בפנינו ערעור וערעור - שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (ס. הנשיא, כב' השופט ש. לבנוני), מיום 31.3.2010, בתיק אזרחי 11301/05, לפיו נדחתה תביעתו של המערער כנגד המשיבות, בגין אירוע תאונת עבודה שהתרחשה בתאריך 4.11.2004, שעה שהמערער עבד כגנן אצל מעבידתו, המשיבה מס' 1.
כמתואר בפסק דינו של בית משפט קמא התבקש המערער, יחד עם חבריו לעבודה, לעסוק בהתקנת שביל אספלט במשתלה של מעבידתו-המשיבה מס' 1. המערער וחבריו לעבודה עסקו בפיזור האספלט. אחד העובדים (עלאא) נשלח על ידי מר ערן טויטו לעסקה של המשיבה מס' 2 (בג רחמים) כדי להביא משם מכונה להידוק אספלט. מכונת ההידוק הגיעה לאתר ועקב הפעלתה על ידי המערער, נחבל הוא בעינו השמאלית ונגרמה לו נכות בשיעור של 30%.
לאחר שמיעת הראיות, שנפרשו במלואן, הגיע בית משפט קמא בפסק דינו המפורט והמנומק למסקנה לפיה נושאת המשיבה מס' 1 (שהיא גם המערערת-שכנגד), בחבות לארוע התאונה כלפי המערער.
בית משפט קמא קבע שלמשיבה מס' 1 היה סיכום מפורש, בינה לבין המשיבה מס' 2, לפיה המשיבה מס' 2, וזו בלבד, תעסוק בעבודות הידוק האספלט בשלב מאוחר יותר, וזאת לכשתוזמן על ידי המשיבה מס' 1 בגמר עבודות פיזור האספלט. ואולם, המשיבה מס' 1 לא עמדה בסיכום זה. כתוצאה מכך התירה המשיבה מס' 1 גם למערער לנסות להתניע את מכונת ההידוק. התוצאה היתה שניתקה האבן וחבלה בעינו של המערער.
בית משפט קמא קבע שכמעבידה סבירה היתה אמורה המשיבה מס' 1 שלא להפעיל את מכונת ההידוק, ואם החליטה בכל זאת לעשות כן היתה אמורה המשיבה מס' 1 לבחון את מצבה של מכונת ההידוק ולוודא האם יש בה אבנים "תקועות" שעלולות לעוף ולפגוע לרעה.
המשיבה מס' 1 לא עשתה כן, אלא נחפזה בעבודתה, והיתה נחפזת ונמהרת בהתנהלותה הלא זהירה כמעבידה.
לעומת זאת, כך קבע בית משפט קמא, אין מקום להטיל חבות על המשיבה מס' 2 שלא אמורה היתה לשער שמכונת ההידוק תופעל על ידי המשיבה מס' 1 , בניגוד לסיכום שהיה בין המשיבה מס' 1 לבין המשיבה מס' 2 .
עוד קבע בית משפט קמא שהמערער ביצע את ניסיונות ההתנעה של מכונת ההידוק על דעתו של ערן טויטו, ואין כל סיבה לייחס למערער אשם תורם אשר פעל לפי הנחיות מעבידתו, באמצעות ערן, והוא לא אמור היה לצפות את הרעה שהתרגשה עליו.
בבואו לדון בשאלת גובה הנזק הגיע בית משפט קמא למסקנה לפיה נזקיו של המערער מסתכמים ב-791,095 ש"ח, ואילו גימלאות הביטוח הלאומי מסתכמות ב-933,408 ש"ח, לפי חוות דעת אקטוארית שהוצגה בפניו.
בית משפט קמא קבע בפסק דינו שנכותו הרפואית של המערער בגין הפגיעה בעין עומדת, בהעדר מחלוקת, על 30%, ואילו נכותו התפקודית של המערער עומדת על 25%, ואת בסיס שכרו של המערער העמיד בית משפט קמא על סכום של 4,700 ש"ח לחודש.
