פסק-דין בתיק ע"א 28575-02-11

א.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת כאמלה ג'דעון) מיום 9.1.2011 בת.א. 22843/06 לפיו דחה בית משפט קמא את תביעתו של המערער והוא חוייב לשלם למשיב הוצאות משפט וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 6,000 ש"ח.

ב.         הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

המערער, יליד 6.11.1956, אדריכל ומתכנן ערים במקצועו, נפגע ביום 13.9.05 בתאונת דרכים עת נהג על אופנועו בדרכו לעבודה.

המשיב הוא המבטח של האופנוע.  לא היתה מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות. המחלוקת היתה בשאלת הנזק בלבד. כתוצאה מן התאונה סבל המערער משבר תוך פרקי בעצם כתף שמאל וקרע ברצועה המדיאלית של אגודל יד ימין.

המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה וקבע למערער נכות צמיתה בשיעור של 8% החל מיום 25.10.05, וזאת בגין קרע הרצועה באגודל ימין. לעומת זאת קבעה הועדה הרפואית של הביטוח הלאומי שהשבר בעצם הבריח בכתף שמאל לא הותיר נכות.

ג.          במועד התאונה היה המערער כבן 49, ובמועד פסק הדין היה כבן 55, והוא הועסק במועד התאונה כשכיר בחברה שבשליטתו.

בית משפט קמא הגיע למסקנה שנכותו התפקודית של המערער זהה לזו הרפואית הואיל וטענת המערער בדבר שימוש ביד ימין לצורך ביצוע עבודתו לא נסתרה ולא ניתן להתעלם מן העובדה שהפגיעה באגודל יד ימין עלולה להשליך על כושר השתכרותו של המערער בעתיד.

ד.         את הפיצוי המגיע בגין נזק שאיננו ממוני קבע בית משפט קמא בהתאם לתקנות ובניכוי גיל, וסכום זה הסתכם ב 12,718 ש"ח.

את התביעה בגין הפסד השתכרות לעבר דחה בית משפט קמא משהגיע למסקנה שטענות המערער בדבר הפסדי הכנסה לעבר מחמת ירידה בשכרו ופגיעה ברווחי החברה שבבעלותו, לא הוכחו ולא נמצא בסיס לטענות אלה.

את הפיצוי המגיע בגין הפסד השתכרות לעתיד פסק בית משפט קמא לפי הפגיעה הפוטנציאלית בכושר ההשתכרות לעתיד תוך חישוב פיצוי זה בהתאם למחצית הפיצוי המגיע בחישוב אריתמטי, והתוצאה היתה: 110,901 ש"ח.

בנוסף פסק בית משפט קמא לזכות המערער פיצוי של 5,000 ש"ח בגין עזרת צד ג', וכן פיצוי של 1,000 ש"ח בגין הוצאות לעבר ולעתיד בגין נסיעות וטיפולים רפואיים.

סה"כ הפיצוי:  129,619 ש"ח. מסכום זה יש להפחית את גימלאות הביטוח הלאומי בסכום משוערך של 158,110 ש"ח. מכאן שתביעתו של המערער "נבלעת" בתגמולי המוסד לביטוח לאומי.

ה.         נוכח תוצאה זו העלה בית משפט קמא את השאלה האם יש תחולה להוראת סעיף 330(ג) של חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, והגיע למסקנה שלילית וזאת מן הטעם שלצורך הפעלת סעיף 330 (ג) של חוק הביטוח הלאומי, היה על המערער להודיע למוסד לביטוח לאומי על הגשת תביעתו, דא עקא, המערער לא טען כי נשלחה הודעה כאמור, ולא הוגשה כל הוכחה לענין משלוח ההודעה בדואר רשום כנדרש בהוראת סעיף 330(ד) של חוק הביטוח הלאומי. משכך, הגיע בית משפט קמא למסקנה לפיה אין להחיל בענייננו את הוראת סעיף 330 (ג) של חוק הביטוח הלאומי.

על יסוד האמור לעיל נדחתה התביעה.

ו.          בערעורו המונח בפנינו טוען המערער שהוא סובל וממשיך לסבול מאז התאונה מכאבים וחולשה בכתף שמאל, כאבים וחולשה בכף יד ימין, הגבלה ניכרת בתנועות האגודל ובתנועות כף יד ימין. נוכח העובדה שהמערער הוא אדריכל ומתכנן ערים במקצועו ההגבלות שנותרו לו עקב התאונה גורמות לכך שנכותו התפקודית גבוהה במידה ניכרת מנכותו הרפואית.

עיקר עבודתו של המערער כרוכה בהפעלת מחשב ושימוש בתוכנות שרטוט, פעולות המבוצעות בעיקר באמצעות כף יד ימין, ועקב המגבלות והכאבים נאלץ המערער להשתמש בקיבוע חיצוני באגודל ולבצע הפסקות רבות תוך כדי עבודתו.

הנכות בכף ידו של המערער, כך נטען, היא בעלת משמעות תפקודית גבוהה באופן ניכר לעומת נכותו הרפואית והשפעתה של הנכות ניכרת בחיי היום יום של המערער (עבודות הבית, תיקונים להחזקת הבית, עבודות גינון, קניות, נשיאת משאות כבדים).

לכן טוען המערער ששגה בית משפט קמא משקבע שנכותו התפקודית היא בשיעור של 8% בלבד. זאת, מכיוון שאין להתעלם מן העובדה שהנכות באגודל יד ימין עלולה להשליך על כושר השתכרותו של המערער בעתיד, וכן התעלם בית משפט קמא מן הפגיעה בכתף ימין של המערער.

ז.          המערער סבור שיש להעמיד את נכותו התפקודית על 20% לפחות . כמו כן יש לזקוף לזכותו את מלוא הפיצוי בראש הנזק של כאב וסבל.