מונחים לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופט אברהם טל) מיום 8.8.02 בת"א 33844/94, שקיבל באופן חלקי תביעה שהגישה המערערת בע"א 3104/02 ומשיבה 1 בע"א 3154/02 (להלן: "
מינצר") נגד משיבים 6-1 בע"א 3104/02 והמערערים בע"א 3154/02 (להלן: "
המשיבים"), ודחה תביעה שכנגד שהגישו משיבים 1 (להלן: "
קרדיומדיקס"), 2 (להלן: "
גולן") ו-4 בע"א 3104/02 נגד מינצר ונגד משיבים 2 (להלן: "
קר"), 3 (להלן: "
גור") ו-4 (להלן: "
יוכבד") בע"א 3154/02 (להלן ביחד: "
המערערים").
1.
הרקע הנדרש לעניין
(א) ביום 28.7.87 התקשרו גור ויוכבד עם קרדיומדיקס בהסכם (מוצג "א" למוצגי המשיבים, ולהלן: "
ההסכם" או "
הסכם השותפות") לכינון שותפות רשומה בשם קרדיומדיקס רפואה גרעינית בע"מ (להלן: "
השותפות"). לאחר מכן הקימו גור ויוכבד את מינצר, חברה פרטית, והעבירו אליה את זכויותיהם בשותפות כפי שהתאפשר להם מכוח סעיף 3(ב) להסכם השותפות.
(ב) על-פי הסכם השותפות, כוננה השותפות למשך 10 שנים במטרה לספק שירותי בדיקות, מיפויי לב, מיפויים כלליים ורפואה גרעינית. מינצר העמידה לרשות השותפות מרתף משופץ ומצלמה גרעינית (להלן: "
המצלמה") ששוויה דאז היה כ-150,000 דולר. קרדיומדיקס ומנהלה, גולן, היו אמורים להעמיד לרשות השותפות את המוניטין, הידע והלקוחות שהיו לקרדיומדיקס.
(ג) בסמוך לאחר תחילת פעילות השותפות נתגלעו מחלוקות בין השותפים. מינצר טענה שקרדיומדיקס הפרה באופן יסודי את הסכם השותפות בכך שבעליה ומנהלה (גולן) רוקן את השותפות מכל תוכן ענייני, והיא נותרה ללא המוניטין, שהיו הבסיס להתקשרות. לנוכח ההפרה, הודיעה מינצר על ביטול הסכם השותפות והגישה תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב - לפירוקה (ה"פ 9/89) (להלן: - "
התובענה הראשונה"). בית המשפט (השופט שאול אלוני) קיבל את התובענה הראשונה, וקבע כי קרדיומדיקס הפרה הפרה יסודית את הסכם השותפות, רוקנה את השותפות מכל תוכן ענייני, לרבות המוניטין שלה, והורה על פירוקה (פסק הדין צורף כמוצג ב' למוצגי קרדיומדיקס).
(ד) ערעור על פסק דינו של השופט אלוני בתובענה הראשונה - נדחה (ע"א 4407/90).
(ה) לאחר שניתן פסק-הדין בתובענה הראשונה, הסכימו הצדדים על מינוי כונס נכסים לפירוק השותפות, רו"ח דויד רוזנברג, אשר ישמש גם בורר (להלן: "
הבורר"), ויכריע בכל הסכסוכים הנוגעים לשותפות. עוד הסכימו הצדדים כי הבוררות תנוהל בשני שלבים:
בשלב הראשון יכריע הבורר בשאלת מועד פירוק השותפות והשפעתו על אופן ההתחשבנות, ו
בשלב השני ידון בנזקים שנגרמו לצדדים כתוצאה מפירוק השותפות. בית המשפט המחוזי נתן להסכמת הצדדים תוקף של החלטה.
(ו) בשלב הראשון קבע הבורר כי מועד פירוק השותפות היה 12.12.88, וכמו כן קבע את המשמעות החשבונאית הנובעת מכך. קרדיומדיקס לא מילאה אחר פסק-הבוררות, ונוסף על כך, החל גולן להבריח את נכסיה לחברות שבשליטתו ובשליטת אישתו (משיבות 5-3). לכן, הגישו המערערים תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב (ת"א 5237/93), שבה נקבע בסופו של דבר כי פסק הדין בה"פ 9/89 יצר מעשה בית דין גם כלפי יתר המשיבים, ושיש להרים את מסך ההתאגדות ביניהם לבין קרדיומדיקס, ולראות בהם ישות משפטית אחת בכל הנוגע לסכסוך עם מינצר.
(ז) לאחר סיום השלב הראשון של הבוררות, סירבו קרדיומדיקס וגולן להכיר בלגיטימיות של החלטת הבורר, בטענה שהיה רואה החשבון של מינצר. לפיכך הגישו המערערים תביעה לבית משפט השלום בתל אביב לפיצוי בגין נזקים שגרמו להם המשיבים, לטענתם.
