השופט י' עמית:
שלושה המה המערערים שבפנינו, שלושתם חסידיו השוטים של "הרב", "הצדיק" "המקובל" אליאור חן, בפרשה שלא היתה כמוה במדינת ישראל ואשר הרעישה בשעתה את הציבור. כנגד המערערים הוגש כתב אישום ארוך ומפורט, המייחס להם מעשי אלימות, התעללות ועינויים, פשוטו כמשמעו, בילדים רכים בשנים. לסופו של משפט ארוך אשר השתרע על פני עשרות ישיבות ואלפי עמודי פרוטוקול, הורשעו המערערים בהכרעת דין מפורטת, מנומקת ובהירה בכל האישומים שיוחסו להם, שעיקרם מספר רב של עבירות חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק); עשרות עבירות של התעללות בקטין לפי סעיף 368ג סיפא לחוק; ועשרות עבירות של תקיפת קטין לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק.
רקע ותמצית כתב האישום
1. ואלו הנפשות הפועלות והרקע העובדתי לסיפור הפרשה: מעשה בבני זוג, האשה מ' ובעלה ד'. לבני הזוג שמונה ילדים והם: ת' ילידת 1993, ש' יליד 1994, מ' יליד 1996, י' יליד 1998, חר' ילידת 1999, נח' יליד 2001, נ' יליד 2003 וא' יליד 2004.
בני הזוג, אשר התחזקו באמונתם והתגוררו בתקופה הרלבנטית ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, הכירו את אליאור חן. הבעל ואליאור חן החלו ללמוד יחדיו לימודי קודש ולפקוד קברי צדיקים יחד עם המערערים 3-1 (להלן: קוגמן, מסקאלצ'י וגבאי, בהתאמה). בני החבורה התארחו מעת לעת בבית המשפחה ברובע היהודי.
נראה כי בין האשה לבין אליאור חן, שהיה נשוי עם ילדים, נתרקם קשר רומנטי. במקביל, יחסי בני הזוג החלו להתדרדר, והשניים נועצו באליאור חן שיעץ לבעל להתרחק מהבית ובהמשך יעץ לו לתת גט לאשתו. הבעל שמע בעצת אליאור חן, התגרש והותיר את אשתו והילדים בבית ברובע היהודי. כך, יצא האב מהתמונה, והאם מ' ושמונת ילדיה נותרו יחדיו עם אליאור חן ואנשי חבורתו, כאשר חלק מחברי הקבוצה עבר להתגורר בבית ברובע היהודי או שהתנהג בו כבני בית. בשלב מסויים התחתנה מ' בחשאי עם אליאור חן, למרות שהלה היה נשוי ובעל משפחה, כך שאליאור חן חטא בביגמיה. כפי שנראה להלן, היה זה החטא הקל ביותר בפרשה הקשה שבפנינו.
2. מחודש ינואר 2008 ועד ליום 11.3.2008, משך כחודשיים, עקרה מ' מביתה ברובע היהודי ועברה ביחד עם ילדיה להתגורר בדירתו של אליאור חן בבית"ר עילית. משך כחודשיים הסתופפו כולם - משפחתו של אליאור חן, מ' ושמונת ילדיה, ושלושת המערערים - בדירה קטנה אשר זכתה לכינוי, ולא בכדי, "בית הזוועות". מ' ביקשה את עצתו של אליאור חן בכל הקשור בחינוך ילדיה. הלה הסביר לה כי בילדיה הקטנים שוכנים מזיקים ושדים, ולכן יש צורך לבצע "תיקונים" בילדים. משך כחודשיים היו הילדים נתונים למסכת מתמשכת של התעללויות, מכות ואלימות. המעשים הקשים ביותר נעשו דווקא בשני הילדים הקטנים - א' שגילו כשלוש שנים, ונ' שגילו כחמש שנים. אליאור חן הקצה מטלות לבני החבורה. קוגמן היה אחראי על "חינוכו" של א' וגבאי היה אחראי על "חינוכו" של נ'. משך כחודשיים עברו השניים עינויים שהדעת אינה סובלת, ואזהיר את הקורא כי התיאורים להלן קשים לקריאה.
