1. בפנינו ערעור על גזר דינו של בימ"ש השלום בראשל"צ (סה"נ כב' השופט א' הימן) מיום 20/7/11 בת"פ 4877/06.
2. המערערים הורשעו, לאחר ניהול הוכחות, בכל העבירות שיוחסו להם בכתב אישום מתוקן בשנית, למעט האישום התשעה עשר, ממנו חזרה בה המשיבה במהלך המשפט. המערער 1 (להלן- "
חכים") הורשע, בתשעה עשר אישומים, בעבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן- "
החוק"), גניבה בידי מורשה, לפי סעיף 393 לחוק, והוצאת שיק ללא כיסוי, לפי סעיף 432 לחוק. בנוסף, הורשע באישום אחד של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, וקשירת קשר לביצוע עוון לפי סעיף 499(א)(2) לחוק.
המערער 2 (להלן- "
בבא") הורשע, בתשעה אישומים, בעבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק, גניבה בידי מורשה, לפי סעיף 393 לחוק, והוצאת שיק ללא כיסוי, לפי סעיף 432 לחוק.
בנוסף, הורשע באישום אחד של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, וקשירת קשר לביצוע עוון, לפי סעיף 499(א)(2) לחוק. בנוסף, הורשע בעבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק, והטרדת עד, לפי סעיף 249 לחוק.
על חכים נגזר עונש של 9 שנות מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, בתנאים המפורטים בגזר הדין, קנס בסך 50,000ש"ח, או שנת מאסר תמורתו, ותשלום פיצויים למתלוננים בסכומים המפורטים במסמך שצורף כנספח לגזר הדין.
על בבא נגזר עונש של 3 שנות מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, בתנאים המפורטים בגזר הדין, וקנס בסך 10,000ש"ח, או שבעה חודשי מאסר תמורתו.
העובדות בתמצית
3. המערער 1, חכים, היה בעליו של עסק "פיצוחי הקניון" בקניון בת ים. המערער 2, בבא, עבד באותם זמנים כשוטר ביחידת ליווי העצורים של משטרת מחוז ת"א, וכעבודה נוספת, עבד אצל חכים. עסקיו של חכים נקלעו להפסדים כספיים וחובות. לפיכך הגה חכים רעיון ורקם תוכנית על מנת להיחלץ מן המצוקה הכספית. חכים שיתף את בבא בתוכניתו. הרעיון היה, שעל השניים לשכנע אנשים להשקיע אצל חכים כספים, אשר יישאו תשואה גבוהה ביותר. השיטה בה נהגו השניים היתה לרכוש את אמונם של קורבנות המירמה, בכך שהודיעו להם כי יוכלו לקבל את כספי השקעתם בכל עת שירצו בכך. כמו כן סיכמו השניים כי ימסרו לכל המשקיעים שיקים אישיים שלהם, כשיקים לביטחון. והעיקר הוא בפיתוי להשקיע. הפיתוי היה הבטחת תשואה גבוהה ביותר, שיקבלו כל המשקיעים, בשיעור של 2%, ואף יותר מזה, מדי חודש.
נדבך נוסף בהוצאת התוכנית לפועל היה, שהם הציגו בפני המשקיעים מצג כוזב לפיו חכים מנהל עסקים מצליחים ורווחיים ביותר, מבצע עסקאות בסחורות, נדל"ן, או מניות, המניבות רווחים גבוהים, וכן משקיע כספים אצל גופים עיסקיים אחרים. עפ"י שיטה זו, כספי הרווחים המשולמים למשקיעים מדי חודש, משולמים מתוך הכספים שהמשקיעים עצמם "השקיעו" בידיו של חכים. מדובר במעגל כספים המזין את עצמו, וככל שמצטרפים משקיעים רבים יותר ומכניסים כספים, הרי בכך הם "משמנים" את מערכת תשלומי הרווחים הגבוהים, כפי שהובטח. היזם העיקרי של התוכנית היה חכים, ואילו על שותפו, בבא, הוטלה המשימה לגייס משקיעים מקרב השוטרים ביחידת ליווי העצורים בה עבד.