(ח) להשלמת התמונה יצוין כי מינצר קיבלה מבית המשפט המחוזי הוראות להחזיר את המצלמה הגרעינית שנקנתה לצורך פעילות השותפות, לבנק שמימן את רכישתה. בהסכמת הבנק ניהלה מינצר מו"מ למכירת המצלמה למור שירותי רפואה בע"מ (להלן: "
מור"). בית המשפט אף התיר למינצר למכור את המצלמה, אלא שבטרם הבשיל המו"מ לכלל חוזה, שלח ב"כ קרדיומדיקס מכתב למור - וב-20.6.90 הודיע מכון מור למינצר שלא ירכוש את המצלמה, בין היתר, בשל המחלוקות המשפטיות שבין מינצר לקרדיומדיקס.
(ט) בכתב התביעה המתוקן (שהוגש נגד המשיבים ונגד נתבעים נוספים) טענו המערערים בשני מישורים:
במישור הראשון עתרו לפיצוי בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מהפרת הסכם השותפות, ו
במישור השני עתרו לפיצוי בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מסיכול עיסקת שותפות שנרקמה בין מינצר וקר מצד אחד, לבין מור מצד שני. המערערים טענו שנגרמו להם נזקים העולים כדי 7,600,000 ש"ח, אך העמידו את תביעתם על סך של 600,000 ש"ח בלבד.
(י) המשיבים כפרו בטענות המערערים, וטענו להעדר יריבות ביניהם לבין מערערים 2-4, ולהעדר יריבות בין מינצר לבין משיבים 2-6. עוד טענו המשיבים שיש לדחות את התביעה משום שלא נגרם למערערים נזק כתוצאה מהפירוק, והם אף הרוויחו ממנו. המשיבים כפרו בפרשנותם של המערערים את המכתב ששלח ב"כ קרדיומדיקס למור, וכפרו בקשר סיבתי בין משלוח המכתב לבין ביטול העסקה.
(יא) המשיבים הגישו תביעה שכנגד בטענה שהם זכאים לחלק מהרווחים שהפיקה מינצר מהפעלת המצלמה, לאחר פירוק השותפות.
(יב) להשלמת התמונה יש לציין שלפי פסק-הדין בתובענה הראשונה התאפשר למינצר ולמי מטעמה להתחרות בעיסקי השותפות, וכך היה: מינצר והמשיבים הפורמליים הקימו את קר, והחלו להפעיל באמצעותה מכון לרפואה גרעינית, תוך שהם עושים שימוש כדין בנכסים שהיו קודם לכן בבעלות השותפות, לרבות במצלמה ובמרתף שבו שכנה. קר החלה לפעול כחצי שנה לאחר שהשותפות הפסיקה לפעול.
2.
פסק דינו של בית משפט קמא
(א) בית משפט קמא דחה את טענות המשיבים בדבר העדר יריבות, וקיבל את טענת המערערים שפסק-הדין בתובענה הראשונה יצר מעשה בית-דין כלפי כל המשיבים. קביעותיו של פסק-הדין בתובענה הראשונה שימשו אפוא בסיס להכרעה, ובעיקר הקביעה שהמשיבים הפרו את הסכם השותפות הפרה יסודית, וגרמו לפירוק השותפות.
(ב) באשר לשיעור הנזק שנגרם למערערים, הפריד בית המשפט זה בין שתי תקופות:
בתקופה הראשונה - שנת פירוק השותפות (1989) - שלגביה פסק פיצוי בסך 80,000 ש"ח (נכון ליום 1.6.89), בהתבסס על הודאתו של גולן בחקירתו כי נגרם לו הפסד חודשי בסך 15,000 ש"ח כתוצאה מפירוק השותפות;
התקופה השנייה - משנת 1990 ועד 1997 - שלגביה פסק ששיעור הנזק לא הוכח, למעט סכום של 75,000 ש"ח (נכון ליום 1.7.91) פיצוי עבור תקופה של 4-6 חודשים שבה היה המכון סגור עד שהחלו המשיבים הפורמליים להפעילו שוב באמצעות קר (שלא במסגרת השותפות).
(ג) בית המשפט קבע שהמערערים לא הוכיחו שהתנהגות המשיבים ובא-כוחם דאז, עו"ד פלדמן, גרמה לסיכול העיסקה עם מור, ודחה את תביעתם בנושא זה.
(ד) בית המשפט דחה את התביעה שכנגד בקובעו שעל-סמך הסכמה מפורשת של הצדדים, הייתה מינצר רשאית לנהוג במצלמה מינהג בעלים, ומשעשתה כן, באמצעות קר, לא גרמה למשיבים כל נזק, וממילא אין להם חלק ונחלה ברווחים שהפיקה קר.