פסק-דין בתיק ע"פ 11475/04

הנשיא א' ברק:

           ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ר' יפה כץ, השופטת ו' מרוז , השופט א' ואגו) בתפ"ח 955/04 ותפ"ח 954/04.

1.        בית המשפט המחוזי הרשיע את המשיבים (ביום 13.7.2004) על פי הודאתם, בשני האישומים שיוחסו להם. האישום הראשון ייחס למשיבים עבירה של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין). לפי אישום זה, בפברואר 2004 המשיבים קשרו קשר, בעקבות הצעה שקיבלו, להבריח כלי נשק ממצרים לישראל תמורת תשלום של 100 דולר; לפי האישום השני, שני המשיבים נפגשו ביום 2.4.2004 עם שישה קושרים נוספים על מנת לבצע את הברחת כלי הנשק. השמונה נסעו למצרים שם נמצאו, ארוזים בשמונה שקים, כלי הנשק שכללו 35 רובים מסוג קלצ'ניקוב, 35 מחסניות כדורים, מטול R.P.G, שלוש רקטות R.P.G, ציוד אופטי ו-10 קתות רובים. שמונת הקושרים חצו את גבול ישראל ממצרים כשהם נושאים את שמונת השקים ובתוכם כלי הנשק. ששת הקושרים הנוספים חזרו מצרימה. שני המשיבים נותרו בישראל ונעצרו ביום 3.4.2004. אישום זה ייחס למשיבים עבירות של יבוא נשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, ועבירת נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין.

2.        בית המשפט המחוזי גזר על המשיבים (ביום 1.11.2004) עונש של שש שנות מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי. במסגרת טיעוני הצדדים לעונש ביקשה המערערת ענישה חמורה. לטענתה, מדובר בעבירות חמורות הדורשות ענישה עם מסר הרתעתי, במיוחד לאור הסיכונים העכשוויים להם חשופה מדינת ישראל. גם הכמות והמגוון הרב של כלי הנשק מצדיקים ענישה משמעותית. המשיב 1 טען כי יש להשוות את העונש על מעשיו לעבירות של הברחת סמים לישראל. לטענתו, תפקידו בפרשה היה של בלדר בלבד. הוא לא תכנן את יבוא הנשק ולא היה דומיננטי בפרשה. כן הדגיש המשיב 1 את הרקע המשפחתי הקשה שלו ואת מצוקתו הכלכלית. למשיב 2 היו טענות דומות. נטען, כי העבירות לא בוצעו על רקע לאומני ולא ברור למי היה מיועד הנשק. עוד הדגיש המשיב 2 כי שימש רק כסבל בהברחת הנשק ושכרו היה זעום.

3.        בגזר הדין פירט בית המשפט את השיקולים בקביעת העונש, לרבות האמור בתסקירי שירות המבחן בעניינם של המשיבים. המשיב 1 הוא רווק צעיר שהתייתם מאביו ואמו בגיל צעיר. הוא מתגורר בסיני ומתפרנס מחקלאות. את העבירות ביצע על רקע מצבו הכלכלי. מתסקיר שירות המבחן עלה כי הוא חסר ביקורת ערכית ומוסרית למשמעות מעשיו. על כן, המליץ שירות המבחן להטיל עליו עונש אשר ימחיש לו את חומרת מעשיו ואת אחריותו להם; המשיב 2, שמתגורר אף הוא בסיני, נשוי ובעל משפחה. הוא עוסק ברעיית כבשים. את העבירות ביצע מתוך מצוקה כלכלית ולמען השגת רווח קל. מהתסקיר בעניינו עולה כי אין לו ביקורת ערכית, מוסרית וחוקית על מעשיו והוא אינו מבין את השלכותיהם לעתיד. על כן, המליץ שירות המבחן להטיל על המשיב 2 עונש ממשי, אשר ימחיש לו את חומרת מעשיו ואת אחריותו על ביצועם. בית המשפט קבע כי העבירות בהן הורשעו המשיבים חמורות ביותר. הנשק אותו הבריחו עלול היה לזרוע הרס והרג רב במדינת ישראל, יהא אשר יהא ייעודו. כן נקבע כי יש להבחין בין עבירות של הברחת סמים ליבוא נשק. בעבירות של יבוא נשק טמונה סכנת חיים של ממש שמחמירה והולכת עם הזמן. על בית המשפט להתריע מפני סכנה זו על ידי ענישה מחמירה, תוך נסיון להרתיע אחרים מלהתפתות לעבירות דומות על רקע של מצב כלכלי קשה. בית המשפט התחשב במצבם הקשה של המשיבים ובכך שלא היו ככל הנראה בעלי היוזמה בפרשה אלא בלדרים בלבד, וגזר עליהם, כאמור, שש שנות מאסר בפועל. המדינה מערערת בפנינו על קולת העונש.

