מבוא
1. ערעור על החלטות הוועדה הפסיכיאטרית מיום 27.3.13 (בראשות עו"ד הגב' גינסברג) ומיום 3.4.13 (בראשות עו"ד הגב' טסלר), לפיהן הוארך האשפוז שנכפה על המערערת מכוח הוראת אשפוז שהוציא הפסיכיאטר המחוזי ביום 19.3.13 והוראת אשפוז - הארכה שהוא הוציא מיום 26.3.13, לתקופות נוספות: בתחילה למשך יומיים עד מועד כינוס הוועדה הבאה ביום 3.4.13, ואחר כך, למשך חודש ימים, עד ליום 3.5.13.
הרקע
2. המערערת ילידת 1956. היא סובלת ממחלת נפש - סכיזופרניה, והתגוררה בדיור מוגן בעפולה. ביום 18.3.13 התגברו התכנים הפסיכוטיים שבה, התנהגותה לא הייתה מאורגנת, היא סירבה לאכול ושתתה כמויות מופרזות של מים ועקב כך סבלה מערכי לחץ דם גבוהים והיפונטרמיה. בגלל מצבה הפסיכוטי, אושפזה המערערת בהסכמה בתאריך האמור בבית החולים שער מנשה, אך למחרת התדרדר מצבה, נכנסה לאי שקט פסיכומוטורי, גילתה מחשבות שווא של גדלות, ואושפזה בכפיה במחלקה סגורה בבית החולים.
3. האשפוז נכפה על המערערת מכוחה של הוראת אשפוז שהוציא הפסיכיאטר המחוזי ביום ג' 19.3.13, על פי סמכותו שבסעיף 6 של החוק. היא מאפשרת אשפוז בכפיה לתקופה של 7 ימים. הפסיכיאטר המחוזי האריך ביום 25.3.13, את ההוראה לתקופה של 7 ימים נוספים, כפי סמכותו שבסעיף 10(ב) של החוק, ובהוראה נכתב כי המערערת תאושפז "לתקופה נוספת של 7 ימים מתאריך: 26.3.2013 עד לתאריך: 01.04.2013".
בהוראת ההארכה הסביר הפסיכיאטר המחוזי את הנימוקים שהביאו אותו להאריך את האשפוז, וכתב כי "בתום שבוע של אשפוז, מדווח לי מנהל המחלקה ... שהמטופלת נמצאת באי שקט פסיכומוטורי, מתוחה, שיתוף פעולה פורמאלי בלבד, אפקט רגזני, לא תואם. חשיבתה מהירה לא מאורגנת. בתוכן החשיבה מגלה מחשבות שווא של גדלות ורדיפה - טוענת שהיא מבינה ויודעת רפואה וביולוגיה מעבר לידע הרופאים. חסרת תובנה למצבה, שיפוט לקוי במידה ניכרת. מהווה סיכון מידי לעצמה בעקבות שתייה מרובה עם היפונטרמיה. לאור המשך מצב פסיכוטי פעיל עם סיכון מידי לעצמה, אני מורה על הארכת אשפוזה הכפוי בשבעה ימים נוספים ... לתקופה נוספת של 7 ימים ... עד לתאריך 1.4.13בבית חולים שער מנשה לפי סעיף 10(ב) לחוק", טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991 (להלן - החוק).
4. ביום 25.3.13 היפנו הרופאים את המערערת אל הוועדה כמפורט ב"טופס הפניה לועדה פסיכיאטרית מחוזית" הוא המסמך המהווה "בקשה מנומקת בכתב מאת המנהל" ככתוב בסעיף 10(ג) של החוק, הסבירו כי "כעת (שרויה המערערת ב)מצב פסיכוטי פעיל. מהווה סכנה מיידית לעצמה עקב שתיה מרובה וכתוצאה ממנה היפונטרמיה. בעקבות חגים אנו מבקשים להאריך הוראת אשפוזה עד למועד הועדה הקרובה."
הוועדה בדקה את המערערת ביום 27.3.13; מצאה כי היא מסוכנת לעצמה ברמה גבוהה; הורתה על "הארכת הוראת (ה)אשפוז עד מועד הוועדה הבאה, עד לתאריך 03.04.2013; נימקה כי "החולה חייבת להיות תחת השגחה רפואית, שחרורה בטרם עת יסכן את חייה באופן ממשי", ובאשר לטענת ב"כ המערערת בנוגע למועד ההתכנסות, כתבה כי "הוועדה ערה לכך שהארכה מסתיימת בתאריך: 01.04.2013 ביום החג השני של פסח ולא ניתן לקיים ועדות ביום זה או בסמוך. הארכת ההוראה ביומיים נועדה לה(י)טיב עם החולה ולא לפגוע בה."