3. ההתעללות בא' כללה הכאה במכות אגרוף, קשירתו באזיקונים לכסא תוך הכאתו באגרופים בפניו ובראשו, ניעורים וטלטולים ללא הפסקה. גופו של א' הקטן היה מכוסה כולו בחבורות, ופניו היו נפוחות כדי כך, שהמערערים תדרכו את הילדים האחרים לומר כי אם ישאלו למראהו יש לומר כי הוא מונגולואיד. מראהו של א' הצחיק את המערערים, שכינו אותו "קיקלופ" בשל חבורה שהתנפחה בפניו, ואף צילמו אותו והשתעשעו למראה התמונות. א' הפך לילד אפאתי, שרוי בהלם תמידי, וכמעט הפסיק לבכות. הפחד של א' מהמערערים ומאליאור חן היה כה רב, שבאחת הפעמים עמד סמוך לתנור חימום אך לא העז לזוז ממקומו על אף שרגלו הלכה ונכוותה יותר ויותר, וזאת בניגוד לכל אינסטינקט בסיסי. באיזור הכוויה ברגלו של א' הלך נוצר כיב מוגלתי, אך קוגמן נהג לנעול בכוח נעל על רגלו למרות הסבל שנגרם לו בשל הכוויה. בני החבורה מנעו מא' שינה באופן שיטתי, הכניסו אותו באחת הפעמים למזוודה כשהוא קשור בידיו לאחור ופיו סתום בכיפה שלא יצעק, וזאת למשך למעלה מיממה. בנוסף, נהגו להאכיל ולהאביס את א' במהירות עד שהיה מקיא, והשקו אותו בערק באופן שגרם לו להקיא. באחת הפעמים אליאור חן משך את ידו של א' בחוזקה, כדי כך שהיד נשברה, מה שלא מנע מבני החבורה לדרוש ממנו להשתמש דווקא בידו הפגועה, שאותה התקשה להזיז.
הדברים הגיעו לשיאם ביום 12.3.2008. באותו יום החליט אליאור חן לשלח את הילדים לדירתה של הסבתא בירושלים, מחשש שרשויות הרווחה יגיעו לדירה בבית"ר עילית. בלילה נכנס קוגמן לחדרו של א', טלטל אותו בצורה קשה כדי כך שא' איבד הכרתו והפסיק לנשום. א' עבר החייאה והובהל לבית החולים והוא סובל כיום מנזק מוחי קשה ומאושפז במצב וגטטיבי במוסד סיעודי.
בהמשך אזכיר מעשי התעללות ועינויים נוספים שעבר א' ב"בית הזוועות".
4. ההתעללות בנ' אף היתה קשה יותר (אציין כי בני החבורה החליטו אף לשנות את שמו והוא נקרא על ידם ר'ב'- י"ע). נ' הורעב באופן שיטתי, מנעו ממנו אוכל, וכאשר ביקש לאכול הוכה בצורה כה קשה עד שהפסיק לבקש. נ' נכנס להלם, לא בכה, הפסיק לשלוט בצרכיו והחל לעשות את צרכיו במכנסיו. בשני מקרים אף כפו המערערים על נ' לאכול את צואתו-שלו כעונש על כך שלא שלט בצרכיו. נ' הועמד בפינה לילות שלמים כשהוא כמעט עירום (ונזכיר כי המדובר בחודשי החורף), ואף נצטווה לעמוד כשידיו למעלה.
5. הן א' והן נ' "זכו" לעינויים משותפים שאת חלקם הזכרנו לעיל. השניים הוכנסו למזוודה למשך פרקי זמן ארוכים, קשורים בידיהם וברגליהם וכיפה תחובה לפיהם. בני החבורה נהגו להשקות אותם בכפייה בערק, לשרוף את קצות אצבעותיהם במצית, ולהכותם בפטיש על קצות אצבעותיהם. לעיתים שמו את ראשו של א' תחת מים זורמים עד שלא יכול היה לנשום, ובאחת הפעמים השליכו את א' הפעוט למימי המקווה והוא כמעט טבע ונחנק. בני החבורה היו מכניסים את א' ואת נ' למקלחת ומחזיקים אותם תחת זרם מים קרים. השניים הוצאו למרפסת בלילות קרים כשלגופם לבוש מינימלי, כשהם עומדים במרפסת עירומים ורועדים. נספר כי אחד השכנים שהבחין בכך הזעיק את הביטחון בבית"ר עילית, וכאשר הגיע רכב הסיור למקום, המערערים הבחינו בכך, א' ו-נ' הוכנסו מיד לדירה ואחד המערערים ירד מהדירה והסביר את שהסביר לאיש הביטחון שעזב את המקום.
לא למותר לציין, כי גם הילדים האחרים ספגו מכות והתעללויות.
