א. הערעור שבפנינו הוא על הכרעת הדין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ז. פלאח) מיום 23.1.2012, בת.פ. 39761-04-10, לפיה הורשע המערער, יליד 1966, על יסוד הודאתו בעובדות אשר בכתב האישום המתוקן, וכן נסוב הערעור על גזר דינו של בית משפט קמא מיום 23.9.2012 (וכפי שגם תוקן בהמשך אותו יום) לפיו נדון המערער ל-24 חודשי מאסר בפועל והופעל מאסר מותנה בן 12 חודשים, במחציתו בחופף ובמחציתו במצטבר, ובסך הכל 30 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, וכן נדון המערער ל-6 חודשי מאסר על תנאי.
ב. העובדות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:
כנגד המערער, יליד שנת 1966, נאשם מס' 5, לפי כתב האישום, וכנגד ארבעה נאשמים נוספים, הוגש כתב אישום בו נטען שבמועדים הרלוונטיים לכתב האישום פעלו מספר שוטרים כסוכנים סמויים בשליחות משטרת ישראל ופעלו לרכוש, בהוראתה באישורה ובכספה, שטרות מזוייפים ומטבעות מזוייפים, וכן מכונה לזיוף מטבעות.
ג. האישום הראשון שבכתב האישום איננו רלוונטי לגבי המערער. האישום השני מתייחס למערער, וכן לנאשם מס' 3, וכך נטען בו: במסגרת פעילותם של הסוכנים הנ"ל מטעם משטרת ישראל, סיכמו בתאריך 24.1.2010 המערער ונאשם מס' 3, באמצעות נאשם מס' 3, עם הסוכנים, כי המערער ונאשם מס' 3 ימכרו לסוכנים שטרות מזוייפים של 100 דולר ארה"ב ושל 200 ש"ח.
ביום 24.1.2010 בסמוך לשעה 13:00 בצהרים נפגש נאשם מס' 3 עם שניים מן הסוכנים הנ"ל, וזאת על מנת שנאשם מס' 3 ימכור לסוכנים אלה שטרות מזוייפים שקיבל מן המערער. בהמשך לכך מכר נאשם מס' 3 לסוכנים שישה שטרות מזוייפים של 100 דולר ארה"ב ושטר אחד מזוייף של 200 ש"ח, ביודעו כי מדובר בשטרות מזוייפים.
נטען איפוא באישום השני שבמועדים אלה החזיקו המערער ונאשם מס' 3 בצוותא שטרות הנחזים כשטרות כסף ביודעם שהשטרות זוייפו, ללא הרשאה או הצדק כדין, וכן ניפקו המערער והנאשם מס' 3, בכוונה להונות, שטרות הנחזים כשטרות כסף ביודעם שהם זוייפו.
המדינה ייחסה לנאשם מס' 3 ולמערער, באישום השני, עבירה של זיוף שטר כסף לפי סעיף 462 (1) + (2) וכן סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "
חוק העונשין").
ד. באישום השלישי, המתייחס אף הוא למערער ולנאשם מס' 3, נטען כי במועדים הרלוונטיים לכתב האישום החזיקו השניים מכונה המותאמת ומכוונת לעשות מטבעות מזוייפים של 10 ש"ח. בתאריך 26.1.10 קשרו השניים קשר למכור את המכונה ולהעבירה, ובמועד זה נפגשו המערער ונאשם מס' 3 עם שני הסוכנים הנ"ל בצומת צבר בקרית ביאליק. במפגש זה הציעו המערער ונאשם מס' 3 בצוותא לסוכנים כי השניים ימכרו לסוכנים את המכונה ויעבירו אותה לידיהם. העיסקה לא יצאה לפועל בגלל מחלוקת בין המערער והנאשם מס' 3 לבין הסוכנים בדבר אופן התשלום עבור המכונה.
