פסק-דין בתיק ע"א 9105/06

ערעור על פסק-דין של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת אתי באום-ניקוטרה) מיום 11.12.05 בת"א 8522/03.

1.         בבית משפט השלום בירושלים הוגש כתב תביעה על-ידי המערער (להלן - המל"ל), בו נטען, כי נסים זבלי נפגע בתאונת דרכים, שהוכרה כתאונת עבודה, במסגרתה נקבעו לו נכויות זמניות ושולמו לו דמי פגיעה וקצבת נכות. התביעה נסמכת על הסכם שנחתם בין המל"ל לבין המשיבות ביום 31.12.1978. על-פי ההסכם, על המשיבות לשלם למל"ל 80% מסכום הגמלאות אותו שילם המל"ל למי שנפגע בתאונת דרכים שהינה גם תאונת עבודה. בסעיף 6 להסכם נקבע, כי פיגור בתשלום מעל 15 יום יחייב את המשיבות בריבית מקסימאלית לפי חוק פסיקת ריבית + 20% מסכום הריבית.

2.         המחלוקת בבית משפט השלום נסובה על שניים: האחד, האם מדובר בתאונת דרכים. השני, האם כאשר יש מחלוקת על עצם החבות של המשיבות, יש מקום להפעיל את הסנקציה של הריבית המיוחדת הנ"ל.

בית משפט השלום קבע, כי התאונה היא אכן תאונת דרכים ולפיכך על המשיבות לשלם למל"ל את סכום הדרישה (80%), אולם כיוון שמדובר במחלוקת כנה ולגיטימית האם האירוע הינו תאונת דרכים אם לאו, אין להחיל את הריבית המיוחדת.

לפנינו ערעור וערעור שכנגד: ערעור המל"ל נסוב על סוגיית הריבית ועל טעות בסכום הקרן. טענתו הינה כי יש להחיל את הריבית המיוחדת כקבוע בהסכם. כמו כן נטען, כי בסכום שפסק בית המשפט קמא נפלה טעות, לאחר שבית המשפט גזר מסכום התביעה 80%, אף שאותו סכום כבר שיקף 80% מהסכום ששולם לנפגע. ערעור המשיבות נסוב על קביעת בית המשפט קמא, כי מדובר בתאונת דרכים. עוד נטען על-ידי המשיבות, כי התאונה בה מדובר הייתה ברכב של המעביד, במקרה כזה למל"ל אין זכות לחזור אל המבטח.

3.         דין ערעור המל"ל להתקבל. סעיף 6 להסכם בין הצדדים קובע, כי על המשיבות לשלם 80% מסכום הגמלה שמשלם המל"ל בתוך 45 יום ממשלוח הדרישה, שאם לא כן תהיה ריבית מיוחדת. בהסכם בין הצדדים אין תנאי המסייג הוראה זו. יש להניח, כי הצדדים שיוו לנגד עיניהם, כי במהלך הזמן והמקרים הרבים יתגלעו ביניהם מחלוקות לגיטימיות לא מעטות. חרף זה הם בחרו שלא לסייג סעיף הריבית המיוחדת בהסתייגות כלשהי, ומכיוון שההוראה ברורה ופשוטה, אין גם מקום בהליך זה לסייגה. כמו כן נפלה טעות בפסק הדין בכל הקשור לסכום הקרן, שאמור להיות 25,978 ש"ח. סכום זה הינו 80% מהסכום ששולם לנפגע.

4.         באשר לערעור שכנגד: בית המשפט קבע כממצא עובדתי, כי הנפגע נסים זבלי החליק מהטרקטור ונפל, וכי עשה זאת על-מנת ליתן הסברים לנהג כדי שהטרקטור ימשיך לבצע מטרה תחבורתית ומכאן שמדובר בתאונת דרכים.

המשיבות טוענות, כי הטרקטור שימש רק כזירה למקרה, ואין קשר בין הנפילה לבין מטרתו התחבורתית של הטרקטור. טענה זו אין לקבל, ואנו סומכים בעניין זה על קביעותיו ומסקנותיו של בית משפט השלום.

בית משפט השלום דחה טענת המשיבות, כי התאונה ארעה בשרות המעביד וראה בה הרחבת חזית. ב"כ המשיבות טוען, כי אין המדובר כלל בהרחבת חזית, שכן מדובר בסוגיה משפטית בלבד. יש לדחות הטענות בעניין זה. ראשית, בפרוטוקול בית המשפט קמא מיום 18.10.04 הודיעו באי-כוח הצדדים לפרוטוקול " מקובל עלינו כי השאלה במחלוקת הינה מה היו נסיבות התאונה והאם מדובר בתאונת דרכים". מכאן, שסוגית "רכב המעביד" לא הייתה שנויה במחלוקת. לפיכך, הטענה בעניין זה אכן מהווה הרחבת חזית. שנית, השאלה האם מדובר ברכב המעביד, הינה קודם כל סוגיה עובדתית, שהיה להרחיב עליה בתצהיר ולהוכיח את התשתית העובדתית, דבר שלא נעשה. שלישית, לגופו של עניין, מהנתונים הנמצאים לפנינו עולה, כי אותו טרקטור היה בבעלות צד שלישי ולא בבעלות המעביד.

5.         לאור האמור, אנו מקבלים את ערעור המוסד לביטוח לאומי במובן זה, שסכום הקרן יעמוד על 25,978 ש"ח, במקום הסכום שנקבע בפסק הדין של בית משפט קמא, וסכום הריבית יהיה כאמור בסעיף 6 להסכם בין הצדדים מיום 31.12.78.

            הערעור שכנגד נדחה.

            המשיבות תישאנה בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ו' בתמוז תשס"ו (2 ביולי 2006), בהעדר הצדדים.

_______________                 _______________                          _______________

      י' צבן, שופט                              י' שפירא, שופט                          י' נועם, שופט