ע"א
בית המשפט העליון
|
8743-04
16/01/2005
|
בפני השופט:
אהרן ברק
|
| - נגד - |
התובע:
משה בר -נר
|
הנתבע:
1. אשר רוט עו'ד
2. ישראל פייג
3. גדעון דרמן
4. ישי הרמתי
5. אריה דופלט
6. רונית שיף
|
| פסק-דין |
ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופט ד' פיש) מיום 4.7.04 שלא לפסול עצמו מלשבת בתיק א 4086/02.
1. בין הצדדים לערעור מתבררת תובענה שהגישו המשיבים כנגד המערער בבית משפט השלום בחיפה. לאחר מספר ישיבות קדם משפט בפני השופט כ' סעב, ועם התמנותו לכהונת שופט בבית המשפט המחוזי, הועבר הטיפול בתיק לידי השופט ד' פיש. בדיון הראשון שנערך (ביום 1.7.04) בפני השופט פיש הגיש המערער בקשה לפסילתו. לטענתו, השופט פיש, עת כיהן כמנהל וכמייצג של עמותת אדם טבע ודין טרם מינויו לכס השיפוט, נטל חלק בתביעה שהוגשה (בשנת 1996) כנגד חברת חוף הכרמל נופש ותיירות (1989) בע"מ (להלן: חברת חוף הכרמל). המערער כיהן בתקופה הרלבנטית כיושב ראש מועצת מנהליה ונמנה על בעלי מניותיה. עניינה של התביעה בחוקיות בנייתם של מגדלים שהוקמו בסמוך לחוף הים בחיפה על ידי חברת חוף הכרמל (ראו ע"א 1054/98 חוף הכרמל נופש ותיירות (1989) בע"מ נ' אדם טבע ודין, פ"ד נו(3) 385). המערער טען, כי סכסוך משפטי זה לווה ביריבות אישית חריפה בינו לבין השופט ד' פיש.
2. בית המשפט דחה (ביום 4.7.04) את בקשת הפסילה. באשר לטענות המערער בעניין היריבות האישית החריפה, נקבע כי לא זכורה יריבות כנטען. כן נקבע, כי פעילותו של השופט פיש כמנכ"ל עמותת אדם טבע ודין נעשתה מתוך אינטרסים ציבוריים ולא מתוך יריבות אישית למערער או לחברת חוף הכרמל. וכך קבע בית המשפט:
"עלי לציין כי היה מדובר בתיק משפטי ציבורי בעל היקף משמעותי, אשר היו מעורבים בו ובהליכים הנלווים השונים עשרות אנשים באופן ישיר לאורך זמן בשני הצדדים, ביניהם, עורכי דין, מומחים, בעלי דין- יזמים ואנשי סביבה, נציגי ציבור, ובעלי תפקידים במוסדות התכנון. היכרותי עם המבקש היתה רופפת ולדעתי לא משמעותית במסגרת זאת" (עמ' 3).
ובהמשך:
מבחינתי ולתפיסתי לא התקיימה יריבות אישית מכל סוג ביני לבין המבקש ופועלי נעשה במסגרת מקצועית וציבורית. לא נותרו אצלי משקעים כלשהם כלפיו אז ובודאי שאין קיימים כאלה כיום" (עמ' 4).
כן נקבע, כי היכרות בית המשפט עם המערער לא מקימה, כשלעצמה, עילה לפסילתו. זאת, גם אם תחושותיו הסובייקטיביות של המערער אינן נוחות מכך. בית המשפט התייחס בהחלטתו לסעיף 77א(א1)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד -1984 (להלן: חוק בתי המשפט) וקבע, כי "על פי אמות המידה שבחוק לא קיימת עילת פסילה במקרה דנן" (עמ' 5).
3. על החלטת בית המשפט הוגש הערעור שבפני. המערער חוזר על טענותיו ומוסיף להן טענות על התנהלותה של עמותת אדם טבע ודין בפרשת מגדלי חוף הכרמל. לטענתו, התנהלות העמותה והשופט פיש בראשה מצביעה על קיומה של יריבות אישית חריפה בינם לבין המערער, אשר מקימה חשש ממשי למשוא פנים.
4. לאחר שעיינתי בחומר המונח לפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. טענות המערער מתמקדות בקיומו של חשש ממשי למשוא פנים, הנובע מהיריבות האישית הנטענת בינו לבין השופט פיש. הלכה היא, כי אין בעצם העובדה שבעל דין מסוים הופיע אל מול השופט בטרם מינויו - עת עסק הוא בעריכת דין - בכדי להקים עילת פסילה כשלעצמה (ראו, למשל, ע"א 1816/04 אורן הסלע בניה והשקעות בע"מ נ' הוד (לא פורסם)). אכן, כעניין שבשגרה ממונים עורכי דין לכהונת שפיטה. אין בכך כדי להקים עילה לפסילת השופט כל אימת שאחד מבעלי הדין המופיעים בפניו עמד בעבר מעברו השני של המתרס (ראו ע"א 2272/03 א.א.א.נ. מרקט בע"מ נ' אסם תעשיות מזון בע"מ (לא פורסם)). על הטוען לפסלות לבסס קיומו של חשש ממשי מעין זה (ראו ע"א 6204/96 גל עזר נ' גולדבליט, פ"ד נ(2) 745, 747). בנסיבות העניין, לא הונחה תשתית לקיומו של חשש ממשי מעין זה. אכן, במקרה שלפני חלפו יותר משש שנים מאז התנהל הדיון האחרון בפרשת מגדלי חוף הכרמל. השופט פיש פעל במסגרת עמותה ציבורית שעניינה הגנה על האינטרס הציבורי ולא מתוך אינטרס אישי צר. זאת ועוד, השופט פיש ציין, כי לא התקיימה יריבות אישית בינו לבין המערער. מוכן אני להניח כי תחושותיו של המערער בעניין זה אינן נוחות. אך בחששות סובייקטיביים אין די. על המערער להציג תשתית מפורטת המצדיקה את המסקנה כי קם חשש ממשי למשוא פנים בנסיבות העניין. בכך לא שוכנעתי.
5. להשלמת התמונה יוער, כי בית משפט קמא התייחס בהחלטתו (מיום 4.7.04) לעילת הפסלות שבסעיף 77א(א1)(3) לחוק בתי המשפט הקובעת, כי שופט לא ישב בדין בידעו כי:
"(3) בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו ענין הנדון בהליך שלפניו כבא כוח..."
עם זאת, ההליך המתנהל בפני בית משפט השלום אינו עוסק בפרשת מגדלי חוף הכרמל ולפיכך אין מקום להידרש לסעיף 77א(א1)(3) בערעור זה. הוא הדין בנוגע לסעיף 77א(א1)(1) לחוק בתי המשפט הקובע עילת פסילה מטעמים של "קרבה ממשית" בין השופט לבין צד להליך. בעניין זה המערער לא טען כי קיימת קרבה ממשית. בית המשפט אף קבע כי "היכרותי עם המבקש [המערער - א.ב.] היתה רופפת ולא משמעותית", הגם שלא בהתייחס לסעיף 77א(א1)(1) לחוק בתי המשפט. משכך הם פני הדברים, איני מוצא מקום להידרש לעילות הפסילה שבסעיף 77א(א1) וליחס שבינן לבין עילת הפסלות הכללית של חשש ממשי למשוא פנים שבסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט.
אשר על כן, דין הערעור להידחות.
ניתן היום, ו' שבט, תשס"ה (16.01.05).
ה נ ש י א
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.