ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, אשר קיבלה בקשה בטענת "פרעתי" והורתה על סגירת תיק ההוצאה לפועל נגד המשיבה - החייבת.
הסוגיה שיש להכריע בה בבקשה זו, היא סוגיית סמכותו של ראש ההוצאה לפועל בהליך של מימוש משכון.
רקע עובדתי והחלטת ראש ההוצאה לפועל
1. ביום 24.2.04 הגישו המבקשים בקשה למימוש משכון (להלן: "הבקשה" או "הבקשה למימוש משכון"). לבקשה צורפו "הודעת מישכון" לרשם המשכונות, אישור רשם המשכונות על רישום המשכון, תצהירי המבקשים לאימות הבקשה וכן פסק-דין בת.א. (שלום - י-ם) 2453/98 שניתן על ידי כב' השופט ר. שטראוס (להלן: "פסק הדין").
פסק הדין ניתן בתביעה שהגישו המבקשים נגד המשיבה ובתה - הגב' פולטורק מרים (להלן: "מרים"), במסגרתו נדחתה התביעה נגד המשיבה, ואילו התביעה נגד מרים התקבלה והיא חוייבה לשלם למבקשים סך השווה ל-35,000 דולר בצירוף ריבית והצמדה ובצירוף הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין. הסכום האמור מורכב מסך של 10,000 דולר - שהינו השבת הסכום אותו שילמו המבקשים למרים במסגרת הסכם הלוואה והסכם מכר שנערכו ביניהם, וכן מסך של 25,000 דולר - שהינו סכום הפיצוי אותו קבע בית המשפט בגין הפרת ההסכמים על ידי מרים.
"הודעת המישכון" אשר צורפה לבקשה למימוש משכון, חתומה בידי המשיבה, ולטענת המבקשים משכון זה בא להבטיח את חובותיהם של מרים ובעלה למבקשים, לרבות חובותיה של מרים על פי פסק הדין.
2. המשיבה הגישה ללשכת ההוצאה לפועל "בקשה בטענת פרעתי" בה ביקשה לקבוע, כי המבקשים אינם זכאים לממש את המשכון לגביית החיוב הנטען על ידם; כי הבקשה למימוש משכון אינה מגלה עילה כלשהי; כי המשיבה אינה חייבת מאומה למבקשים; וכי המשכון לא נועד להבטחת חובה של מרים על פי פסק הדין. בתגובה, ביקשו המבקשים לדחות את בקשת המשיבה על הסף בטענה, כי נוכח מהותה וטיבה האמיתיים של הבקשה - המעוררת טענות ביחס לתוקפו של המשכון - אין לראש ההוצאה לפועל סמכות לדון בה. לחלופין, השיבו המבקשים תשובה לגופו של עניין. ביום 12.7.05 התקיים דיון בבקשה, ובסיומו המליצה ראש ההוצאה לפועל לצדדים לנסות ולהגיע להסכמה.
3. משלא הושגה הסכמה בין הצדדים, ניתנה, ביום 1.3.06, החלטת ראש ההוצאה לפועל, אשר קיבלה את טענת "פרעתי" והורתה לסגור את התיק נגד המשיבה. ראש ההוצאה לפועל בחנה את המסמכים שהוגשו במצורף לבקשה למימוש משכון והגיעה לכלל מסקנה, כי אף שנכרת הסכם כלשהו בין המשיבה לבין המבקשים, לא ברור מהו אותו הסכם, ואף שנוצר משכון כלשהו לא ברור מה נועד המשכון להבטיח, ולפיכך לא ניתן לבצע את המשכון בלשכת ההוצאה לפועל, ואין אלא לקבל את הבקשה בטענת "פרעתי" ולסגור את תיק ההוצאה לפועל.
בסיומה של החלטה הוסיפה ראש ההוצאה לפועל זאת:
"אין באמור כמובן כדי לשלול את האפשרות שיעלה בידי הזוכים (המבקשים - א.פ.)
להוכיח בבית המשפט המוסמך את מהותו של הסכם המשכון שנכרת בינם לבין החייבת (המשיבה - א.פ.)
".
על החלטה זו מלינים המבקשים בבקשת רשות הערעור שלפניי.