ככל שמדובר במתלוננים, שהם שוטרים, ואשר השקיעו כספיהם אצל חכים באמצעות בבא, כי אז העבירות של קבלת דבר במירמה, גניבה בידי מורשה והוצאת שיקים ללא כיסוי - מיוחסות לשניהם. לעומת זאת, בכל אותם מקרים שבהם המתלוננים נתנו כספיהם ישירות לחכים, שלא באמצעות בבא, כי אז העבירות מיוחסות לחכים בלבד.
בסופו של דבר הצליח חכים להוציא במירמה מקורבנותיו כ- 9 מיליון ש"ח. מתוך סכום זה, סייע בבא לחכים בהוצאת כ- 2 מיליון ש"ח מחבריו ליחידת המשטרה. יצוין כי בבא קיבל עמלות "שמנות" מידי חכים, בגין כל סכום שהוציא במירמה מחבריו ליחידה.
גזר הדין של בימ"ש קמא
4. בגזר דינו ציין ביהמ"ש קמא כי מעשיהם של המערערים חמורים, בשל הפרת האמון שנתנו בהם הקורבנות, מרביתם אנשים פשוטים, אנשי עבודה, שבעמל רב חסכו פרוטה לפרוטה. במיוחד נשמע כאבם של השוטרים, אשר חברם לעבודה, בבא, שעבד עמם שכם אל שכם, הפילם בפח ונטל את כספיהם. לגבי חלק מן הקורבנות, המצב הוא שהמערערים נטלו מהם את כל חסכונותיהם והם נותרו כמעט חסרי כל.
ביהמ"ש קמא קבע כי אין מקום לרחם על המערערים, שכן אם ירחם עליהם, יימצא מתאכזר לאומללים הרבים שחייהם נהרסו בעקבות מעשי הנוכלות והמירמה של השניים. ביהמ"ש קמא ציין גם את העובדה שהמערערים ניהלו את המשפט עד תום, ואף הטיחו בקורבנות את האשם לגזילת כספם, תוך שטענו כלפיהם כי הם רודפי בצע וכי הרווח הקל הוא שמשך אותם.
ביהמ"ש קמא ציין כי לא נשמעה מפי המערערים מלה אחת של חרטה כנה, או של אמפטיה כלפי קורבנות המירמה. רק בשלב הטיעונים לעונש, נשמעו מלות חרטה, אולם ביהמ"ש קמא לא קיבל החרטה ולא האמין לה.
ביהמ"ש קמא הזכיר שני פסקי דין, שב"כ המשיבה הסתמך עליהם, בהם נגזרו עונשים של 8 שנות מאסר ו- 5 שנות מאסר, אך קבע כי באותם מקרים הנאשמים הודו, והתיק הסתיים בהסדר טיעון, מה שאין כן במקרה זה, ואין לגזור גזירה שווה בין העונש בהסדר טיעון והעונש לאחר שמיעת ראיות. לבסוף, חזר ביהמ"ש קמא והזכיר את מרכיבי החומרה ואת ריבוי המעשים, וקבע כי ההבדל בענישה ביחס לכל אחד מהמערערים הוא בהתאם למעשיו ומספר קורבנותיו של כל אחד מהם, ובהתאם לחלקו במסכת הארוכה של מעשי המירמה.
5. בתחילה ערערו המערערים על הכרעת הדין, אולם הם חזרו בהם, והערעורים מופנים כיום כלפי גזר הדין בלבד.
נימוקי ערעורו של חכים
6. (א) הענישה שהוטלה על חכים אינה תואמת את רף הענישה המקובל. ביהמ"ש קמא החמיר בעונש אף יותר מן העונשים שהוטלו בפסקי הדין שב"כ המשיבה הסתמך עליהם כמשקפים את העונש הראוי.