1. ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית מיום 7.9.11 אשר דחתה את בקשת המערער להשתחרר מן האשפוז (במסלול הפלילי) שנכפה עליו והחליטה לא לאפשר לו לצאת לחופשות, כלל.
2. המערער יליד 1967. מאז היותו כבן 14 שנה החל להשתמש בסמים ולצרוך אלכוהול ובהמשך צרך סמים קשים, כולל הרואין, דבר שהאיץ החמרה במצבו הנפשי וכן אי יציבות "עם נפילות ומעידות".
3. לחובתו של המערער הרשעות רבות בפלילים. תחילתן עוד בשנת 1985 בגלל השתתפות בתגרה ובהמשך, עד לנובמבר 2010 הרשעות נוספות במגוון עבירות: סמים, שבל"ר, סחיטה באיומים, חבלה כשהעבריין מזוין, הפרת הוראות חוקיות, גניבה, ועוד. בגין הרשעות אלה ריצה המערער מאסרים וכן הוטלו עליו שני מאסרים על תנאי.
4. תחילת הפרשה הנוכחית בעבירות שעבר המערער בנובמבר 2011, כמתואר בכתב האישום שהוגש נגדו לבית משפט השלום בנצרת בתיק מס' 11446-02-11. המערער נהג לחזור לביתו כשהוא בגילופין ותחת השפעת סמים. ביום 23.1.11 החל לרדוף אחר אשתו המתלוננת וניסה לתקוף אותה אך היא הצליחה להימלט ונאלצה לעזוב את הבית. יומיים לאחר מכן תקף אותה המערער בכך שסטר על פניה. אחר כך איים עליה כי יפגע בה ואף אמר לה "אני אשחט אותך". ביום 29.1.11 שהתה אשתו בבית הוריה, סמוך לבית מגוריהם, ואז הוא איים עליה שוב. בתאריך 30.1.11 הוא השתולל בבית, השליך בגדים ופיזר אותם בסלון ובחדר השינה, שלף מגירות ופיזר כלי בית על רצפת הסלון ואחר כך השליך חפצים החוצה וגרם להרס ולנזקים.
בגין כל זה יוחסו למערער העבירות הבאות: תקיפה סתם - בן זוג, עבירה לפי סעיף 382(ב)(1) + סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), מספר רב על עבירות איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין וכן היזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין.
5. חוות דעת פסיכיאטרית מיום 9.3.11 קבעה כי "1. הנ"ל אינו סובל ממחלת נפש במובן המשפטי של המונח, אלא מהפרעה פסיכוטית חריפה על רקע שימוש ממושך בסמים ואלכוהול. 2. הנ"ל אינו מסוגל לעמוד לדין ולעקוב אחר הליכים משפטיים ולהבדיל בין טוב לרע. 3. הנ"ל אינו אחראי על מעשיו. זקוק לאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי במסגרת מחלקה לבטחון מירבי."
על סמך קביעות אלה של הרופאים ביקשה המאשימה מכב' השופטת כרמלה רוטפלד-האפט להפסיק את ההליכים הפליליים נגד המערער וכן כי תורה על אשפוזו של המערער בכפייה. בא כוח המערער הסכים לכך וביום 15.3.11 הוחלט על הפסקת ההליכים בתיק הפלילי הנ"ל ובית המשפט הורה "על אשפוזו בבית חולים פסיכיאטרי בהתאם להנחיית הפסיכיאטר המחוזי ובמחלקה לביטחון מירבי."
6. כמתחייב מן ההוראה שבסעיף 28(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: החוק) הוועדה הפסיכיאטרית עורכת בקרה על תנאי אשפוזו והמשך אשפוזו של המערער בבית החולים, לפחות אחת לשישה חודשים.
בהחלטת הוועדה מיום 20.7.11 לא אושרו למערער חופשות כלל. על כך ערער המערער בתיק ע"ו 4337-08-11. בדיון באותו ערעור הסכימו הצדדים כי עניינו של המערער יוחזר שוב אל הוועדה "אשר תשקול שוב את הדברים ותשמע את טענות הצדדים, הכל על סמך הערכה רפואית מעודכנת שתעמוד בפני הוועדה סמוך לתאריך הדיון שייקבע."