מתוקף סמכותי בתקנה 120(א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, תידון הבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
עיקרי טענות הצדדים
4. לוז טענת המבקשים היא, כי החלטת ראש ההוצאה לפועל ניתנה בחוסר סמכות. לטענת ב"כ המבקשים, אף שהמשיבה הכתירה את בקשתה בכותרת "בקשה בטענת פרעתי" הרי שלמעשה, טענותיה בבקשה מתייחסות לתוקפו של שטר המשכון, וככאלה אין מקומן להידון בלשכת ההוצאה לפועל, כי אם בבית המשפט המוסמך.
ב"כ המבקשים הוסיף והעלה טיעוניו נגד קביעותיה השונות של ראש ההוצאה לפועל כפי שפורטו בסעיף 3 לעיל. כך, למשל, נטען, כי ראש ההוצאה לפועל טעתה כשדחתה את הזיקה שבין הודעת המישכון לבין פסק הדין, שכן לשיטת ב"כ המבקשים, פסק הדין צורף לבקשה למימוש משכון למעלה מן הצורך, כהוכחה על גובה החוב של מרים אותו נועד המשכון להבטיח, ועל מנת לחזק את האמור בתצהיר המבקשים באשר לגובה החוב.
ב"כ המבקשים הוסיף וטען, כי יש לדחות את טענת המשיבה, אשר נתקבלה על ידי ראש ההוצאה לפועל, כי לא צורף לבקשה למימוש משכון מסמך כלשהו המעיד על הסכומים המובטחים במשכון. לשיטתו, תקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: "תקנות ההוצאה לפועל") אינן קובעות סדרי דין להגשת בקשה למימוש משכון ולפיכך יש לנהוג על פי סדר הדין הנוהג בבקשה למימוש משכנתא הקבוע בתקנה 99 לתקנות ההוצאה לפועל, בצירוף תקנה 5 לתקנות המשכון(סדרי רישום ועיון), התשנ"ד-1994, מהם מבקש ב"כ המבקשים ללמוד, כי די בצירוף "הודעת מישכון" ותצהיר המבקש לאימות סכום החוב שעומד למימוש. גם בטופס "בקשה למימוש (משכנתא/משכון)" המוגש ללשכת ההוצאה לפועל, לא מצויין כי יש לצרף הסכם כלשהו.
5. ב"כ המשיבה חזר על טענותיו לפני ראש ההוצאה לפועל והוא מאמץ את החלטתה ונימוקיה, ומבקש לדחות את בקשת רשות הערעור. טענתו המרכזית היא, כי המבקשים לא צירפו לבקשה למימוש משכון "שטר משכון", כמתחייב בטופס הבקשה למימוש משכון, אלא רק "הודעת מישכון" ו"אישור על רישום משכון" מרשם המשכונות. לפיכך, אין לפני ראש ההוצאה לפועל כל מסמך המלמד על תוכנו של הסכם המשכון, אין הוא יכול לדעת מהו החיוב המובטח במשכון ומה שיעורו, ולמעשה, אין לפניו "בקשה ראויה" ויש למוחקה על הסף, כפי שנעשה. לשיטת ב"כ המשיבה, גם בתצהירי המבקשים שצורפו לבקשה למימוש משכון לא צויין שיעור החוב המובטח במשכון, שהרי המדובר ב"תצהיר בג"צי" בלבד.
ב"כ המשיבה ביקש, כי במסגרת החלטה בבקשה זו, יכריע בית המשפט מהם המסמכים שיש לצרף לבקשה למימוש משכון, ובעניין זה הפנה להחלטת כב' השופטת ה. שטיין ז"ל בבר"ע (מחוזי - ת"א) 7448/97
קי.בי. בע"מ נ' אינון, תק-מח 97(3) 2041 (1997), וביקש לחלוק עליה, ולקבוע, כי אין די בצירוף "הודעת מישכון" בלבד, אלא שחובה על המבקש לצרף את "שטר המשכון", דהיינו את הסכם המשכון.
ב"כ המשיבה הוסיף וטען, כי התביעה בה ניתן פסק הדין היתה תביעה כספית ותביעה למימוש המשכון על ידי מינוי כונס נכסים (נספח מש/1 לתשובה לערעור), וכי פסק הדין דחה את התביעה הכספית נגד המשיבה ואף דחה את הבקשה למינוי כונס נכסים לצורך מימוש המשכון.
6. בדיון שהתקיים לפניי חזרו ב"כ הצדדים על טענותיהם, ולבקשת ב"כ המשיבה, נחקרה המבקשת 2 בקצרה על תצהירה על ידו.