ע"ע
בית דין ארצי לעבודה
|
251-09
15/09/2011
|
בפני השופט:
1. עמירם רבינוביץ
2. רונית רוזנפלד
3. אילן איטח
|
| - נגד - |
התובע:
רו"ח אלון לויטה
עו"ד ליאור חריש
|
הנתבע:
1. לויטה ליפסקי ושות' - משרד רואי חשבון
2. רו"ח יוסף ליפסקי
3. עזבון המנוח מנחם לויטה ז"ל
עו"ד פלורי ניסן
עו"ד גיא אשכנזי
|
| פסק-דין |
השופט אילן איטח
1. בפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (עב 6588/06; השופט ד"ר יצחק לובוצקי) אשר מחד דחה את תביעת רו"ח אלון לויטה (להלן - העובד) לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, הוצאות נסיעה ודמי חבר בלשכת רואי החשבון וקיבל את תביעתו לתשלום שכר עבודה ודמי הבראה; ומאידך דחה את התביעה שכנגד שביקשה לחייב את העובד להשיב את פיצויי הפיטורים שנצברו בביטוח המנהלים שלו ושוחררו לטובתו וכן לשלם פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.
עובדות המסגרת
2. ואלה עובדות הרקע הרלוונטיות לעניננו:
א. רו"ח מנחם לויטה ז"ל (להלן - המנוח), אביו של העובד, ורו"ח יוסף ליפסקי (להלן - ליפסקי) הקימו בשנת 1976, בשותפות רשומה, משרד רואי חשבון (להלן - השותפות). המנוח וליפסקי הקימו יחד עסקים נוספים בתחום ראיית החשבון.
ב. לימים הוכשר העובד כרו"ח וביום 30.7.1995 החל לעבוד כעובד השותפות.
ג. בשנת 2000 לערך חלה המנוח במחלה קשה ובצד ההתמודדות עם המחלה צומצמה עבודתו בשותפות. אין חולק כי מחלתו של המנוח פגעה בהכנסות השותפות וביכולתה לפרוע את חובותיה.
העובד טען כי בשל הקשיים הכלכליים אף הולן שכרו ולא שולם כסדרו. ליפסקי הכחיש את הטענה. עיון בכרטיס הנהלת החשבונות שניהלה השותפות בגין העובד מעלה כי שכרו אמנם לא שולם תמיד במועדים הקבועים לכך בחוק, אך בית הדין האזורי לא הכריע האם הדבר נבע מקשיים כלכליים או מטעמים אחרים.
העובד טען בנוסף כי קשיים אלה הובילו אף לכך שהשותפות חדלה להפריש לביטוח המנהלים שלו ושל עובדים אחרים עבור פיצויי פיטורים. ליפסקי מצידו מכחיש את הטענה וטוען כי הפסקת ההפרשה כאמור לא קשורה לקשיים כלכליים אלא להחלטת השותפות (ולהסכמת העובדים) לבצע את ההפרשה לקופת פיצויים מרכזית (להלן - קופת הפיצויים). מחלוקת עובדתית זו לא הוכרעה, ולא נדרש לה משאינה נחוצה להכרעה.
כך או כך, אין חולק כי עם הזמן ביקש המנוח למכור את חלקו בשותפות לגורם שלישי.
ד. בסוף חודש יולי 2005 - תחילת חודש אוגוסט 2005 ניגש העובד לראיון עבודה אצל מעסיקו החדש. תשובה סופית למעביד החדש נתן העובד בסוף חודש אוגוסט 2005. ביום 31.8.05 סיים העובד את עבודתו בשותפות. אין חולק כי העובד התפטר מהעבודה בשותפות לצורך מעבר למעסיק החדש. על הנסיבות שהביאו לכך חלוקים הצדדים ולכך נתייחס בהמשך.
ה. ביום 16.10.05 נחתם בין המנוח, ליפסקי ורו"ח פלוני הסכם להקמת שותפות חדשה החל מיום 1.11.05 (להלן - השותפות החדשה).
ו. ביום 27.10.05 תבע העובד את השותפות ואת השותפים בה - ליפסקי והמנוח, ועתר לחייב אותם לשלם לו: פיצויי פיטורים בניכוי כספי צבירת פיצויי הפיטורים בביטוח המנהלים, שכר עבודה והוצאות נסיעה שלא שולמו בגין החודשים אפריל, יוני ואוגוסט 2000, יתרת שכר עבודה של 777 ש"ח בגין שנת 2004, דמי הבראה לשנתיים האחרונות וכן דמי חבר בלשכת רואי החשבון. ביום 30.11.05 מחק העובד את התובענה, לטענתו בשל לחץ שהופעל מצד ליפסקי על המנוח.
ז. השותפות החדשה אשר החלה לפעול ביום 1.11.05, הסתיימה בחודש 3/06. תחת זאת הגיעו רו"ח פלוני והמנוח להסכם על תשלום לאחרון תמורת הטיפול בלקוחותיו.
ח. למרבה הצער, ביום 12.4.06 נפטר המנוח. בהמשך מונה מנהל לעזבונו של המנוח (להלן - העזבון).
3. ביום 22.6.06 שב העובד והגיש את תביעתו אך הפעם כנגד השותפות וליפסקי בלבד. ליפסקי הגיש כתב הגנה מטעמו וכן תביעה שכנגד ובה עתר לחייב את העובד להשיב לשותפות את כספי פיצויי הפיטורים שנצברו בביטוח המנהלים בטענה ששחרורם היה כתוצאה של קנוניה שבין המנוח לבין העובד. כמו כן, עתר לחייב את העובד בפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות. על פי בקשת ליפסקי והעזבון ונוכח חילוקי הדיעות שביניהם שמנעו הגשת כתב הגנה מטעם השותפות התיר בית הדין לליפסקי ולעזבון להגיש כתב הגנה מטעמם באופן שכתבי ההגנה מטעם כל אחד מהשותפים יבואו תחת כתב ההגנה של השותפות. עוד נציין כי ליפסקי הגיש הודעת צד ג' כנגד העזבון.
4. בפתח דיון ההוכחות הסכימו הצדדים כי העזבון יווסף כנתבע נוסף. לאחר מכן המשיכו הצדדים ובית הדין להתייחס לעזבון גם כאל צד שלישי. אף על פי כן בפסק הדין של בית הדין האזורי העזבון מופיע כנתבע 3 ולא נדונה כלל ההודעה לצד ג'.