7. דיון זה בפני הוועדה התקיים ביום 7.9.11. בפני הוועדה עמדה הערכת הרופאים המטפלים במערער מיום 30.8.11. באשר למצבו הנפשי המעודכן כתבו הרופאים כי "בבדיקתו ניכרים סימני אקטיזיה, רגליו כל הזמן בתנועה, משתף פעולה, חשיבה מאורגת, ללא מחשבות שווא בתוכן. תלונות על הרגשה של חוסר שקט בשעות סמוכות למתן טיפול, שולל מחשבות אובדניות או כוונות לפגוע בזולת ... אפקט מצומצם, אאוטימי, מגיב ותואם. תובנה קיימת פורמאלית, שיפוט חברתי תקין." אף שצוין כי המערער "לא מקבל שום טיפול אנטי פסיכוטי תרופתי", צוינו בהערכת הרופאים ארבע תרופות להן הוא נזקק. בסיכום הערכתם כותבים הרופאים כי המערער אושפז בגלל "מצב פסיכוטי חריף כתוצאה משימוש בסמים ואלכוהול. במחלקה במשך 3 חודשים האחרונים ללא סימנים פסיכוטיים או אפקטיביים מג'וריים, ללא התנהגות חריגה, לא מעורב בארועים חריגים, שולל באופן עקבי מחשבות אובדניות או כוונות לפגוע בזולת."
עוד מפנים הרופאים להערכתם לקראת הדיון הקודם בוועדה: "כבר בדיון הקודם של הוועדה המטופל הוצג עם המלצה לשחררו מצו אשפוז. לאור היעדר סימנים פסיכוטיים והיעדר מסוכנות לעצמו ואחרים בתקופה ממושכת כאשר המטופל ללא שום טיפול אנטי פסיכוטי התרופתי, אני מבקשים שוב לשחררו מהאשפוז."
8. הוועדה הפסיכיאטרית לא הלכה על פי המלצת הרופאים. בבדיקה בפניה הייתה הופעתו של המערער "מסודרת, מודע צלול, האפקט מגוון, חשיבה מאורגנת ללא הפרעה בקצב רצף ומהלך, בתוכן מתאר מצבי ריגזון עד כדי שלא יודע מה שעושה ומקשר בין מצבים אלה לנטילת סמים מעוררים מסוגים שונים, לציין (בעבר אובחן כסובל מסכיזופרניה), בוחן מציאות ושיפוטה שמור, לגבי המריבות והתוקפנות כלפי אשתו מציין שנמצאים בהליכי גירושין."
האבחנה הרפואית לגביו, כך קבעה הוועדה היא סכיזופרניה פרנואידית; המסוכנות העצמית הוערכה ברמה נמוכה והמסוכנות לאחרים הוערכה ברמה בינונית, והוחלט לא לאפשר חופשות כלל.
9. בנימוקי החלטת הוועדה מצוין כי לא הומצא עדיין דו"ח מעובדת סוציאלית לעניין יציאתו של המערער לחופשות ואשתו של המערער כתבה אל הוועדה מכתב "שבו היא מדברת על פחד נוראי מנקמה ואלימות כלפיה וב(י)קשה שלא לשחררו לחופשות". בירור שערכה הוועדה העלה כי המערער מקבל זריקה אנטי פסיכוטית (מודיקט) והוא מצוי עדיין תחת השפעתה. "לאור האמור לעיל", נימקה הוועדה כי היא "סבורה שיש להמשיך באשפוזו על מנת לוודא יציבות לאורך זמן ועל מנת להביא בפני הוועדה הבאה את כל המתבקש: דו"ח מדויק ובצירוף דו"ח סוציאלי."
עוד ציינה הוועדה: "לאור החשש הגדול של האישה המתגוררת בקרבת מקום לבית מגוריי הוריו, אנו מתנגדים להוציאו לחופשות."
10. לטענת בא כוח המערער יש לשחרר את המערער מן האשפוז. אין מקום, כך טוען בא כוח המערער, למסקנה כי יש במערער מסוכנות ברמה בינונית לאור המלצת הרופאים בדבר מצבו בחודשים האחרונים אין טעם להמשיך ולהחזיקו בבית החולים.
באשר לחופשות, מסביר בא כוח המערער, כי אין הוא יכול לקבל את המלצתי להעניק למערער חופשות מוגבלות בזמן ובמקום, ובליווי, בקרבת בית החולים כך שתישלל במידה מסוימת הסכנה הנשקפת מן המערער כלפי אשתו המתגוררת ביישוב בצפון הארץ. כך, מפני שאין בידי המערער להסדיר מלווה מתאים שישגיח עליו בזמן החופשה.
11. עמדת המשיבה היא כי המסוכנות שבמערער מצדיקה את המשך האשפוז. תחילתו של האשפוז ביום 15.3.11. מאז חלפה תקופה לא ארוכה. הסכנה שבמערער נלמדת הן מעברו והן מהאישום שבגינו הוא אושפז; החלטת הוועדה סבירה ואין להתערב בה.