פסק-דין בתיק ע"פ 1042/03

השופטת מ' נאור:

הערעורים

1.          בפני בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' עדיאל) התנהל משפט פלילי רב היקף שעניינו עבירות על חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן - החוק). הנאשמים השונים הואשמו בעבירות של הסדרים כובלים בתחום הייצור והשיווק של צנרת פוליאתילן להולכת קווי חשמל תקשורת ותיעול (להלן, ולשם קיצור, הצנרת). מלכתחילה כלל כתב האישום 19 נאשמים. שניים מהם נמחקו, ההליך נגד אחת הנאשמות הותלה וההליך נגד אחד הנאשמים עוכב. ששה נאשמים הודו והורשעו על פי הודאתם. נותר עניינם של 9 נאשמים ובהם יעקב הרץ (מי שהיה בערכאה הראשונה נאשם 2 והוא המערער בע"פ 1058/03), מצרפלס שותפות מוגבלת בע"מ (1974) (להלן - מצרפלס), ומנהלה דב אביטל (מי שהיו נאשמים 18 ו-19 בערכאה הראשונה והם המערערים בע"פ 1042/03). שלושת המערערים הורשעו בדין ודינם נגזר, הכל כפי שעוד יפורט. הערעורים נדונו במאוחד. הרץ מערער על הרשעתו בדין ועל חומרת עונשו; מצרפלס מערערת על גובה הקנס שהוטל עליה; אביטל מערער על כך שבית המשפט נמנע מלבטל את הרשעתו ולחלופין מערער הוא על חומרת עונשו.

2.          הרקע לעריכת ההסדרים הכובלים נעוץ, כפי שקבעה הערכאה הראשונה, בירידה חדה במחירי הצנרת שהתרחשה בסוף שנת 1993 ובמחצית הראשונה של שנת 1994 עקב התחרות החריפה בשוק זה.

הרשעתו של הרץ

3.          הרץ הורשע על פי שלושה אישומים בעבירות של הסדרים כובלים. לעתים ההרשעה התייחסה רק לחלק מהעניינים נשוא כתב האישום. אתמקד בעניינים בהם נקבעו ממצאים לחובתו של הרץ. איני רואה צורך לפרט בכל עניין את זהותם של נאשמים אחרים שהיו מעורבים בפרשיות בגינן הורשע הרץ.

4.          סקירת העובדות והקביעות שבפסק הדין תיעשה בשים לב לעניינים הטעונים הכרעה בערעור. עיון בטענותיו של הרץ (שיפורטו להלן) מעלה כי אין הוא חולק על כך שעל דרך העקרון הסדרים מן הסוג בהם הורשע - הסדרים כובלים הם. על כן אין צורך, במסגרת הערעור, לחזור לדיון המפורט שבפסק דינה של הערכאה הראשונה בשאלת היותם של הסדרים שנעשו הסדרים כובלים. הרוצה להרחיב דעת בעניין זה - יפנה לפסק דינה של הערכאה הראשונה.

האישום הראשון

5.          באישום הראשון הורשע הרץ בעבירה של הסדר כובל שעשה עם אחרים בענין המחירים בענף הצנרת. הרץ יזם מפגשים עם נציגי נאשמים שונים ועם יצרני צנרת נוספים ודן ברעיון להקים חברת שיווק משותפת, חברת אהליך יעקב שמה. מטרת ההקמה של חברת השיווק המשותפת היתה להעלות את מחירי הצנרת בשוק. הרץ הציע ליצרנים השונים עמם נפגש שימכרו לו את כל תוצרתם, וזאת במחיר גבוה מהמחיר שהיה נהוג בשוק באותה תקופה. בין נאשמים שונים הועברו טיוטות של מחירונים ולאחר מכן הוציאה חברת אהליך יעקב, ביום 1.7.94, מחירון חדש. שיעור ההנחות המירבי שנתנה אהליך יעקב ללקוחות ביולי 94' עמד על 33% מהמחירון. המחיר בו רכשה החברה את פריטי הצנרת מהיצרנים נקבע על פי שיעור הנחה של 46% מאותו מחירון. בעקבות הנהגת המחירון מיום 1.7.94 אכן חלה בן יום, כצפוי, עליה חדה במחירי הצנרת בשוק. שיעור העליה היה עד 120%.

6.          בית המשפט דחה בשתי ידיים ועל יסוד ראיות רבות את טענתו של הרץ ולפיה מגעים שהיו לו עם יצרנים שונים היו בגדר גישושים בלבד ולא הגיעו לכלל הסכמה. בית המשפט עמד על כך שההסכמה בוצעה הלכה למעשה: הרץ הקים את חברת אהליך יעקב. לקראת סוף חודש יוני 1994 הוא שכר מוסך לצורך פעילותה של החברה. נקבע שהרץ היה זה שקבע את המחירון מיום 1.7.94 והפיצו.

7.          בית המשפט הרשיע את הרץ (ונאשמים אחרים) בעבירה נשוא האישום הראשון, בכך שהיו צד להסדר כובל לפי סעיף 2(א) לחוק וכן לפי סעיף 2(ב)(1) לחוק (שבו נוגעת הכבילה למחיר שיידרש, שיוצע או שישולם), בצירוף סעיף 4 וסעיף 47(א)(1) לחוק. בית המשפט נמנע מהרשעה לפי סעיף 48 לחוק. בלשון לא טכנית: הרץ הורשע באישום האמור בגין אחריותו האישית ולא כנגזרת מאחריותו כמנהל באהליך יעקב.