נטען באישום השלישי, כי במעשים אלה החזיקו המערער ונאשם מס' 3 בצוותא מכשיר המותאם ומכוון לעשות בו מטבע פשוטה ומזוייפת, ללא סמכות או הצדק כדין, וכן קשרו קשר להעביר מכשיר המותאם ומכוון לעשות בו מטבע פשוטה מזוייפת ללא סמכות או הצדק כדין. המדינה ייחסה למערער ולנאשם מס' 3 באישום השלישי עבירה של זיוף מטבע פשוטה, לפי סעיף 477 (1) + (2) וכן סעיף 29 לחוק העונשין, ובנוסף עבירה של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499 (א) (1) לרבות סעיף 477 (2) של חוק העונשין.
ה. האישום הרביעי שבכתב האישום המתוקן מתייחס למערער בלבד. נטען בו, כי ביום 18.4.10 החזיק המערער שטרות מזוייפים במחסן דירתו ובדירתו ללא הרשאה או הצדק כדין, כמפורט להלן: 311 שטרות מזוייפים של 100 ש"ח, 365 שטרות מזוייפים של 200 ש"ח, 74 שטרות מזוייפים של 100 דולר ארה"ב, 208 שטרות מזוייפים של 50 אירו, ושטר מזוייף של 100 אירו.
עוד נטען באישום הרביעי, כי ביום 18.4.10 החזיק המערער במחסן דירתו ובדירתו 508 מטבעות מזוייפים של 10 ש"ח ביודעו שהמטבעות מזוייפים, כדי לנפק מהן.
בנוסף, החזיק המערער באותו יום במחסן דירתו במחסנית של אקדח ו-25 כדורי אקדח בקוטר 0.22. המחסנית והכדורים הינם חלק, אביזר ותחמושת של כלי המסוגל לירות כדור או קלע שבכוחם להמית אדם.
כמו כן החזיק המערער באותו תאריך במחסן דירתו בשש קופסאות גפרורים ובהם חומר איטום לבנין המשמשות להטבעת מפתחות והעתקתם. המערער גם החזיק בחומר איטום לבנין ועליו הטבעה של מפתח.
נטען עוד באישום הרביעי שבאותו תאריך החזיק המערער במחסן דירתו ובדירתו בשלוש מצלמות ו-10 מכשירי טלפון נייד שיש עליהם חשד סביר שהם גנובים. (יצויין שבכתב האישום המקורי נכללו בין הפריטים שהחזיק המערער גם שלושה שעונים ואולם במסגרת הסדר הטיעון שבעקבותיו תוקן כתב האישום, נמחק הפריט של שלושה שעונים).
המדינה טענה איפוא באישום הרביעי, כי המערער החזיק שטר הנחזה כשטר כסף ביודעו שהשטר זוייף, ללא הרשאה או הצדק כדין, וכן שהמערער החזיק ביודעין למעלה מ-3 מטבעות מזוייפות כדי לנפק מהן, החזיק נשק ללא רשות, החזיק ברשותו מכשיר המשמש לשם פריצה לבנין, וכן החזיק נכסים שיש עליהם חשד סביר שהם גנובים.
העבירות שייחסה המדינה למערער לפי האישום הרביעי הינן:
זיוף שטר כסף, לפי סעיף 462 (2) לחוק העונשין; ניפוק מטבע מזוייפת, לפי סעיף 479 (2) של חוק העונשין; עבירות בנשק, לפי סעיף 144 (א) סיפא, לחוק העונשין; החזקת מכשירי פריצה, לפי סעיף 409 לחוק העונשין והחזקת נכס חשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין.
ו. בישיבה שהתקיימה בפני בית משפט קמא ביום 8.1.2012 הודיע ב"כ המדינה לבית המשפט כי הושג הסדר טיעון שלפיו יתוקן כתב האישום בעניינם של נאשם מס' 2 ונאשם מס' 4, ולגבי שאר הנאשמים לא יתוקן כתב האישום, והצדדים יטענו לעונש באופן חופשי.