6. אחד משיאי ההתעללות בנ' היה כאשר קוגמן וגבאי תפסו אותו והצמידו את רגליו לתנור. בהמשך שמו אותו תחת זרם מים קרים, שפכו אלכוהול על הכוויות וזרו עליהן מלח. למותר לציין, כי נ' לא נשלח לטיפול רפואי כלשהו והכוויות הלכו והזדהמו. רק כאשר מצב הכוויות החמיר כל כך, הסכים אליאור חן לבקשתה של האם מ', שהעבירה את נ' לאחת בשם שרה ג'רופי בנתיבות. נציין, כי אותה שרה ג'רופי ובעלה כל כך הזדעזעו ממצבו של הילד, עד שהחתימו את האם על מעין "כתב ויתור" בו היא מצהירה על מצבו של נ' בעת "הפקדתו" בידיהם. כחלוף שבוע, משביקשה מ' לקחת את נ' חזרה, הזוג ג'רופי פנו לרשויות הרווחה ודיווחו על חשש להתעללות. בעקבות המידע שהתקבל ברשויות הרווחה נחשפה הפרשה ביום 11.3.2008. גורמי הרווחה אישפזו את נ' בבית החולים לטיפול בכוויות, שם נזקק להשתלת עור בניתוח בהרדמה מלאה.
7. משהובאו הילדים א' ונ' לבתי החולים, כל אחד לחוד ובנסיבות כמתואר לעיל, התעוררו חשדות הרופאים והמשטרה החלה בחקירתה. עם חשיפת הפרשה הועברו הילדים לביתו של אחד הדודים, שם שהו יחדיו. האם מ' וכל הילדים שמרו על קשר שתיקה, הן כלפי חוקרי המשטרה והן כלפי הדוד. היה ברור כי הילדים שרויים בפחד ואימה, והילד-נער ש', "המבוגר" והדומיננטי בחבורה, הורה לכולם לשתוק ולא לספר אודות הדברים הקשים שחוו (בהתאם להוראה שקיבל מרות חן, אשתו של אליאור חן). האם עצמה הייתה עדיין תחת השפעתו של אליאור חן, שיקרה לחוקרים וסירבה לשתף פעולה עם חוקרי המשטרה. רק נ', שהיה מאושפז ולא נתון להשפעת אחיו ש', החל לפלוט ביום 26.3.2008 פרטים מעטים אודות החוויות הקשות שעבר.
בעקבות תרגיל חקירה של אחד החוקרים, שסיפר לש' כי אליאור חן כבר נעצר (למרות שבאותה עת אליאור חן נמלט מהארץ ועדיין לא נתפס), ש' התיר לאחיו לדבר. ש' עצמו מסר גרסה מפורטת וגם הילד מ' מסר את גרסתו. רק כשנה לאחר חשיפת הפרשה, ביום 26.2.2009, מסרה האם מ' את גרסתה המלאה במסגרת הסכם עדת מדינה. בעקבות זאת מסרה הילדה-נערה ת' את גרסתה המלאה רק ביום 3.5.2009, זמן קצר לפני שמיעת עדותה בבית המשפט. מאחר שהפרשה כולה נגלתה בשלבים לחוקרים ולתביעה, כתב האישום תוקן חמש פעמים, כאשר בכל פעם מתווספים פרטים ואישומים נוספים, עד שנתחוורה התמונה המלאה בעקבות עדותה של האם.
בגין המסכת המתוארת לעיל הוגשו שלושה כתבי אישום: האחד כנגד אליאור חן, אשר נמלט מן הארץ והוסגר מברזיל לאחר הליך הסגרה ממושך (אשתו וילדיו לא אותרו עד היום ולא ברור להיכן נמלטו), וכבר נדון, הורשע וערעורו תלוי כיום ועומד בבית משפט זה; השני כנגד האם, אשר לסופו של יום נחתם עמה הסכם עד מדינה והיא נדונה לחמש שנות מאסר; והשלישי הוא כתב האישום שבפנינו. נספר לקורא, כי כתב האישום כלל נאשם נוסף בשם צורף, שאינו מערער, ואשר חלקו בפרשה קטן יותר ומתמקד במעשי אלימות שביצע כלפי הילד ש' ב"ישיבה", בעת שהכין אותו לקראת בר המצווה.
8. בהכרעת דין מפורטת המשתרעת על 380 עמודים, עמדה השופטת נ' בן-אור בבית משפט קמא על כל אחד ואחד מהאישומים ועל כל המסכת הבלתי נתפסת שכתב האישום מגולל. המדובר בהכרעת דין שאינה מותירה אבן על אבן במסכת הראיות, ולמעשה, כיום אין מחלוקת כי המעשים המתוארים בכתב האישום אכן אירעו ואין מדובר בחלום בלהות.
לסופו של יום, הושתו על המערערים העונשים הבאים: על קוגמן - 20 שנות מאסר בפועל ופיצוי בסך 200,000 ש"ח לילדי המשפחה; על מסקאלצ'י וגבאי - 17 שנות מאסר ו-100,000 ש"ח פיצוי לילדי המשפחה.