1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת עירית כהן), בת"א 2165/05, אשר ניתן ביום 3.10.06, במסגרתו נדחתה תובענה שהגיש המערער למתן פסק דין הצהרתי, לפיו המערער זכאי לקבל מהמשיבה תגמולי ביטוח, על פי פוליסות ביטוח שהונפקו לו על ידי המשיבה ואשר בוטלו על ידה.
רקע עובדתי וההליך בבית משפט קמא
2. עובר להגשת התביעה, הנפיקה המשיבה למערער מספר פוליסות ביטוח אשר כללו, בין היתר, מרכיב של פיצוי בגין אובדן כושר עבודה. הפוליסה הראשונה הוצאה על ידי המשיבה ביום 1.12.99, לאחר שהמערער חתם על הצעת הביטוח והצהרת הבריאות ביום 25.11.99. בהצהרת הביטוח הראשונה ציין המערער, כי הוא סובל מפסוריאזיס, שהוא חולה בסוכרת ומעשן.
לאחר מכן, חתם המערער על מספר הצהרות בריאות נוספות, ובכולן ציין כי לא חל שינוי במצבו הבריאותי, כי הוא לא עבר טיפולים חריגים, לא אושפז ולא עבר בדיקות רפואיות, למעט בדיקות שגרתיות.
3. ביום 26.9.02 לקה המערער באירוע מוחי בעטיו הופיעו קשיים בדיבור וחולשה בפלג גופו השמאלי. בעקבות האירוע האמור, הגיש המערער למשיבה ביום 9.2.03 טופס תביעה, שבו טען לאובדן כושר עבודה עקב האירוע המוחי. המשיבה דחתה את התביעה בנימוק, כי בסמוך לחתימה על הצהרת הבריאות הראשונה, היה התובע מאושפז בבית החולים "הדסה" עין כרם, ושם נקבע כי הוא חולה באתיליזם או אלכוהוליזם כרוני, וכן כי לתובע בעיה בתפקודי הכבד.
4. בבית משפט קמא העידו מטעם המערער, בין היתר, המערער בעצמו וכן מומחה מטעמו, פרופסור קורצ'ין. מטעם המשיבים העידו, בין היתר, דר' מאירוביץ. לדבריו של האחרון, חתם על גיליון השחרור של המערער מבית החולים "הדסה" ביום 15.8.99, והרישומים בו בדבר אתיליזם והפרעה בתפקודי הכבד מבוססים על דברים שנאמרו לו על ידי המערער, כאשר המינוח הרפואי - אתליזם - נרשם על ידו. עוד העיד, כי המערער מקבל, על פי אותו גיליון שחרור, כדורי טרבמין, בשל בעיות שתייה (ראו, נ/6 ו-נ/19). עוד יצוין, כי בעיות אלה מהן סובל המערער נרשמו גם במוצגים הקודמים לאותו מועד, באשפוזים או בבדיקות שהיו למערער בבית החולים "הדסה" (נ/13 מיום 26.11.92, נ/14 מיום 14.5.91, נ/1 מיום 14.5.91,
ו-נ/5 תרשומת מיום 4.2.89). כמו כן, העידו מטעם המשיבה דורון שבתאי, המשמש כמפקח רכישה במשיבה, אשר מילא את טופס הצהרת הבריאות הראשונה של המערער; דר' איסקוב, מומחה ברפואה פנימית ובחיתום, המשמש כרופא חתם של המשיבה, ורחל פנסקי, החתמת הראשית בביטוח חיים אצל המשיבה.
5. במחלוקת העובדתית שנפלה בין המערער לבין המשיבה בשאלה, האם המערער נשאל על צריכת משקאות חריפים ועל בעיות בריאות אחרות, ביכר בית משפט קמא את עדותו של דורון שבתאי על פני עדותו של המערער, שטען כי לא נשאל כלל אודות צריכת משקאות אלכוהוליים או על תפקודי הכבד שלו. אליבא דגרסת המערער, אין לו בעיות שתייה או הפרעות בתפקודי כבד. אלא שכעולה מעדותו של דורון שבתאי, המערער נשאל הן בנוגע לשתיית אלכוהול והן בנוגע למצבו הרפואי הכללי. כך, כעולה מהצהרת הבריאות, במסגרתה השיב המערער במענה לשאלה מספר 11:
"האם את/ה צורך/צרכת סמים? לא/כן, האם את/ה צורך משקאות חריפים? אם כן, כמה לשבוע?" -
"לא", ובמענה לשאלה מספר 12:
"האם את/ה חולה כעת במחלה כלשהי או שידוע לך שיש הפרעה בריאותית כלשהי והאם קיבלת טיפול או תרופות?" השיב המערער
"כן", עת בפרק "פירוט ממצאים חיוביים בשאלות הצהרת הבריאות" הוסיף העד דורון שבתאי ורשם ביחס לשאלה מספר 12:
"סובל מסכרת קלה, מקבל חצי כדור ביום גלרטיק מלפני כשלושה חודשים".
