הועדה מתנצלת בפני הצדדים שכן, פסק דין זה נכתב ובגין בעיה טכנית נעלם ממאגרי בית המשפט, ולפיכך, הצדדים לא קיבלו את פסק הדין.
הועדה ישבה וכתבה את פסק הדין פעם נוספת וזהו פסק הדין בנוסחו הסופי.
העורר יליד 29.3.67, החל לימודי עתודה אקדמית ביום 17.10.85. לאחר 4 שנות לימוד, התגייס לשירות צבאי ביום 6.7.89 ושירת עד ליום 30.12.10.
ביום 24.12.07 הגיש העורר תביעה להכרת זכות כנכה צה"ל למשיב ובמסגרתה טען לקשר סיבתי בין תנאי שירותו לבין מחלת הפסוריאזיס.
בהחלטתו מיום 28.5.08 קבע המשיב כי אין קשר בין מחלת הפסוריאזיס ממנה סובל העורר לבין תנאי שירותו הצבאי, כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הנכים, תגמולים ושיקום התשי"ט - 1959. על החלטה זו הוגש הערר שבפנינו.
שלב ראשון - הוכחת אירוע סטרסוגני.
הועדה יגעה וחיפשה במסמכי העורר אירוע אשר יהיה בו כדי להצביע על אירוע סטרסוגני יוצא דופן אשר יהיה בו כדי ליתן בסיס לערר אותו הגיש העורר.
אכן, כפי שטוענת ב"כ המשיב, בכל גרסאותיו טען העורר כי תנאי השירות הכללים גרמו למחלתו, ותו לא.
מצאנו לנכון גם לאמץ את הטענה כי העורר הדגיש את תקופת השירות בין השנים 99-2001, בהם פרצה, לטענתו, מחלתו.
על מנת לא לעשות מלאכתנו קלה ולהשאיר את הדברים עצמם, עברנו על המסמכים והנתונים והגענו לאותה מסקנה אשר הגיעה ב"כ המשיב.
העורר אכן שירת בתפקידים שונים ומגוונים. תפקידים בהם נדרשה מיומנות מקצועית, כמו אחריות מרובה, בניהול כ"א הן בשנים שקדמו להופעת המחלה, והן בשנים שלאחר הופעתה.
לא נפרט את מגוון התפקידים, אך, אין מחלוקת ודומנו כי מדובר בתפקידים מכובדים ודורשים אחריות. החיים אלה תפקידים אשר יש בהם כדי להעיד על מצב סטרסוגני, או אירוע סטרסוגני, אשר אירע במסגרת השירות בתפקידים אלה.
אכן, ועדה זו כבר פסקה לא פעם כדרישת החריגות הדרושה ביחס למשרתים בשירות ארוך, חייבת להיות, לכל הפחות, בגדר
"חריג לשגרת השירות של אותו חייל" ואולם, בענייננו, ניכר כי משך כל שנותיו בקבע, שירת העורר בתפקידים מאתגרים הכרוכים באחריות מרובה, במסגרתם נדרש לעבוד ביעדי עבודה, בפרויקטים או להנהיג אנשים - כל אלה היו בחזקת עבודת יום יום של העורר, אשר לא טען וממילא אף לא הוכיח קיומו של אירוע חריג או יוצא דופן בתנאי שירות אלה.
אנו מקבלים גם את הגרסאות השונות אשר מצאה ב"כ המשיב בטיעוניו ובעדותו של העורר. הגרסאות מפורטות במסגרת הסיכומים. הגרסה הראשונה מופיעה בתביעה להכרת זכות כנכה צה"ל מיום 24.12.07. גרסה שנייה במסגרת תצהירו מיום 13.1.08. גרסה שלישית בכתב הערר שם טען כי השתתף במס' רב של מבצעי השייטת. גרסה רביעית - מצויה בחוות הדעת של פרופ' אינגיבר מיום 15.2.11, שם נטען כי הוצב בשייטת באוקטובר 99. עובדה אשר סותרת את העובדות בפרק זמן של שנה שלמה, כך שלא ניתן לייחס לה משקל.
סוגיה נוספת אשר הועלתה חוסר שביעות רצון אשר חש העורר ממפקדיו כלפיו, והחשש מפיטורין.
נאמר, בצורה עדינה כי טענות אלה לא הוכחו, והונחו בפני הועדה, אך ורק במסגרת הסיכומים. לא לווה להם תצהיר ולא הובאה כל ראיה אובייקטיבית אשר תוכיח זאת.
העובדה כי לא היה מיוצג בחלק הראשון של הערר אין בה דבר וחצי דבר, שכן ועדה זו ואף הדברים נעשו, הינה ועדה ליברלית, לאור מהות ההליך כי ניתן היה לבקש ולתקן את כתב הערר או את התצהיר, כך שדברים אלה יבואו לידי ביטוי במסמכים בעלי משקל.
גרסה נוספת אשר עלה והוגדרה כגרסה חמישית על ידי ב"כ המשיב היא במסגרת סיכום טענותיו, שב העורר לטעון כי שירת בשייטת 13 משנת 1968 ועד אוקטובר 99, ובחודש אוקטובר 99 שובץ לתפקיד במספנה בחיל הים, וכי תפקידים אלו היו אחראים לפרוץ מחלתו. אנו מקבלים את ההתנגדות של המשיב לשינוי חזית זה, המנוגדת לחזית המחלוקת כפי שנפרשה בערר, ואף מאמצים את הדברים שנקבעו, כי במקרה דנן, העורר לא הביא חוות דעת התומכת בקשר סיבתי זה, ודין טענה זו להידחות מהטעמים דלעיל.
היינו יכולים לסיים את הדיון כבר כאן, אך לא נעשה מלאכתנו קלה, ונדון גם בקשר הסיבתי הרפואי.