פסק-דין בתיק ע"מ 44815-07-10

1.         המערערת הינה הבעלים והמפעילה של מסעדה בשם ווק אפ תאי בחיפה. המערערת רשומה כעוסק ומחויבת בהגשת דו"חות תקופתיים ותשלום מס כנדרש על פי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975.

בביקורת שערך המשיב לחשבונותיה של המערערת נמצאו ליקויים ובעקבותיהם קבע המשיב כי המערערת ניהלה את ספריה, בתקופה שמיום 1/5/08 ועד 30/6/10, בסטייה מהותית מהוראות החוק. בעקבות קביעה זו הוטל על המערערת קנס בהתאם לסעיף 95 לחוק מס ערך מוסף. כמו כן, הוצאה למערערת שומת עסקאות בה חויבה בתשלום הפרש מס עסקאות לתקופה שמיום 01/04/08 ועד 30/04/10.

2.         השגות המערערת על ההחלטות בדבר הטלת הקנס ועל שומת העסקאות נדחו. על החלטות אלו הוגשו הערעורים שהדין בהם אוחד בפניי.

            הדיון בערעורים מתמקד בטענת המערערת, כי עובדי המסעדה פעלו בניגוד להוראותיה, נטלו לכיסם תקבולים שהתקבלו והטעו אותה בכל הנוגע להיקף העסקאות במסעדה. כמו כן מעלה המערערת טענות כנגד שומת העסקאות והקנס שהוטל.

רקע

3.         המערערת הינה חברה רשומה בישראל שנוסדה ע"י הגב' סמר בסתוני, לשם ניהול והחזקה של מסעדה בשם "ווק אפ תאי" בחיפה. מדובר במסעדה שהופעלה עד לשנת 2008 על ידי מר דרור אוסלנדר ז"ל, אשר מצא את מותו בחודש 2/08. לאחר מותו של מר אוסלנדר ז"ל, רכשה המערערת את הזכויות במסעדה לרבות הציוד שהיה בה והחלה לנהלה.

מתברר, כי הגב' סמר בסתוני, בעלת המניות היחידה במערערת, הייתה בעת יסודה של החברה סטודנטית מתחילה בפקולטה למשפטים בחיפה ועל כן שכרה המערערת את שירותיו של מר אדם לואיס על מנת שינהל את המסעדה. מר לואיס שימש כמנהל המסעדה גם בתקופה שבה הייתה המסעדה בבעלותו של מר אוסלנדר ז"ל והכיר היטב  את העבודה בה.

            עוד נציין כי הוריה של סמר בסתוני,  עו"ד חסאן בסתוני והגב' אימאן בסתוני, עוסקים בין היתר בניהול והפעלת בתי עסק אחרים בתחום המזון. מדובר במזנונים למכירת פלאפל. גם אימאן בסתוני וגם עו"ד בסתוני ועובדי משרדו סייעו, כפי שיפורט להלן, בניהולה של המסעדה. הגב' סמר בסתוני נתנה ייפוי כוח לעו"ד חסאן בסטוני ולעו"ד עודה ג'וליה - העובדת במשרדו, לפעול בשמה ועבורה בכל הנוגע לניהול המסעדה וחשבונותיה (מש/1 ועדות סמר בסתוני עמ' 10).

            עוד עולה כי המסעדה עסקה במכירת מזון לאורחי המסעדה וכן במשלוח מנות מזון באמצעות שליחים (ראו תפריט המסעדה מע/9). המסעדה פעלה בכל יום מהשעה 11:00 ועד 03:00, העסיקה עובדים ובהם טבח, מלצרים ושליחים שנשלחו עם מנות המזון ללקוחות.

4.         המערערת הגישה דו"חות תקופתיים למשיב. דו"חות אלו הוכנו בעבורה על ידי רואה החשבון סאמר אסמר (ראו דוגמה לדו"חות תקופתיים, נספחים 24 - 46 למש/6). הדו"חות התקופתיים התבססו על נתוני העסקאות שהתקבלו מסרטי הקופה הרושמת שהייתה במסעדה. סרטי קופה אלו נמסרו לרואה החשבון על ידי המערערת, באמצעות הגב' אימאן בסתוני או מי מעובדיו של עו"ד בסתוני.

