השופט ס' ג'ובראן:
1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"פ 19169-07-10, כבוד השופטת ט' חיימוביץ) מיום 5.2.2012.
2. המערער הורשע ביום 19.12.2011 על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן ובו עבירת יבוא סם מסוכן, על פי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ז-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים) והסתננות, על פי סעיף 2 לחוק ההסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, סמוך ליום 25.5.2010 קשרו שניים בשם מחמד ואחמד (להלן: האחרים) ועוד נוספים קשר עם אזרח ירדני (להלן: הירדני) לביצוע עסקת יבוא סמים מסוכנים מסוג הירואין וקוקאין בכמות של 75.530 ק"ג לערך מירדן לישראל. האחרים סיכמו עם המערער ועם שני שותפיו המצרים שיסתננו ממצרים לישראל ולאחר מכן ייצאו לירדן, שם יקבלו מהירדני או מי מטעמו את הסמים המסוכנים ויסתננו בחזרה לישראל, וכאן ימסרו את הסמים לאחרים, זאת, תמורת תשלום של 250 דולר אמריקאי. סמוך ליום 27.6.2010 חצו המערער ושני שותפיו המצרים את גבול ישראל-מצרים ונכנסו לשטח ישראל. במהלך שהותם דאגו האחרים לכל מחסורם. ביום 1.7.2010 הגיעו האחרים אל המקום בו שהו השלושה ולנו במחיצתם, וביום 2.7.2010 הסיעו אותם ברכב לגבול ישראל-ירדן. כשני קילומטר לפני הגבול הורידו האחרים את השלושה מן הרכב. המערער ושותפיו יצאו לשטח ירדן שם קיבלו מהירדני או מי מטעמו סמים מסוכנים מסוג הירואין וקוקאין בתוך שלושה תיקים וחצו את הגבול בחזרה לישראל כאשר כל אחד מהם נושא תיק. ביום 3.7.2010 הבחינו שוטרים במערער ושותפיו וצעקו לעברם "עצור משטרה" בעברית ובערבית ואלו השליכו את הסמים והחלו במנוסה. המערער אותר למחרת ונעצר.
3. במסגרת גזר הדין, עמד בית המשפט על חומרת עבירת יבוא הסם, ועל כך שבמקרה שבפנינו מדובר בסמים מהסוגים המסוכנים ביותר והם הירואין וקוקאין. בית המשפט התייחס לפסיקת בית משפט זה לפיה יש להחמיר בענישת בלדרים, אף אם הם אינם יוזמי ההברחה בכדי להרתיע עבריינים פוטנציאליים. יחד עם זאת, בית המשפט הטעים כי בענישת בלדרים ישנה נטייה ליתן מקום למגוון שיקולים נוספים, כגון נושא התמורה ונסיבות חיי הנאשם. מכאן, קיבל בית המשפט את הטענה כי עונשם של יוזמי העסקאות צריך להיות חמור יותר מעונש הבלדרים. כן נשקלה הודאת המערער שבעזרתה אף הופללו שותפיו. על בסיס זאת גזר עליו בית המשפט המחוזי עונש של 9 שנות מאסר בפועל ועשרים וארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג פשע על פי פקודת הסמים המסוכנים.