4.        המערערת טוענת כי העונש שהושת על המשיבים אינו הולם את חומרת העבירות בהן הורשעו. לשיטתה, במצב הביטחוני השורר כיום בארץ, כאשר תופעת ייבוא הנשק דרך גבול מצרים הולכת ותופסת תאוצה, מן ההכרח לשלוח מסר ברור וחד משמעי שירתיע מפני ביצוע עבירות אלו. לאור מצב חירום זה, מוצדק למצות את הדין עד תום עם כל חלק בשרשרת ייבוא הנשק ארצה, לרבות הבלדרים. הבלדרים הם גורם חיוני בשרשרת העברת הנשק. מוצדק להרתיע את המשיבים ואחרים במצבם לא לבצע עבירות אלו. נסיבותיהם האישיות של המשיבים ומצבם הכלכלי נדחקים לקרן זווית נוכח שיקולי הענישה כבדי המשקל. יתר על-כן, בענייננו מדובר בכמות גדולה של כלי נשק איכותיים שמסכנת את הציבור ואת ביטחון המדינה. המשיבים אף לא לקחו אחריות על מעשיהם. המשיבים, מנגד, סבורים כי יש להשאיר את גזר דינו של בית המשפט על כנו. גזר הדין אינו חורג מרמת הענישה המקובלת לעבירות מסוג זה. לטענתם, הם שימשו כבלדרים בלבד. תפקידם היה רחוק מהגרעין הדומיננטי של פעילות הברחת הנשק. מבחינתם מדובר היה בעבודת סבלות תמורת תשלום. אין להם עבר פלילי. הם הודו באישומים. הם אזרחים זרים שאינם חבים אמונים למדינת ישראל. השהות בכלא זר תקשה עליהם יותר מלאזרח ישראלי. כן מדגישים הם את נסיבותיהם הקשות וקשיי הפרנסה שלהם. המשיב 1 אמנם רווק, אך מפרנס שתי משפחות. גם המשיב 2 מפרנס את משפחתו וילדיו הקטנים.

5.        עבירות הנשק בהן הורשעו המשיבים הן עבירות חמורות ביותר. על העונש המוטל בגינן להיות חמור אף הוא, כדי לשקף רמה גבוהה של הרתעה (השוו: ע"פ  4831/03 אבו בכר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 4609/98 טאהא נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). הדברים נכונים ביתר שאת לעת הזו. השימוש ההולך וגובר בחצי האי סיני כנתיב להברחות נשק לשטחי ישראל והרשות הפלשתינית, והחשש המיידי והוודאי שנשק זה יביא לשפיכות דמים, מצריכים ענישה מחמירה. "היום, במצב בו נמצאת מדינת ישראל, טמונה בעבירות של סחר בנשק ויבוא נשק לארץ סכנת חיים של ממש, ונראה כי סכנה זו רק מחמירה והולכת" (גזר דינו של בית המשפט המחוזי). "מניעת הברחות אלה...יש בה, בבירור, כדי לסכל עשרות ואף מאות פיגועים בעתיד, ותחסוך שפיכות דמים בקרב הישראלים והפלסטינים" (ת.פ. (ב"ש) 8076/04 מדינת ישראל נ' בניית (לא פורסם)).."מדובר בכלי נשק אשר הסכנה המוחשית הקרובה לוודאות (אם לא וודאות, לחלוטין) הטמונה בהם, כי יעדם הוא לידי גורמים עוינים שישתמשו בהם לביצוע הרג וטרור נגד אזרחי המדינה ותושביה -  הינה ניבטת וגלויה,  בעליל" (ת.פ (ב"ש) 8174/04 מדינת ישראל נ' מוהנא (לא פורסם)). בנתיב הברחות זה, מהווים תושבי חצי האי סיני, "המצויים בכל נקיק ורגב אדמה ברחבי סיני", חוליה חיונית בשרשרת (ת.פ. (ב"ש) מדינת ישראל נ' אלחוסה (לא פורסם)). גם כשהם משמשים בלדרים בלבד, סיועם הכרחי להעברת הנשק ממצרים. ענישה ממשית על עבריינים אלו עשויה לעצור את קיומו של נתיב הברחות זה.

6.        המשיבים הורשעו ביבוא מספר רב של כלי נשק מסוגים שונים ממצרים לישראל. נשק זה עשוי היה להגיע לשטחי הרשות הפלסטינית. נשק זה עלול היה לגרום להרג רב במדינת ישראל. טמונה בו סכנה וודאית לביטחון הציבור. על העונש על עבירות אלו להיות חמור בהתאם. אמנם, מניעיהם של המשיבים לא היו אידיאולוגיים. מעשיהם נעשו לשם השגת רווח כספי. אפשר שלא היו הם יוזמי ומתכנני יבוא הנשק אלא בלדרים בלבד. עם זאת, בנושאם את הנשק על גבם ממצרים לישראל דרך שטח חצי האי סיני מהווים המשיבים, ואחרים כמותם, חוליה חיונית בשרשרת יבוא הנשק. מעשיהם - יהיו מניעיהם אשר יהיו - מחייבים ענישה מחמירה. יש להטיל בגינם רמת ענישה אשר יהא בה כדי להרתיע את המשיבים ושכמותם ממעשים דומים בעתיד.

           אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור ומעלים את עונשם באופן משמעותי. בקביעת העונש אנו מתחשבים בנסיבותיהם האישיות כפי שפורטו בגזר הדין ובכך שערכאת הערעור אינה ממצה, על פי רוב, את הדין עם הנאשמים. לאור מכלול השיקולים, אנו מחמירים את עונש המאסר בפועל שהוטל על המשיבים ומעמידים אותו על עשר שנות מאסר. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.

                                                                                       ה נ ש י א

השופטת א' פרוקצ'יה:

           אני מסכימה.

                                                                                      ש ו פ ט ת

השופט א' רובינשטיין:

           אני מסכים.

                                                                                      ש ו פ ט

           הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק.

           ניתן היום, ה' בחשון התשס"ו (7.11.2005).

ה נ ש י א                                    ש ו פ ט ת                                   ש ו פ ט