5.         בחודש מרץ 2010 נערכה אצל המשיב סקירה ממוחשבת של עסקים שונים. לדבריו של מר זאב כהן, הוא פיתח תוכנה שנועדה לאתר העלמות מס (עמ' 31) ובאמצעותה איתר המערערת כמי שחשודה בהעלמות מס. בביקורת נמצא כי הערך המוסף של המערערת (כלומר ההפרש בין המכירות לקניות) הנו נמוך מהמקובל בענף (מש/6 סעיף 3). מר כהן ערך ביקור במסעדה ולאחר שנודע לו כי המסעדה המשיכה את פעילות המסעדה שהייתה בבעלות מר אוסלנדר ז"ל, ערך גם השוואה לנתוני העסק הקודם. גם בהשוואה זו מצא כי דיווחיה של המערערת אינם סבירים (מש/6 סעיף 5, עמ' 31). בעקבות ממצאים אלו, החלה פעולת ביקורת של חשבונות העסק.

6.         מבלי לפרט כעת את כל הראיות אציין, כי המשיב מצא הבדלים בין סרטי הקופה ששימשו בסיס לדו"חות התקופתיים שהוגשו לבין סרטי הקופה שהתקבלו מהקופה הרושמת שבמסעדה. עוד נבדקו חשבונות הבנק של המערערת, דו"חות סליקת כרטיסי אשראי וספריה של המערערת. מבדיקה זו נמצא, כי תקבולי המערערת היו גדולים מאלו שצוינו בדו"חות התקופתיים.

7.         ביום 23/6/10 קבע המשיב כי המערערת מנהלת את ספריה בסטייה מהותית והורה על פסילת ספריה. בעקבות זאת החליט המשיב להטיל על המערערת קנס בשיעור של 1% מהמחזור ובסך הכול בסך של 47,998 ש"ח. המשיב אף ערך למערערת שומת עסקאות. בשומה זו התבסס המשיב על סיכום ההפקדות בחשבונות הבנק של המערערת ודו"חות הסליקה של כרטיסי האשראי. המשיב מצא על פי נתונים אלו, כי מחזור עסקאותיה של המערערת הנו 4,799,732 ש"ח ולא 3,045,991 ש"ח כפי שדווח על ידה. בהתאם, הוצאה למערערת שומת עסקאות והמערערת נדרשה לשלם הפרש מס בסך של 277,983 ש"ח (קרן) (להלן: "השומה המקורית").

8.         המערערת הגישה השגה על השומה המקורית וזו הובאה לדיון. בין לבין, נערך בבית העסק חיפוש על ידי חוקרי מס הכנסה ונתפסה קופה רושמת מסוג "נורית" (להלן: "קופת נורית"). החוקרים בדקו את כרטיס הזיכרון של הקופה והפיקו את נתוני העסקאות שנרשמו בקופה (נספחים 31 - 44 למש/6). בבדיקת נתונים אלו התברר כי תקבולי המסעדה לתקופה הרלבנטית היו גבוהים מאלו שנקבעו בשומה המקורית. על כן, החליט המשיב לדחות את ההשגה והוציא למערערת שומה עדכנית על סך של 340,112 ש"ח (להלן: "השומה שבערעור").

            על שומה זו של המשיב ועל ההחלטה בדבר הטלת הקנס הוגשו הערעורים שבפניי.

הטענות בערעור

9.         המערערת מיקדה את טענותיה בהתנהלותם של מנהל המסעדה, מר אדם לואיס ועובדי המסעדה. לטענתה, היא הגישה דו"חות תקופתיים ושילמה את המס המתחייב על פי הנתונים שנמסרו לה על ידי מר לואיס. המערערת טוענת כי מר לואיס המציא לידיה סרטי קופה שהוצאו מקופה נוספת שהוחזקה במסעדה. המערערת לא ידעה כי נתונים אלו וסרטי הקופה שנמסרו לה אינם משקפים את התקבולים בפועל. המערערת מבהירה כי לא קיבלה תקבולים נוספים על אלו שדווחו על ידיה וכי הפרש התקבולים בין אלו המדווחים לבין אלו שנמצאו על ידי המשיב, נגזל ממנה.

עוד טענה המערערת כי סרטי הקופה שנמצאו בקופת נורית אינם משקפים את התקבולים בפועל, שכן הם אינם מביאים בחשבון עסקאות שבוטלו והחזרים. כמו כן טענה המערערת כי בקופה נרשמו גם תקבולים המגיעים ישירות לשליחים וכי תקבולים אלו נלקחו במזומן על ידי השליחים.

כן נטען, כי המשיב לא הביא בחשבון קניות שונות שמהוות בעצם תשומות שאת המס בגינן יש לנכות ממס העסקאות.