1. ערעור על החלטת בית המשפט לענייני תעבורה בחיפה (
כב' השופט מר ש' יציב) מתאריך 25.9.2007, בתיק ב"ש 281/07.
2. בהחלטתו דחה כב' בית המשפט קמא בקשה שהגיש המערער, בה עתר לבטל פסילתו מלהחזיק ברישיון נהיגה, שנעשתה בידי קצין משטרה, לתקופה בת 30 ימים, ותחילתה בתאריך 18.9.2007 (להלן - "
הפסילה המינהלית").
3. תחילת הפרשה בתאריך 17.9.2007, שאז נמצא המערער נוהג במשאית גוררת עגלה (דמתקראת - Full Trailer), כאשר משקל המטען הכולל של הרכב מגיע כדי 41,760 ק"ג מקום בו המשקל המרבי המותר היה 32,000 ק"ג בלבד. השוטר שעצר את המערער ובדק את משקל המשאית והנגרר, נתן למערער הזמנה לדין ליום 22.10.2007, ובנוסף לכך המערער הוזמן לשימוע שהתקיים למחרת היום, בתאריך 18.9.2007. בתום השימוע החליט קצין משטרה בדרגת רפ"ק לפסול את המערער מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 30 ימים, ועל החלטה זו הוגשה הבקשה לבית המשפט קמא, בה עתר המערער לבטל את הפסילה.
4. בית המשפט קמא קבע, כי השאלה שיש לדון בה היא השאלה, האם המשקל הכולל שנמצא בשקילה, צריך להתייחס לשני החלקים של כלי הרכב בו נהג המערער, או שמא די בכך שבחלקו האחד של כלי הרכב נמצא משקל העולה על המותר. בית המשפט קמא סבר, כי די בכך שבאחד מחלקי כלי הרכב נמצא משקל העולה על המותר כדי להצדיק את הפסילה המינהלית. בשולי החלטתו ציין בית המשפט קמא, כי למערער 25 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, ובכללן עבירות של נהיגה בכלי רכב שמשקלו הכולל עולה על המשקל המותר, ועל כן קבע, כי בנסיבות אלה אין להתערב בהחלטת קצין המשטרה, ובקשת המערער נדחתה.
5. לשם העמדת העובדות על דיוקן, אציין, כי במהלך הדיון שהתקיים בפני הוגשו לי תעודות השקילה, ואלה הממצאים העולים מהן:
(א) המשקל המותר של המשאית הגוררת הוא 32,000 ק"ג, ונמצא כי משקלה היה 41,760 ק"ג, דהיינו, משקל עודף של 9,760 ק"ג, המהווה חריגה בשיעור של 30.5% מהמשקל המותר.
(ב) המשקל המותר בנגרר הוא 29,000 ק"ג, ונמצא כי משקלו היה 31,920 ק"ג, דהיינו, משקל עודף של 2,920 ק"ג, המהווה חריגה בשיעור של 10.069% מהמשקל המותר.
6. טענתו העיקרית של ב"כ המערער היא, כי על פי תקנה 1 לתקנות התעבורה, תשכ"א - -1961, הרכב בו נהג המערער הוא "רכב מחובר" (דהיינו - "רכב מנועי שמצורף אליו גרור"), ועל כן יש להתייחס אליו כאל כלי רכב אחד. על כן, עודף המשקל לא היה בשיעורים המפורטים לעיל אלה היה בשיעור כולל של 17.3% בלבד.
עוד טוען ב"כ המערער, כי יש לבטל את הפסילה המינהלית משום שלא ניתנה לו האפשרות לצלם את החומר מתיק המשטרה, הגם שהותר לו לעיין בחומר זה. בנוסף לאלה טוען ב"כ המערער, כי היה מקום לשקול פסילתו המינהלית של המערער לתקופה קצרה יותר, וזאת בהתחשב בכך שהוא מפרנס משפחה המונה חמישה ילדים, ופסילתו מלנהוג תקפח את מקור פרנסתו.
7. לעומת טענות המערער טען ב"כ המשיבה, כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. לטענת ב"כ המערער, די בכך שנמצא עודף משקל רב באחד מרכיבי כלי הרכב כדי להצדיק את הפסילה המינהלית.
8. לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני מחליט לדחות את הערעור, ולהלן אביא טעמי לכך, ותחילה אדון בשאלה העיקרית המתעוררת בערעור זה.
כלי הרכב בו נהג המערער היה מורכב משני חלקים, ובכל אחד מהם הוטען משא. לכל אחד מחלקי הרכב נקבע המשקל המרבי המותר לו, ובכל אחד נמצא משקל העולה על המשקל המותר. לשיטת ב"כ המערער, יש לבחון את המשקל הכללי של שני חלקי כלי הרכב, המהווים לטענתו כלי רכב אחד ("רכב מחובר") לעומת המשקל הכולל שנמצא בשני חלקיו, וכך לחשב את שיעור החריגה מהמשקל המותר. שיטת ב"כ המערער אינה מקובלת עלי, באשר הנני סבור, כי דרך הפרשנות הננקטת על ידו מרוקנת מתוכן את התכלית העומדת בבסיס האיסור להסיע כלי רכב שמשקלו עולה על המשקל המותר.