4. מכאן הערעור שלפנינו. במסגרתו, מציין המערער כי על מחמד שהורשע במסגרת הסדר טיעון בקשירת קשר לביצוע פשע ויבוא סם מסוכן הושת עונש של 12 שנות מאסר, על אחמד שהורשע במסגרת הסדר טיעון בסיוע ליבוא סם מסוכן הושת עונש של 9 שנות מאסר, ועל השותף השלישי אשר נשפט כקטין, הושת עונש של 7 שנות מאסר. לטענתו, יש להפחית בעונשו משיקולי אחידות הענישה. זאת, נוכח העובדה כי עונשו זהה לעונשו של אחמד, אשר היה "המוח" מאחורי התוכנית העבריינית, על אף שחלקו היה פחות בהרבה ממנו. בהקשר זה טוען הוא כי יש לתת משקל לתמורה הכספית המזערית שהיה אמור לקבל, וכן לכך שהוא ושותפיו המצרים שימשו כ"פרדות סם" שנוצלו על ידי היוזמים של התוכנית, תוך שהם עושים שימוש ציני במצבם הכלכלי הדחוק. עוד מוסיף וטוען הוא כי אינו יכול להיחשב עבריין מוביל ומשמעותי, נוכח העובדה כי תפקידו בהברחה היה שולי, ולא היתה לו כל השפעה על החוליות שמעליו בשרשרת הסם. המערער מצטט את המלצת ועדת מועצת הענישה של אנגליה ווילס אשר פורסמה ביום 26.5.2011 (Sentencing council for England and Wales, ראה פסקה 22 לכתב הערעור). ולפיה יש להפחית בענישה של "פרדות סמים" אשר חלקם בתוכנית העבריינית הוא שולי.
5. המערער מדגיש את תיקון 113 לחוק העונשין, שאמנם אינו חל במקרה דנן ונכנס לתוקפו לאחר מתן גזר הדין בעניינו, אך יש להחיל את העקרון המוביל בתיקון שהוא "עקרון ההלימה" על מקרה זה ולהפחית מהמשקל שניתן לאינטרס ההרתעה.
6. עוד טוען הוא, כי יש לתת משקל לגילו הצעיר. בהקשר זה טען כי גילו אינו שונה מגילו של השותף שנשפט כקטין, אך בשל ספק באשר לגילו האמיתי של שותף זה. כן טען כי יש לתת משקל נוסף להעדר עבר פלילי בעניינו, לחרטה שהביע ולכך ששיתף פעולה באופן מיידי עם המשטרה וסייע בהפללת האחרים. עוד הדגיש את נסיבותיו האישיות ובכללן מגורי משפחתו בחצי האי סיני בתנאי עוני קשים. לבסוף טען כי העונש שהוטל עליו סוטה מרמת הענישה הנהוגה בעבירות בהן הורשע בהתחשב בתפקידו השולי בשרשרת הפצת הסם.
7. במענה, מדגישה המשיבה את כמות הסם הגדולה שהוברחה וטוענת כי העונש מצוי במתחם הענישה הנהוג. עוד טוענת היא כי העונש הוא אחיד ביחס לעונשים שנגזרו על המעורבים האחרים בפרשה בהתחשב בכך שאחמד הורשע בעקבות הסדר טיעון שנכרת עימו נוכח קשיים ראייתים. עוד טוענת היא כי כלל השיקולים וביניהם נסיבותיו האישיות של המערער והודאתו שוקללו במסגרת גזר הדין.
8. לאחר שעיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור על נספחיה ושמענו את טענות הצדדים בפנינו, מצאנו כי דין הערעור להתקבל בחלקו כפי שיפורט להלן.
9. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה או מקום בו מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות זאת (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009)).
10. עבירות יבוא סם עבירות חמורות הן. בית משפט זה הדגיש פעמים רבות את הצורך להלחם בתופעה זו ואת הנזק הפוטנציאלי האפשרי הטמון בחובה. כך נאמר בע"פ 9482/09 ביטון נ' מדינת ישראל (24.7.2011) (להלן: פרשת ביטון):
"אכן, נגע הסמים הפוגע קשות בחברתנו מחייב מלחמת חורמה והעונשים שיגזרו על ידי בתי המשפט בשל עבירות סמים צריכים להשתלב במאבק הכולל להדברת הנגע. על כן, יש ליתן משקל ממשי לשיקול ההרתעתי אל מול השיקולים האישיים, אשר משקלם יהיה נמוך יותר במקרים כגון אלה. "עונש הולם למחזיקי סמים שלא לשימוש עצמי - קרי: למשולבים במערך ההפצה - מכוון לקבוע בהכרת הכל את החומרה היתירה שאנו מייחסים להפצת הסמים, ולהרתיע עבריינים בכוח מלשלוח ידם בפעילות ההפצה. שתי תכליות מרכזיות אלו ניתן להשיג רק על ידי הטלת עונשים חמורים" (ע"פ 966/94 אמזלג נ' מדינת ישראל (12.12.1995))".
