שיחק לו בגב".
6. עדיין נותרת השאלה מדוע לא נתגלו הסימנים על גבו של המערער אלא מספר שעות לאחר הבדיקה. בית המשפט המחוזי הביא מדבריו של ראש מעבדת סימנים וחומרים במז"פ, לפיהם הופעה מאוחרת של ממצאים לאחר בדיקת פרופרינט היא אפשרית, גם אם יוצאת דופן. בחוות דעתו כתב עד מומחה זה כי ניתן להסביר את ההופעה המאוחרת של הסימנים "בהגברת התגובה הכימית ע"י הזיעה שהפריש עורו של החשוד בזמן שבין הבדיקה שנערכה לו בבוקר לבין הצילומים שבוצעו בשעות הצהריים. הזעה כזו יכולה להגביר את התגובה בדומה לשטיפת האזור במים, כפי שמומלץ כאמור בהנחיות השימוש בתכשיר זה". גם טכנאי מז"פ שביצע את הבדיקה ציין כי "אפשר שתהיה תגובה לאחר כמה שעות. בדר"כ מתקבלת תגובה תוך מספר דקות", וכי הסבר אפשרי לעיכוב הוא "כאשר המשטח לח יותר, התגובה מהירה יותר, יתכן שבגב הוא לא הזיע כפי שהזיע בידיו, לכן התגובה בגב היתה מאוחרת יותר". טכנאי זיהוי אחר, שנקרא לצלם את הסימנים שנתגלו בשעה 13:30, העיד גם הוא בבית המשפט כי "בדיקת הפרופרינט בוצעה בשעות הבוקר, הטביעה יכולה להתפתח דקות מספר לאחר הריסוס ויכולה לקחת יותר זמן, תלוי בהרטבה, זה מגביר את הטביעה. נכון שרואים לפי הצורה שהאקדח היה דבוק לגבו, אך יתכן שהטביעה פיתחה את הצבע לאחר שהטכנאי עזב ואז לא ראו זאת אחרים עד שהחוקר ערך את החיפוש הנוסף". כך או אחרת, נראה כי גם אם הטביעה הופיעה במקרהו של המערער תוך זמן לא ארוך - ספק אם ניתן היה להבחין בכך בדקות הספורות שהוקדשו לבדיקה. טכנאי הזיהוי שביצע את בדיקת הפרופרינט העיד כי לאחר שהתיז את החומר הוא המתין רק כעשר דקות, וכי "זה היה יום כיפור, נאלצתי לחזור לנתניה לטפל בשאר ארועים דחופים, נתתי את המזכר לחוקר ועזבתי את התחנה...". יתכן כי בחיפזון זה טמונה הסיבה לכך שהטכנאי לא הבחין בסימנים, ורק כעבור כמה שעות, כשנעשה חיפוש על גופו של המערער, נצפתה הטביעה על גופו.
7. בית-המשפט המחוזי לא ראה כי יש באי-גילוי טביעת האקדח בשלב מוקדם יותר כדי לעורר ספק סביר בדבר אשמתו של המערער. במסקנה זו לא מצאנו דרך להתערב. המערער נתפס על-ידי השוטרים כשהוא נושא את הנשק על גופו - כך לפי עדויות השוטרים שנמצאו מהימנות; לכך חובר הממצא החיובי של בדיקת הפרופרינט בידיים ובעיקר בגב. אמנם הממצא בגב נתגלה בשלב מאוחר, אך הניסיון של המערער לייחס זאת למעשה הפללה (נוסף) מצד השוטרים נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי. מסקנה אחרונה זו התבססה על העדויות והראיות שבאו בפני בית המשפט, ולא מצאתי עילה להתערב בה. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי:
ניתן לקבוע ללא חשש וללא ספק כי עדויותיהם של גיא ג'קובסון ושל יוני ניצן מהימנות. העדים לא הכירו את הנאשם מקודם, פגשו בו באקראי ואין להעלות על הדעת כי 'ישתלו' על גבו אקדח בנסיבות המפגש האקראי שנוצר. הנאשם נשא נשק, מחסנית, כדור בקנה ועוד מספר כדורים בכוס פלסטיק בעת האירוע. הנשק והתחמושת נתפסו ע"י גיא ג'יקובסון והנשק נראה נתפס ע"י יוני ניצן. הממצאים נבדקו ע"י מומחה (ת/2) אשר קבע כי האקדח הוא מסוג COLT והכדורים שנתפסו מתאימים לסוג אקדח כזה. הממצאים סומנו (ת/5) בכרטיס לרישום מוצגים ונמסרו לבדיקת ט.א בשעות הצהריים. על מנת לחזק את עדויות השוטרים לנוכח הכחשתו המוחלטת של הנאשם לעניין החזקת הנשק, נערכה בדיקת הפרופרינט, כאשר לאחר עריכת הבדיקה השנייה בבוקר ועד שעות הצהריים, מותנו של הנאשם לא נבדק ולכן אין לדעת באיזה שלב משעות היום התגלו הסימנים, אך הממצא הסופי היה כי הסימנים התגלו בשעה 13:30 ע"י חוקר המשטרה, גדעון חלפון, אשר מיהר לתעד את הסימנים. הסימנים זוהו כסימנים של בדיקת הפרופרינט ונערכה חוו"ד ע"י מומחה אשר קבע כי הסימנים תואמים לצורת האקדח אשר נתפס באירוע. ובכך התמלאו דרישות סעיף 144(ב) לחוק העונשין - הוכח הקשר בין נשיאת הנשק ותפיסתו לנאשם.
בקביעות אלה אין עילה להתערב ולפיכך דין הערעור על ההרשעה - להידחות.
8. אשר לעונש: בית המשפט המחוזי עמד על החומרה הרבה הטמונה בנשיאת נשק, לא כל שכן עם כדור בקנה. עוד התייחס בית המשפט לצורך בהרתעה משמעותית לנוכח האלימות הגואה. לחובתו של המערער זקף בית המשפט את עברו הפלילי, הכולל עבירות סמים, פריצה לבנין, גניבה וגרימת נזק לרכוש, וכן עבירה של נשיאת נשק ללא רשות וירי בשטח בנוי. בגין עבירה אחרונה זו נגזרו על המערער ששה חודשי עבירות שירות וכן עונש של שנתיים מאסר על תנאי. למרבה הצער, מתברר כי לעונש המאסר המותנה לא היתה השפעה מרתיעה על המערער, והוא חזר ונתפס כשהוא נושא עליו נשק ותחמושת. בהתבסס על הנתונים האלה כולם הטיל בית המשפט המחוזי על המערער עונש של ארבע שנות מאסר, מהן שנתיים לריצוי בפועל, וכן הפעיל את עונש המאסר המותנה. לא מצאתי בטענות המערער טעם המצדיק התערבות בעונש.
אשר על כן, הערעור נדחה על כל חלקיו.