האישום השני

8.          הרשעתו של הרץ באישום השני נסובה על הסדר כובל שעשה עם חברת סמי פלסט ומנהלה אבי סממה (נאשמים 12 ו-13) בחודשים מרץ עד יוני 1994. הכבילות נגעו לחלוקת השוק לפי האנשים עמם יעסקו נאשמים 12 ו-13, ולכמות הנכסים בעסקם. כבילות שכאלו הן כבילות אסורות כאמור בסעיפים 2(ב)(3) ו-2(ב)(4) לחוק. על פי קביעותיה של הערכאה הראשונה, סממה התחייב בהסדר שסמי פלסט תמכור את תוצרתה לאהליך יעקב בלבד; ואולם אם יוצע לה מחיר גבוה מ-54% מהמחירון נשוא האישום הראשון, תהיה סמי פלסט חופשית לספק מתוצרתה למי שיציע לה מחיר גבוה יותר. בית המשפט קבע כי גם הסדר בלעדיות חלקי עשוי ליפול בגדרו של סעיף 2(ב)(3) לחוק. בית המשפט הדגיש כי מהבחינה המעשית המחיר שהוצע לסמי פלסט על ידי אהליך יעקב, מחיר שבוסס על ההתאגדות הקרטליסטית נשוא האישום הראשון, היה גבוה במידה ניכרת ממחיר השוק. על כן, למעשה, היה זה הסדר של בלעדיות מלאה, לפיו הגבילו עצמם נאשמים 12 ו-13 למכור את הצנרת של סמי פלסט לאהליך יעקב בלבד. הכבילה השניה נשוא האישום השני נוגעת ל"כמות הנכסים או השירותים שבעסק" (כאמור בסעיף 2(ב)(4) לחוק). בין הרץ לסממה הוסכם כי אהליך יעקב תרכוש מסמי פלסט כמות מינימלית של 40 טון לחודש. הלכה למעשה ביולי ואוגוסט 1984 מכרה סמי פלסט את מלוא תוצרתה לאהליך יעקב, למעט ביצוע התחייבויות קודמות בחודש יולי, התחייבויות עליהן חלו המחירים הישנים.

             הרץ הורשע איפוא, לעניין האישום השני, בכך שהיה צד להסדרים כובלים הנוגעים להגבלתה של סמי פלסט, בחלוקת שוק לפי האנשים שעמם תעסוק סמי פלסט, ולהגבלתה בעניין כמות הנכסים שבעסקה, וזאת בניגוד לסעיפים 2(א), 2(ב)(3) ו-2(ב)(4) לחוק, בצירוף סעיפים 4 ו-47(א)(1) לחוק. גם כאן אחריותו של הרץ נקבעה כאחריות אישית.

האישום השלישי

9.          על פי קביעותיו של בית המשפט הציע הרץ לבולר (נאשם 16) כי חברת מפלס (נאשמת 15 שבולר היה מנהלה) תצטרף לשיווק המשותף באמצעות אהליך יעקב. להצעה זו לא הסכים בולר, אך הוא הסכים לאמץ את המחירון המשותף ואת שיעורי ההנחות הקבועים בו. על יסוד עובדות אלה הורשעו הרץ (ואחרים) בעבירה של היותם צד להסדר כובל בניגוד לסעיפים 2(א), 2(ב)(1) (שעניינו כבילה לעניין המחיר שיידרש שיוצע או שישולם), יחד עם סעיפים 4 ו-47(א)(1) לחוק. גם כאן מדובר באחריות אישית של הרץ.

הרשעתם של מצרפלס ואביטל - האישום הרביעי

10.        על פי קביעותיו של בית המשפט, נאשם 9 - פחימה שמו - הציג לאביטל את המחירון המוסכם נשוא האישום הראשון כפרי הסכמה בין יצרנים רבים. עוד הציג לו פחימה שמטרת ההסכם היא להעלות באופן ניכר את רמת מחירי הצנרת בשוק על ידי צירוף מספר רב של יצרנים. בית המשפט קבע, על יסוד הודעתו של אביטל בפני חוקרי רשות ההגבלים העסקיים, שאביטל נפגש עם פחימה והסכים עימו על מכירת מוצרי מצרפלס לפי מחירון אחיד ועל פי רמת הנחות בסיסית. בלשונו של אביטל:

"...דובר (עם פחימה) על כך שמצרפלס לא תנצל את הקטנת התחרות ביניהם כדי להשתלט על השוק. בנוסף לכך, ולאחר שהיה ברור למיטב הבנתי שמספר חברות יפעלו במסגרת שיווק משותפת, ומצרפלס לא תשתתף במסגרת הזאת, עלה הצורך בכל זאת להביא את המחירים לרמה היותר גבוהה שכן באותה תקופה המחירים היו מחירי הפסד, אשר פחימה הציע שהוא יציג דוגמה של מחירון חדש שיהווה בסיס לכל החברות ולאחר שעיינתי בו, היה נראה לי שהוא מתאים למצרפלס ואכן פרסמנו מחירון כזה. אינני זוכר מה אמרתי לאשר פחימה על נושא מחירון ומחירים אבל זכור לי שסיכמנו על מחירון אחיד, על רמת הנחות בסיסית, והיה ידוע, לאשר פחימה, לפחות, שקבוצת לב אופיר תזכה אצלנו להנחות גדולות יותר בגלל היקף הפעילות, אמרנו לו, הכוונה שלי, שבגלל, שהוא, לב אופיר לקוח גדול, אנחנו נסכים לרמת מחירים שלב אופיר הציע לנו ושאני ידעתי שהוא הציע גם לאשר פחימה, הוא אמר לי את זה".