5. ביום 2.4.13 הופנתה המערערת פעם נוספת אל הוועדה. בהפניה הסבירו הרופאים כי המערערת "נמצאת במצב פסיכוטי פרנואידי פעיל. ביקורת המציאות שלה לקויה, מהווה סכנה לעצמה ולזולת" ולפיכך, כך כתבו, "אנו מבקשים להאריך הוראת אשפוזה בחודש ימים נוספים."
הוועדה נעתרה לכך לאחר שמצאה כי המערערת "(שרויה) עדיין במצב פסיכוטי פעיל, מגלה מחשבות שווא ... מסכנת את עצמה", ובהתייחס לטענות ב"כ המערערת בנוגע לחוקיות ההחלטות הקודמות של הוועדה, כתבה: "אנו מפנים (את ב"כ המערערת) לנימוקי הפרוטוקול לוועדה מתאריך 27.03.2013, אשר נימקה היטב אתת הארכת הוראת (ה)אשפוז ביומיים בטענה שמדובר בחג הפסח ולא התקיימו וועדות באף בית חולים, ואף ציינה כי זה נעשה לשמירת שלומה של החולה."
עמדו הצדדים
6. ב"כ המערערת מבקשת כי אורה על סיום האשפוז ועל שחרורה המידי של המערערת מבית החולים. לטענתה, נפל פגם בעבודת הוועדה, בכך שכבר ביום ה - 8 של האשפוז היא דנה בעניינה של המערערת במסגרת דיון תקופתי לפי סעיף 10(ג)(1) של החוק, בעוד שלפי פסיקת בית המשפט, היה עליה לעשות זאת רק סמוך לסיום השבוע השני של האשפוז. כמו כן טוענת ב"כ המערערת, כי לא היה בסיס למסקנה כי המערערת מסוכנת לעצמה או לאחרים.
מנגד, טוענת ב"כ המשיבה כי הוועדה פעלה כדין ולטובת המערערת, והייתה הצדקה לכינוס הוועדה ביום 27.3.13 לאור אי התכנסות הוועדה בימי הפסח. כמו כן טוענת ב"כ המשיבה כי מצבה של המערערת, מצדיק, מכל מקום, את המשך אשפוזה ואין לשחררה מן האשפוז, קודם שיחול השיפור במצבה שיהא בו כדי להפחית באופן ממשי את הסיכון הטמון במערערת, אם כלפי עצמה, או לסובבים.
דיון
7. אין לאשפז בכפיה את החולה, אלא כדין, תוך הקפדה על קיום הוראות החוק, הן אלה המהותיות, הנוגעות למצבו של החולה ולהשפעת מחלתו על התנהגותו, והן אלה הפורמליות הנוגעות לסמכויות ולבעלי התפקידים המוסמכים לכפות על החולה את האשפוז: הפסיכיאטר המחוזי או סגנו, והוועדה הפסיכיאטרית.
נפנה בנידון זה למה שנפסק בע"ו (מחוזי חיפה) 34847-03-13
פלונית נ' הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים מזרע, מיום 24.3.13:
"בדיקת בית המשפט במסגרת הערעור נעשית בשני מישורים: במישור המהותי יש לבדוק אם מסקנת הוועדה בכל הקשור להכרח להמשיך באשפוז הכפוי מצויה במתחם הסבירות המתחייב ממצבה של המערערת ומן המסוכנות שבה. היינו, כי אכן היא חולה ומחמת מחלתה נפגעו כושר שיפוטה ובקרת המציאות שלה במידה ניכרת, עד כי הדבר גורם לסיכון פיזי ממשי, לעצמה או לאחרים, אותו ניתן להפחית, על ידי טיפול מתאים במסגרת אשפוז. ר' תנאי סעיף 6 עד 9 של החוק.
במישור המשפטי-פורמלי יש לבדוק אם ההחלטה לגבי המערערת התקבלה בהליך תקין שלא נפל בו פגם באשר להחלטות הגופים המאשפזים ובכל הנוגע לכללי הדיון בוועדה עצמה, תוך שמירה על תהליך תקין של קבלת ההחלטות והשימוש בסמכויות הכפיה שבחוק, במסגרת לוח הזמנים שהחוק קובע.
אם התנאים המהותיים להמשכו של אשפוז כפוי אינם מתמלאים, די בכך כדי שבית המשפט יורה על סיום האשפוז. אם במישור השני נפל פגם, יכול הדבר, במקרה המתאים, להביא אף הוא לסיום האשפוז, אך אפשר כי יהיה נכון להסתפק בצעד אחר, מתון יותר, בו ינקוט בית המשפט: ביטול ההחלטה והחזרת הדיון לוועדה; קיצור בתקופת ההארכה, חיוב הוועדה בהוצאות, ועוד. אפשר, שאף ישאיר את ההחלטה על כנה, כפי שהיא.