בית משפט קמא הגיע בסיום החישובים למסקנה שתביעתו של המערער "נבלעת" בתקבולי המוסד לביטוח לאומי, ולפיכך בסופו של יום דחה את התביעה וחייב את המערער לשאת בהוצאות המשפט הן למשיבה מס' 1 והן למשיבות מס' 2 ומס' 3.
בפנינו ערעורו של המערער הן על כך שבית משפט קמא קבע שנזקו "נבלע" בגימלאות המוסד לביטוח לאומי, והן על כך שבית משפט קמא פטר את המשיבה מס' 2 מלשאת בחבות כלפיו, כשעל דרך החלופין טוענת באת כח המערער, שככל שנזקו של המערער "נבלע" בתשלומי המל"ל, יש לחייב את המשיבות מס' 2 ומס' 3 לשלם למערער 25% מנזקו, בכפוף לאחריות היחסית של המשיבה מס' 2.
המשיבה מס' 1 הגישה מצידה ערעור-שכנגד בו היא מלינה על כך שהאחריות לאירוע התאונה הוטלה עליה בלבד, ואילו המשיבה מס' 2 הופטרה מחבות, וכן על כך שלא הוטלה על המערער תרומת רשלנות לאירוע התאונה.
כמו כן נטען בערעור-שכנגד שבית משפט קמא שגה בכך שקבע כי נכותו התפקודית של המערער עומדת על 25%, וכן בקביעת שיעור הפיצוי בגין הנזק שאיננו ממוני.
באי כח הצדדים הגישו בפנינו עיקרי טיעון ותיקי מוצגים ובדיון שהתקיים בפנינו ביום 17.5.11 אף שמענו את טיעוניהם בעל פה.
באשר לטענות שהעלה המערער כנגד המשיבה מס' 2 על כך שזו הופטרה מחבות לאירוע התאונה, כמו גם טענות המערערת-שכנגד (המשיבה מס' 1), על כך שהמשיבה מס' 2 הופטרה מחבות, סבורים אנו שאין כל הצדקה להתערב בקביעותיו העובדתיות ובמסקנותיו של בית משפט קמא הנגזרות מקביעות אלה. לא שוכנענו שנפל פגם בהתנהלותה של המשיבה מס' 2 המגיע כדי התרשלות, ואיננו סבורים שהיה עליה לצפות את אפשרות התרחשותה של התאונה, וזאת בנסיבות העובדתיות כפי שנקבעו בממצאיו של בית משפט קמא. לא שוכנענו שיש מקום להתערבותנו בקביעות ובמסקנות אלה.
כך גם איננו סבורים שקיימת הצדקה כלשהי להטיל על המערער תרומת רשלנות לאירוע התאונה, כטענת המשיבה מס' 1. בענין זה נוסיף ונציין כי "התנדבותו" של המערער לבצע את העבודה אינה יכולה, בנסיבות הענין שבפנינו, לעמוד לו לרועץ, מה גם שנציג המשיבה מס' 1, מר ערן טויטו, היה נוכח בשטח במועד ובמקום האירוע, ולא נקט בצעדים המתחייבים כדי למנוע מן המערער את נסיונו להתניע את מכונת ההידוק.
באשר לגובה הנזק: לאחר שנתנו דעתנו על מכלול הסכומים שנפסקו ברכיבים השונים במסגרת חישוביו של בית משפט קמא בפסק דינו, הגענו למסקנה כי הסכום הכולל נמוך באופן המצדיק התערבותנו.
כך, למשל, העמיד בית משפט קמא את בסיס השכר של המערער על הסכום של 4,700 ש"ח לחודש, זאת חרף העובדה שבמועד אירוע התאונה טרם מלאו למערער 20 שנה, ועל כן ראוי היה לפסוק את גובה הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד בהתחשב בהלכה שנפסקה בענין "
רים
אבו חנא" (ע.א. 10064/02 פ"ד ס' (3) 13).