11. ואכן, הענישה בגין ביצוע עבירות יבוא סם היא מחמירה, וכך ראוי. יחד עם זאת, ככל שעסקינן בעבירות דוגמת עבירת יבוא הסם, בה ניתן להצביע על מדרג של חומרה, עלינו לזהות את מתחם הענישה הראוי לקבוצות מעשים הדומים בנסיבותיהם (וראו לדוגמא ע"פ 6438/12 פלוני נ' מדינת ישראל (20.3.2013), פסקה 8 לפסק דיני). בבואנו לתחום את טווח הענישה הראוי יש לתת משקל למשתנים רבים וביניהם כמות הסם המיובאת, חלקו של כל שותף בפרשה ועוד.
12. בערעורו של השותף השלישי לפרשה, הקטין "פלוני", אשר הונח על שולחננו לא מכבר, אמרנו כך:
"בתוך כך, תפקידו של המערער בעבירה הוא חלק בלתי נפרד מנסיבות ביצועה, הנבחנות במסגרת קביעת מתחם הענישה ההולם לעבירה. נדמה שאין מחלוקת כי אין דין יוזם העבירה והנהנה ממנה כדינו של בלדר שסייע בביצוע העבירה בתמורה לסכום כסף קטן יחסית [..] גם לגישת המשיבה הפער בין העונש שנגזר על הנאשמים הנוספים לבין העונש שנגזר עליו ראוי בשל התפקיד השונה שלהם בביצוע העבירה. בהקשר זה, ודאי שהאינטרס הציבורי הוא במיצוי הדין עם הגורמים העברייניים הראשיים ואין להסתפק בענישתם של הדרגים העברייניים הנמוכים" (ראו ע"פ 1274/12פלוני נ' מדינת ישראל (4.7.2012) (להלן: פרשת פלוני)).
13. אין חולק כי במקרה שלפנינו כמות הסם היא גדולה וגם סוגו הוא קטלני ובעל נזק פוטנציאלי רחב היקף. עם זאת, חלקו של המערער בתוכנית העבריינית היה המינימלי ביותר והוא לא היה בעל השפעה על החלטות שנתקבלו או על תכנון מהלכי ההברחה, והתמורה אותה היה אמור לקבל הייתה מזערית. למערער אין עבר פלילי וזוהי לו ההסתבכות הראשונה עם החוק, אותה ביצע תמורת סכום פעוט אותו היה אמור לקבל לאחר מעשה. נדמה, כי בשקלול המשתנים שהוצגו לעיל, תוך שימת דגש על כך כי המערער הינו אדם צעיר ובנסיבות המיוחדות אשר פורטו יימנע ממשפחתו לבקרו בכלא, יש מקום להקל בעונשו במידת מה.
14. אכן, בפרשת פלוני בוטל הקנס שהושת עליו, אך עונש המאסר של 7 שנים, הותר על כנו. עם זאת, מקרהו של "פלוני" נבדל מהמקרה שבפנינו במספר מובנים. ראשית, שם, הוסכם במסגרת הסדר הטיעון על טווח ענישה בעוד שבמקרה שבפנינו סיכמו הצדדים כי יטענו בחופשיות לעונש. שנית, המערער שבפנינו שיתף פעולה בחקירתו מהרגע הראשון וסייע בהפללת האחרים, בעוד "פלוני" מיאן לעשות זאת. ויוטעם - אין אנו סבורים כי יש להשוות את עונשו של המערער לעונשו של "פלוני", אך בשל הפרשי הגילאים ביניהם. עם זאת, בשל כל הנסיבות שפורטו לעיל מצאנו כי יש מקום להפחית שנה בעונשו.
15. מטעמים אלו, מצאנו כי יש להעמיד את עונש המאסר שהוטל על המערער על 8 שנות מאסר. יתר רכיבי גזר הדין יעמדו על כנם.
ניתן היום, כ"א באלול התשע"ג (27.8.2013).