השופט עאטף עיילבוני
:
הקדמה
:
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' הנשיא אזולאי) בת.פ. 4768-08-08 (הכרעת הדין מיום 4/7/10 וגזר הדין מיום 27/10/10), בו הורשע המערער בעבירות של
קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (מספר מקרים), עבירה לפי סעיף 415 (סיפא)
לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:
"חוק העונשין");
זיוף בנסיבות מחמירות (מספר מקרים), עבירה לפי סעיף 418 (סיפא) לחוק העונשין;
שימוש במסמך מזויף (מספר מקרים), עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין; וכן
קבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 (רישא) לחוק העונשין.
בעקבות הרשעתו, כאמור, נגזרו על המערער 20 חודשי מאסר בפועל, 9 חודשים מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים שלא יעבור על אותן עבירות או כל עבירה שיש בה מרמה או זיוף, וכן קנס בסך 30,000 ש"ח, שישולם ב- 10 תשלומים, או 120 ימי מאסר תמורתו.
הערעור מכוון נגד הכרעת הדין, ולחילופין נגד גזר הדין.
תמצית עובדות כתב האישום
:
1.
האישום הראשון:
על פי עובדות האישום הראשון, בשנת 2000 לקחה עדה טובול (להלן:
"עדה") ביחד עם בעלה, משכנתא מבנק הפועלים בסך של כ- 160,000 דולר, לרכישת הזכויות בבית בישוב יבנאל (להלן
-"הבית"). לאחר מספר שנים הפסיקה עדה לשלם את החזרי המשכנתא לבנק ונפתחו נגדה תיקי הוצאה לפועל.
בתחילת שנת 2008, הגיעו לאמה של עדה, יפה ריינר (להלן:
"יפה"), מכתבים מבנק הפועלים, לפיהם בכוונת הבנק למכור את הבית ביבנאל. אי לכך, פנתה יפה במהלך חודש מרץ 2008 למערער, על מנת שיסייע לה למצוא פתרון שיותיר את הבית בידי בתה, תוך סגירת תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדה.
המערער נפגש עם יפה בביתה ביבנאל, הציג עצמו במרמה כפקיד הוצאה לפועל וביקש לעיין במסמכים המצויים ברשותה. במהלך הפגישה, הציג המערער בפני יפה מצג שווא לפיו יש ביכולתו למנוע את מכירת הזכויות בבית, באמצעות הגשת מסמכים שונים לבנק הפועלים, לבתי משפט וללשכת ההוצאה לפועל. המערער ביקש בתמורה סך של 3,500 ש"ח בגין טיפול בתיקי ההוצאה לפועל וסך של 6,000 ש"ח בגין טיפול בעצירת הליך מכירת הבית. בעקבות מצג השווא, העבירה יפה לידיו של המערער, עוד באותו ערב, סכום של 2,000 ש"ח.
בימים שלאחר מכן, המערער פנה ליפה פעם אחר פעם והציג בפניה מצג שווא, לפיו שלח בקשות שונות לצורך עצירת הליך מכירת הבית. המערער אף הודיע ליפה במרמה כי התקבלה החלטה בדבר עצירת הליך מכירת הזכויות בבית וכי קיימת החלטה של בנק הפועלים בדבר פריסה מחודשת של המשכנתא. בתוך כך, הציג המערער בפני יפה מסמכים מזויפים, על מנת להראות כי הוא אכן פועל בעניינה. בין היתר זייף המערער מסמך ממשרדה של עורכת הדין עדינה וייל, מסמך מבנק מזרחי טפחות ואף פרוטוקול של לשכת ההוצאה לפועל בנתניה. בנוסף השתמש המערער במרמה בחשבוניות מזויפות, עליהן הדפיס מספר עוסק מורשה כוזב וכן בפנקסים שונים הנחזים להיות פנקסי קבלות.
המערער המשיך לדרוש ולקבל מיפה כספים במרמה, מבלי שפעל או ניסה לפעול כדי לסייע לה ולבתה ועל אף שידע כי אין ביכולתו לעשות דבר בעניין. כדי לקבל את הכספים, טען המערער כי סכומי הכסף מיועדים לפינוי הדיירים מהבית, לתשלום עבור שיפוצים, להערכת שמאי, לתשלום לועדות שונות ועבור קנסות לבנק הפועלים.
על פי עובדות האישום הראשון, הוציא המערער במרמה מיפה, סכום כולל של כ- 160,000 ש"ח.
2.
האישום השני:
על פי עובדות האישום השני, בשנת 1999, לקחה פרידה פינטו (להלן:
"פרידה"), הלוואה מבנק לאומי למשכנתאות לצורך רכישת דירה, ובעקבות הסתבכות כלכלית, לא הצליחה לעמוד בתשלומים החודשיים, נפתחו נגדה מספר תיקים בלשכת ההוצאה לפועל ואף הוצאה נגדה פקודת מאסר.
בתחילת שנת 2008, פגשה פרידה את המערער בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת. במעמד זה הציג עצמו המערער כפקיד בכיר בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה. פרידה שטחה בפניו את צרותיה מול לשכת ההוצאה לפועל, והמערער הסכים לסייע בידה, תוך שהוא דורש בתמורה לשירותיו סכום של 3,000 ש"ח בגין הסדר חובותיה בהוצאה לפועל ו- 3,000 ש"ח בגין הסדר נושא המשכנתא. פרידה העבירה למערער את הסכומים אותם דרש.
לאחר כחודש ימים, קיבלה פרידה הודעה מלשכת ההוצאה לפועל לפיה הבקשה שהגישה לאיחוד תיקים ולהחזר חודשי בסך 250 ש"ח תישקל בחיוב, בכפוף להפקדת סך של 3,000 ש"ח בקופת בית המשפט. פרידה עדכנה את המערער אודות המכתב, והאחרון, במטרה להוציא במרמה כספים מפרידה, ביקש כי תעביר לידיו את הסכום והוא ידאג להפקידו בקופת בית המשפט. פרידה נתנה למערער 3,000 ש"ח והוא שלשלם לכיסו.
בנוסף לעניין זה, ביקשה פרידה את עזרתו של המערער בטיפול בתביעה כספית נוספת שהתנהלה כנגדה על סך של 85,000 ש"ח. לאחר שהמערער הגיש כתב הגנה בתיק, פנה לפרידה ואמר לה במרמה כי התובעים יצרו עמו קשר וציינו כי הם מוכנים לפרוס את החוב לתשלומים, במידה ותעביר להם באופן מידי, באמצעותו, סכום של 2,500 ש"ח במזומן. כעבור מספר ימים מסרה פרידה למערער סך של 2,500 ש"ח, אשר אף אותו שלשל לכיסו.
על פי עובדות האישום השני, הוציא המערער במרמה מפרידה סכום כולל של כ- 5,500 ש"ח.