1. המערער יליד 1983, במהלך שירותו הצבאי סבל מנזלת קשה ושיעול טורדני. פנייתו לקצין התגמולים להכיר בפגימת אלרגיה כפגימה מוכרת נדחתה, אך פסק דין של ועדת הערעור שליד בית משפט השלום קבע ביום 22.12.09 כי מחצית מנכותו הינה עקב השרות.
2. ועדה מחוזית מיום 21.9.10 קבעה למערער דרגת נכות של 5% (מתוך נכות של 10%) בגין נזלת אלרגית, לפי ס' 69 (ב) 2 (מותאם) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות ) התש"ל 1969. צויין שם כי אין סימנים לכך שהמערער סובל מאסטמה או תופעות עוריות, והנכות ניתנה רק בגין נזלת אלרגית.
3. המערער ערער לועדה רפואית עליונה וצרף מכתב של פרופ' אליאס טובי מיום 29.8.11 , מומחה לרפואה פנימית, אימונולוגיה קלינית ואלרגיה, המציין כי המערער סובל מנזלת אלרגית ושיעול טורדני. פרופ' אליאס העריך כי מדובר בנכות של 20%, מבלי להפנות לסעיף מבחן כלשהו. כמו כן צרף המערער חוות דעת רפואית של פרופ' עציוני מיום 5.10.11 מומחה לאלרגיה ואימונולוגיה , אף הוא מציין כי המערער סובל משיעול ונזלת ובהמלצותיו ממליץ על דרגת נכות של 10% בגין נזלת אלרגית, וכן 20% בגין Bronchial Astma. המערער בקש בערעורו לועדה הרפואית העליונה לקבוע לו דרגת נכות המשקפת נכונה את חומרת מצבו.
4. ביום 3.11.11 כונסה ועדה רפואית עליונה לדון בעניינו של המערער. כחברי הועדה ישבו -פרופ' יואכימס מומחה א.א.ג, ד"ר דנינו מומחה א.א.ג, ד"ר כרוב מומחית עיניים, וד"ר בנטור מומחה לפרמקולוגיה. הועדה מצאה לנכון לשלוח את המערער לבדיקה אצל מומחה א.א.ג. המערער נבדק על ידי פרופ' גולץ, ביום 14.11.11 . הועדה התכנסה שוב לדיון ביום 29.12.11. במועד זה ציין המערער לראשונה בפני הועדה כי בנוסף לנזלת אלרגית ושיעול הוא סובל גם מעיניים אדומות ומאסטמה כרונית. יוער, כי תלונות העיניים לא הוזכרו בפני הועדה המחוזית וגם לא בפני שני רופאים אליהם פנה המערער מטעמו. הועדה התרשמה לפי תלונות הנבדק והמסמכים בתיקו כי עיקר הבעיה היא אלרגיה שביטויה הם ריאתיים. הועדה התייחסה לתוצאות הבדיקה של פרופ' גולץ לפיה הנשימה האפית חופשית וללא הפרעות. הועדה הרפואית העליונה קבעה כי סעיף הליקוי המתאים לפגימה הינו 69ב(1) המקנה 1%, מאחר ונמצאה נשימה חופשית דרך הנחיריים. יחד עם זאת נקבע כי קיימת נזלת אלרגית עם הפרעה של מעבר אוויר דרך האף בצורה קלה עד בינונית.
5. למערער מספר טיעונים בערעורו, אשר המשיב הסכים לחלקם באופן שיוחזר הדיון לועדה רפואית עליונה, שכן הועדה לא התייחסה לחוות הדעת של פרופ' עמוס עציוני ולמכתבו של פרופ' אליאס טובי וכן מהטעם שעל פניו בפרוטוקול מצוין מחד שהנשימה חופשית דרך הנחיריים ומאידך כי קיימת הפרעה של מעבר אוויר דרך האף בצורה קלה עד בינונית.
לפיכך, על בסיס הסכמת הצדדים בעניין זה, יש להחזיר את הדיון לועדה רפואית עליונה על מנת שתדון בחוות דעת המומחים ותבהיר את האמירה הלכאורה סותרת שנכתבה בפרוטוקול.
6. יחד עם זאת, דרש ב"כ המערער כי אחד מחברי הועדה הרפואית העליונה אליה יוחזר התיק, יהיה רופא שתחום מומחיותו היא אלרגולוגיה.
עולה כי בישיבת הועדה הרפואית העליונה מיום 3.11.11 ישבו פרופ' יואכימס (א.א.ג), ד"ר דנינו (א.א.ג), ד"ר כרוב (עיניים), ופרופ' בנטור מומחה לפרמקולוגיה. בישיבה הנוספת מיום 29.12.11 בהסכמת ב"כ המערער ישב ד"ר רוביצ'ק (פסיכיאטר) במקום פרופ' בנטור.
נטושה מחלוקת בין באי כוח הצדדים, האם יש צורך ברופא שתחום מומחיותו אלרגולוגיה או שמא די בחברי הרכב מתחום א.א.ג ובנוסף מתחום מומחיות ברפואה פנימית, לכיסוי הפן הריאתי. ב"כ המערער טוען כי יש חובה חוקית שבועדה ישב מומחה שתחום התמחותו הוא "אימונולוגיה קלינית ואלרגולוגיה".
