לפנינו שני ערעורים, שהדיון בהם אוחד, על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופטת דפנה גבע) מיום 10.3.04 בת"א 186671/02, שחייב את המערערים ואת המשיבה הפורמאלית, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה סך של 364,000 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ש"ח.
1.
הרקע
(א) המשיבה היא חברה העוסקת במתן שירותים וביצוע עבודות הכרוכים בתוכנית ההימורים על תוצאות משחקי הכדורגל ("הטוטו") עבור המועצה להסדר ההימורים בספורט (להלן: "
המועצה"). המשיבה הפורמאלית (להלן: "
החברה") הייתה במועדים הרלוונטיים חברה פרטית שעסקה בניהול מועדון מנויים למשתתפי משחקי הטוטו ברחבי הארץ בשם "טוטוקרד".
(ב) בכתב התביעה המתוקן שהגישה המשיבה נגד המערערים ונגד החברה (להלן ביחד: "
הנתבעים") נטען כדלקמן:
(אא) בשנת 1995 פנתה החברה למועצה בבקשה לפעול ישירות כלפיה, דהיינו, להעביר את טופסי הטוטו שממלאים חברי המועדון ישירות אליה, במקום להעבירם באמצעות סוכנים, כפי שנהגה המועצה באותה עת. המועצה סירבה להתקשר ישירות עם החברה, והפנתה אותה למשיבה, שהייתה סוכנת של המועצה.
(בב) ביום 24.3.96 התקשרו החברה והמשיבה בהסכם (להלן: "
ההסכם") שבמסגרתו התחייבה החברה לשלוח את טופסי הטוטו למועצה אך ורק באמצעות המשיבה. המערערים חתמו על כתבי ערבות להבטחת התחייבויות החברה לפי ההסכם.
(גג) ביום 28.5.00 ניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב צו מניעה זמני האוסר על קיום מכרז סגור שפרסמה המועצה להתקשרות עם סוכנים אזוריים. בעקבות מתן הצו, פיטרה המועצה את כל הסוכנים האיזוריים, אך לטענת המשיבה - לא פיטרה אותה.
(דד) בעקבות פיטורי הסוכנים התאפשר לחברה, מבחינת המועצה, לפעול ישירות כלפיה. לכן, ביקשה החברה מהמשיבה להשתחרר מההסכם. המשיבה סירבה לבקשה, אך חרף זאת החלה החברה לשלוח את טופסי הטוטו ישירות למועצה. בכך, טענה המשיבה, הפרה החברה את ההסכם. המשיבה תבעה פיצוי בסך של 364,000 ש"ח, שחושב על-בסיס הפסד שבועי של 13,000 ש"ח לתקופה שמאז הפרת ההסכם ועד הגשת התביעה (28 שבועות).
(ג) בכתב ההגנה המתוקן הכחיש ב"כ הנתבעים את טענות המשיבה, וטען שעל-פי הודעה ששלחה המועצה לחברה - כל סוכני המועצה פוטרו,
לרבות המשיבה. משקבע ההסכם שהצדדים יפעלו בהתאם להנחיות המועצה, רשאית הייתה החברה להתקשר ישירות עם המועצה, מבלי שיש בכך הפרה של ההסכם. לבסוף נטען שלכל היותר חבה החברה פיצוי עד ליום 31.8.01 - הוא מועד פקיעת ההסכם, ושיש לקבוע שההתקשרות עם המשיבה הייתה במעמד של סוכן, ולא במעמד של בעל תחנה.
(ד) להשלמת התמונה הדיונית יש לציין מספר נתונים נוספים:
(אא) לכתחילה הוגשה התביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, והסעד שהתבקש בה היה צו מניעה קבוע. לאחר מכן תוקן כתב התביעה והדיון הועבר לבית משפט השלום בתל אביב.
(בב) בקדם משפט שנערך ביום 16.3.03 ניסחה כב' השופטת ד"ר ד' אבניאלי את הפלוגתות כדלקמן:
1. האם ההסכם שנחתם בין הצדדים הוא הסכם לתחנה המשמשת סוכן או בעל תחנה?
2. האם הנתבעת הפרה את ההסכם או שמא ההסכם הופסק בשל החלטת המועצה?
3. האם מגיע למשיבה הסכום הנדרש בתביעתה - כולו או חלקו?
(גג) בישיבת יום 8.6.03, לפני כבוד השופטת גבע, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה שלא לחקור את המצהירים, ושבית המשפט יתן את פסק-הדין על סמך החומר שנמצא בתיק, כשכל צד שומר לעצמו כל טענה בנושא קבילות הראיות על-פי כל דין. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב.
(דד) יצוין עוד שהתביעה מלכתחילה הוגשה רק נגד החברה, ובכתב התביעה המתוקן הוספו המערערים כנתבעים נוספים. לאחר מתן פסק-הדין הגיש המערער, מיכה שריג, בקשה לביטול פסק הדין (בש"א 1679974/04) וטען שכלל לא ידע שהוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה, לא ידע שצורף כנתבע, לא הסמיך את עו"ד דיאמנט לייצגו ולא קיבל לידיו את כתב התביעה המתוקן. הבקשה נדחתה בהחלטה קצרה מיום 29.7.04. על ההחלטה הוגשה בר"ע (2596/04).
2.
פסק-דינו של בית משפט קמא
(א) בית המשפט קבע שגירסת המשיבה, ככל שהיא מבססת את עילת התביעה על הפרת ההסכם, אינה שנויה במחלוקת: הוכח שההסכם היה בתוקף עד ל-31.8.01, ושהחברה הפסיקה לשלוח טפסים באמצעות המשיבה ב-18.6.00 - ארבעה עשר חודשים לפני תום ההסכם.