פסק-דין בתיק ע"פ 11197-02-12

השופטת מרים סוקולוב

פתח דבר

1 .         בפני ערעור על פס"ד של בית משפט השלום לתעבורה בת"א (כב' השופטת נועה פראג לבוא) לפיו הורשע המערער בתאריך 6.9.11 בעבירה של גרם מוות, תוך נהיגת רכב ברשלנות עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בקשר עם סעיפים 40 ו-64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961. הערעור הינו על הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט קמא לפיו נגזרו על המערער ב-23.1.12 העונשים כדלקמן:

א .         מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות.

ב .         שנה מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי שלא ינהג בעת פסילה, או יגרום בנהיגתו למות אדם.

ג .          פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 שנים. בניכוי שלושה חודשי הפסילה המנהלית.

ד .         פיצוי למשפחת המנוח בסך 10,000 ש"ח.

פרטי כתב האישום

2.          נגד המערער בתיק זה הוגש לבית המשפט השלום לתעבורה בתל אביב כתב אישום, שבו יוחס לו גרם מוות תוך נהיגת רכב ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, בקשר עם סעיפים 40 ו- 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א- 1961.

3.          על פי עובדות כתב האישום, ביום 22.06.07 בשעה 01:15 נהג המערער ברכב הסעות מסחרי מסוג פורד, שמספרו 6167814 בתל אביב (להלן:" הרכב"), ברחוב האסיף מכיוון מזרח למערב, והגיע לצומת עם רחוב ישראל מסלנט (להלן:" הצומת").

4.          בכיוון נסיעתו של המערער ברחוב האסיף, לפני הצומת, מצד ימין מוצב תמרור ב - 37 ומסומן קו עצירה. המערער עצר רכבו כמטר לפני קו העצירה, הוריד נוסע מן הרכב, והמשיך בנסיעה לכיוון הצומת.

5.          אותה שעה, רוכב האופנוע, שלום פורטל ז"ל, בן 38 (להלן: " המנוח"), נסע ברחוב ישראל מסלנט מכיוון צפון לדרום, מימין לשמאל כיוון נסיעת המערער, כשהוא רכוב על אופנוע מסוג ימהה, שמספרו 40-125-50 (להלן:" האופנוע").

6.          המערער לא ציית לתמרור ב - 37 שבכיוון נסיעתו, בכך שלא עצר בקו העצירה, לא נתן זכות קדימה לאופנוע שהגיע לצומת, והמשיך ברשלנות בנסיעה לתוך הצומת מבלי שהבחין כלל במנוח. כתוצאה מכך, חסם המערער את נתיב נסיעתו של המנוח, וגרם לפגיעה של האופנוע ברכבו, בצידו הקדמי ימני של הרכב.

7.          כתוצאה מהפגיעה החליק המנוח עם האופנוע, פגע במדרכה, התהפך ופגע בעץ וברכב נוסף, שחנה במקום. כתוצאה מכך נגרמו למנוח פגיעות קשות, המנוח איבד הכרתו, וצוות מד"א שהגיע למקום קבע את מותו.

פסק הדין של בית המשפט קמא:

8.          כאמור לעיל, בית המשפט קמא הרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בהכרעת הדין צוין כי בישיבת ההקראה הודה ב"כ המערער במקום, במועד, בהימצאות תמרור ב- 37 בכיוון נסיעת המערער ובתוצאות התאונה, וכפר בכך שהמערער לא ציית לתמרור ב-37. לטענתו, המערער עצר בקו העצירה ועוד מספר פעמים, ואף נתן זכות קדימה לאופנוע שהגיע לצומת.

9.          העובדות השנויות במחלוקת הן: האם ציית המערער לתמרור ב-37 המוצב בכיוון נסיעתו, מיקום עצירתו בצומת, ומספר הפעמים בהן עצר; והאם מוטלת עליו האחריות לתאונה בהתחשב ברשלנותו התורמת של המנוח, או שמא מדובר בתאונה בלתי נמנעת כטענת ההגנה.

            יוער, כי המרחק בין קו העצירה לקו הצומת הדמיוני הוא 2.10 מ' (לענין הגדרת קו צומת דמיוני ראה בהמשך פיסקה 40).