ב"כ המשיב השיב שאין בועדה בחיפה מומחה מתחום זה ויש נכונות מצידו להעביר את התיק לתל-אביב, שם יש חבר ועדה שתחום התמחותו אימונולוגיה, אך גם שם המומחה הוא בתחום האימונולוגיה בלבד ואיננו מומחה לאלרגיה. טיעון זה נשמע תמוה שכן תקנות הנכים (אישור תואר מומחה ובחינות ) תשל"ג 1973 מכירות בתחום אחד שהוא "מומחה באימונולוגיה קלינית ואלרגולוגיה", ואין הפרדה בין שני התחומים הללו. מומחיות בתחום האמור, בכל מסלול מהמסלולים הדרושים כתנאים מוקדמים למומחיות, מותנית בעבודה שנה תמימה באלרגולוגיה. לפיכך , שב ב"כ המשיב ובירר נקודה זו וחזר בהודעה כי המומחה האימונולוג שהוא חבר בועדה העליונה בתל אביב איננו מומחה לאלרגיה.
מטעם זה, עמד ב"כ המערער על מתן פסק דין בערעורו.
7. השאלה הניצבת בפניי לכן, האם יש לאכוף לזמן לועדה רפואית עליונה מומחה אלרגולוג, על מנת לקבוע את דרגת נכותו של המערער בתסמינים להם הוא טוען.
דיון מפורט בשאלת הרכבן של ועדות רפואיות עליונות התקיים בערעור אזרחי 2907/02
גוטסדינר נ' קצין התגמולים נבו 30.12.03.
תקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה) תשכ"ד 1964 קובעות בתקנה 1(א) כי השר (שר הביטחון), הוא אשר ממנה את הועדה הרפואית העליונה
. על פי תקנה 1(ב) תהיה הועדה מורכבת מ"רופאים מוסמכים". הממונה על הועדה העליונה אחראי על הפיקוח ועל ביצוען של תקנות הועדה העליונה (תקנה 1(ג) לתקנות). ועדה עליונה תורכב מ - 3 רופאים או יותר בהתאם לקביעתו של יושב הראש (תקנה 5(ב) לתקנות).
בפסק דין
גוטסדינר הנ"ל נזכרו השיקולים השונים בבחירת הרכבן של הועדות העליונות בהקשר לשאלה האם כל חברי הועדה צריכים להיות רופאים מומחים. ברור שידע רפואי של חבר ועדה מומחה בתחום מומחיותו הינו רלוונטי לפגימה של הנכה ויש בו כדי לסייע לקבלת החלטה לעניין דרגת הנכות. צוין כי מידת הקרבה בין התמחות פלונית לבין תחום הפגימה הנדון בפני הועדה העליונה משתנה מעניין לעניין. מאידך, קיימים שיקולים מעשיים הקשורים בהתכנסות הועדות ועומס העבודה המוטל עליהן המלמדות שהצבת דרישות נוקשות ביחס להרכב הנדרש של הועדות העליונות עשוי ליצור קשיים ממשיים בכינוסן של הועדות, במיוחד במקרים בהם נכה סובל ממספר פגימות. בית המשפט מציין שם גם את המשקל שיש לתת במאזן הכולל לבכירותם של חברי הועדה.
בית המשפט מסכם בתובנה כי "
לא יהיה זה נכון לקבוע מסמרות בדבר הרכבה של הועדה העליונה. עיון בתקנות הועדה העליונה ובפרט בתקנה 5(ב) לתקנות אלו, מגלה כי מחוקק המשנה בחר להעניק ליושב הראש שיקול דעת רחב לעניין הרכבתן של הועדות העליונות. על פי הסדר זה הרכבה של הועדה העליונה נקבע על ידי יושב הראש תוך הפעלת שיקול דעת רפואי פרטני בהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. פתרון זה ראוי הוא. הוא מאפשר גמישות מירבית והפניית כל אחד מהנכים לועדה העליונה המתאימה ביותר שניתן להרכיב בנסיבות העניין".
בפסק הדין התייחס בית המשפט להבדל בין רופא שמומחיותו הוא בבחינת "מקצוע ראשי" (כזה שאיננו מצריך מומחיות קודמת כלשהיא), לבין מומחיות שהיא "מקצוע על" (בעגה היום-יומית "תת התמחות") ששם דרושה כתנאי מקדמי קבלת תואר מומחה במקצוע ראשי.
בית המשפט ציין כי ברוב המכריע של המקרים די בכך שאחד מחברי הועדה העליונה הינו חבר מומחה והדגיש שמדובר ברופא בעל מומחיות הזהה לתחום הפגימה מבלי להכריע בסוגיית החובה לכלול בהרכב חבר ועדה שהפגימה הנדונה בתחום מומחיותו כמקצוע על, נושא שהושאר ב"צריך עיון" ואף צוין כי נכון יהיה להותיר עניין זה לשיקול דעתו הפרטני של יושב הראש.
8. עיון בתיקו הרפואי של המערער מלמד על כך כי במועד בו נידונה שאלת הקשר הסיבתי לשירות, הוא עצמו בחר להסתייע במומחה רפואי, פרופ' ברוק, שהוא מומחה למחלות פנימיות. חוות דעת זו הובאה כנגד חוות דעת של מומחה למחלות אלרגיות ואסטמה שהביא מטעמו קצין התגמולים. דווקא בשאלה של בחינת הקשר הסיבתי, סבר המערער כנראה כי לא נחוצה מעורבות של מומחה אלרגולוג.