ידיעה שיפוטית היא, ואין צורך בחוות דעת של מומחים, כי מגבלות המשקל נקבעות על מנת להבטיח שליטה מלאה בכלי הרכב. חריגה ממגבלות המשקל שנקבעו לכלי הרכב, עלולה לפגוע ביכולת הבלמים לבלום את הרכב, לפגוע ביכולת ההיגוי של כלי הרכב, ולפגוע במכלולי היציבות של כלי הרכב (שילדה, סרנים וקפיצים). הובלת מטען עודף אף פוגעת בתשתית הכבישים, שכן כלי הרכב המוביל משקל עודף, פועל כפטיש כבד המכה בעוצמת רבה על פני הכביש וגורם לו לבלאי מואץ. הובלת מטען עודף מסכנת איפוא את הנוהג ברכב כמו גם את המשתמשים האחרים בכביש, שכן מדובר במסה כבדה מאוד, שנדרש כוח רב לשלוט בה, וקיים חשש ממשי, שמכלולי כלי הרכב, שתוכננו לספק את הכוחות הדרושים לשם שליטה בכלי הרכב במשקלו המתוכנן, יהיו מועטים מידי לצורך השליטה בכלי הרכב, כאשר הוא עמוס במטען שמשקלו עולה על המשקל המתוכנן. הובלת מטען שמשקלו עולה על המשקל המותר, אינה איפוא עבירה טכנית של מה בכך, אלא עבירה מהותית, שלצדה טמונה סכנה לציבור המשתמשים בכביש סכנה של ממש.
9. אם אחזור למקרה שלפני, הרי אפילו אניח כי העגלה הנגררת הייתה ריקה ממטען (וכאמור - לא כך היה), הרי די היה במטען העודף במשאית הגוררת עצמה כדי ליצור את הפגיעה ביכולת השליטה וההיגוי של כלי הרכב, ולסכן את המשתמשים בדרך. על כן, אין לדעתי מקום לקבל את חישוביו של ב"כ המערער ביחס לשיעור החריגה מהמשקל המותר, המבוססים על פרשנות משפטית, והמתעלמים מהסיכון שהובלת המטען העודף יוצרת. קל וחומר במקרה שלפני, כאשר אף בעגלה הנגררת נמצא כי המערער מוביל מטען שמשקלו עולה על המותר.
למעשה המערער נהג בשני כלי רכב בעת ובעונה אחת. כלי הרכב האחד הוא "גורר" כהגדרתו בתקנות התעבורה, וכלי הרכב השני הוא "גרור" כהגדרתו בתקנות התעבורה. שני כלי הרכב היו מחוברים ביניהם, אך עדיין מדובר בשני כלי רכב. איסורי המחוקק להוביל משקל עודף בכלי רכב, חלים איפוא בנפרד על כל אחד מכלי הרכב שהמערער נהג בהם.
10. במקרה שלפני קיימות ראיות לכאורה על המשקל העודף שהמערער הוביל, ומראיות לכאוריות אלה ניתן ללמוד על הסכנה הרבה שהמערער יצר לעצמו ולמשתמשים האחרים בכביש. ההחלטה לפסול את המערער באופן מינהלי מלהחזיק רישיון נהיגה, הייתה איפוא החלטה נכונה וראויה, וצדק בית המשפט קמא כאשר מצא שאין מקום להתערב בה.
11. ב"כ המערער מלין על כך, שלא ננקטו אמצעים כנגד בעלי המשאית והנגרר. לטענת ב"כ המערער, המערער היה נהג שכיר, שבינתיים פוטר על ידי מעסיקו בשל האירוע, ולא היה לו כל עניין להוביל מטען שמשקלו חורג.
אינני מוציא מכלל חשבון את האפשרות שיינקטו אמצעים נגד בעלי כלי הרכב המובילים משקל עודף, ואפשר, כי במקרים שנמצא שכלי רכב הוביל מטען שמשקלו עולה על המותר, יש לאסור את השימוש בו עד שיעבור מבחן שנתי מחדש, שיוודא, שמכלולי הרכב לא נפגעו כתוצאה מהמטען העודף.
ואולם, הראשון שחייב להקפיד על קיום הוראות המחוקק הוא הנהג. הנהג הוא זה היוצא לדרך כאשר רכבו יוצר סכנה לשאר המשתמשים בדרך, והוא זה שצריך לתת על כך את הדין, בלא כל קשר לשאלה מה יהיה דינם של מעסיקיו.