בית משפט קמא קבע כממצא, בהסתמך על עדותו של דורון שבתאי, כי המערער אכן נשאל אם הוא נוהג לשתות משקאות אלכוהוליים.
6. בית המשפט ביסס את מסקנתו בדבר דחיית התביעה, על שילוב הסעיפים 6 ו- 7 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן -
"חוק חוזה הביטוח"). סעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח קובע, כי אם המבטח הציג בפני המבוטח, לפני כריתת החוזה שאלה
"בעניין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן - 'עניין מהותי'), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה". סעיף 7(2) לחוק חוזה הביטוח עוסק במקרה שבו ארע מקרה הביטוח לפני שהתבטל החוזה מכוח סעיף זה וקובע, כי המבטח יהיה פטור כליל מחובת תשלום תגמולי ביטוח אם
"מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו".
בהקשר זה, אימץ בית משפט קמא את עדויותיהם של דר' איסקוב ורחל פנסקי. לדבריהם, לו היה בידי חברת ביטוח סבירה המידע האמור באשר למצבו של המערער, הוא היה נדחה כליל ולא היה מתקבל לביטוח, אף לא תמורת פרמיה גבוהה יותר. יצוין, כי המערער לא הגיש חוות דעת מטעמו בנושא זה ועדותו של פרופ' קורצ'ין בדבר התוצאות האפשריות העלולות לנבוע משתיית אלכוהול, נוגעות למצב בריאותו האפשרי של המערער, ולא לשאלה האם מבטח סביר היה מסכים לבטח את המערער לו ידע את מצבו הרפואי האמיתי.
לאור האמור, דחה בית משפט קמא את תביעתו של המערער לקבל תגמולי ביטוח מהמשיבה.
דיון
7. בערעורו, מלין ב"כ המערער על פסק דינו של בית משפט קמא, כאשר חלק נכבד מטענותיו מופנה כלפי הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט. נציין, כי חלק מחיצי ביקורתו של המערער מופנים כלפי אי קיום התנאים האמורים בסעיף 6(ג) לחוק חוזה הביטוח. דא עקא, בית המשפט לא ביסס את מסקנותיו על הוראות סעיף זה, שכן מה שעמד על המדוכה לא היה הסתרה במרמה של עניין שהמערער ידע כי הוא מהותי, שאז דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה, אלא אי מתן תשובות מלאות וכנות לשאלות בעניין מהותי עליהן נשאל המערער (ראו, ע"א 282/89
רוטנברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מו(2) 339 (1992), דעת הרוב שניתנה מפי השופט אור; ע"א 1064/03
אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' פיאמנטה, תק-על 2006(1), 1806 (2006)).
8. לאחר שקראנו את חומר הראיות, את פסק דינו של בית משפט קמא ואת עיקרי הטיעון, ושמענו את טענות ב"כ המערער בפנינו, אנו סבורים כי אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא ובמסקנות המשפטיות שהסיק בית המשפט מעובדות אלה.
מצאנו, כי בית משפט קמא בחן בקפידה כל טענה וטענה שהעלה ב"כ המערער והשיב עליה בפירוט רב, והנמקותיו מקובלות עלינו.
9. אשר לטענות ב"כ המערער, לפיהן בעת שהמערער חתם על הצהרת הבריאות, הוא לא היה חולה במחלת האתיליזם, המסמכים שבית המשפט הסתמך עליהם הינם מסמכים מהעבר, והמסמך נ/6 אינו חתום על ידי דר' מאירוביץ כי אם על ידי רופא אחר - גם דינן להידחות. כפי שעולה מהמסמכים נ/19 ו-נ/6, הם נכתבו בסמוך מאוד למועד שבו חתם המערער על הצהרת הבריאות. שני המסמכים נכתבו ביום 19.8.99, בעוד שהמערער חתם על הצהרת הבריאות הראשונה ביום 30.11.99, דהיינו כחודשיים וחצי לאחר שאושפז בבית החולים "הדסה". לפיכך, היה על המערער להשיב על השאלה מס' 12, המנוסחת בלשון הווה, בחיוב. עוד נוסיף, כי המערער עצמו העיד, כי הוא נוהג לשתות עם חבריו משקאות חריפים, באופן יומיומי, כמות של כשתי כוסות ביום.
גם הטענה, כי דר' מאירוביץ אינו חתום על נ/6 - דינה להידחות, שכן מדובר בשני מסמכים שנערכו באותו יום, ובית המשפט האמין לדר' מאירוביץ כי חתם על גיליון השחרור של המערער מבית החולים "הדסה" וכי את המידע הרשום במסמכים הרפואיים קיבל מפי המערער.