השופט א' רובינשטיין:
א. שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת קרת -מאיר) מיום 14.2.08 בתיק א' 2527/04, בגדרו התקבלה באופן חלקי תביעה נגזרת של המערער בע"א 2883/08 (להלן בוגנר אוהמערער) שעניינה בהפרתם של הסכמי הפצת מוצר ושימוש בטכנולוגיה על ידי חברת חברת צ'ק פוינט, היא המערערת בע"א 2850/08 (להלן צ'ק פוינט אוהמערערת).
רקע
ב. צ'ק פוינט היא חברה מובילה בתחום אבטחת מידע של עסקים גדולים. חברת סופוור טכנולוגיות בע"מ הוקמה בשנת 1999 על ידי עדי רופין והמערער, אשר מחזיק ב-12% ממניותיה. תחום עיסוקה של סופוור הוא בטכנולוגיה שימושית לאבטחת מידע המיועד לעסקים קטנים ולמשקי בית. עם הקמתה של סופוור, העניקה לה צ'ק פוינט הלוואות, ואלה הומרו בשנת 2004 לכ-60% ממניות החברה (לפירוט ראו ע"א 9636/06 בוגנר נ'SofaWare Technologies Ltd (לא פורסם, ניתן ביום 18.11.09)).
ג. הנה העובדות המוסכמות על הצדדים: בחודש ספטמבר 2000 חתמו שתי החברות על שני הסכמים, האחד מקנה לצ'ק פוינט רשות להשתמש בטכנולוגיה של סופוור (להלן הסכם ההרשאה), והשני הוא הסכם הפצה (כך גם יכונה להלן), לפיו ניתנה לצ'ק פוינט בלעדיות בשיווקם, הפצתם והתקנתם של מוצרי סופוור. בסמוך לאחר החתימה אישרה צ'ק פוינט לסופוור לערוך שינוי במודל העסקי ולעבור לייצור חומרה. בעקבות כך פיתחה סופוור את ה- S-Box- מארז המכיל מספר תוכנות של הגנת מידע. בשל שינוי המודל העסקי, חתמו הצדדים (ביולי 2002) על תוספת להסכם ההפצה, בגדרה סיכמו על הקטנת אחוזי התמלוגים המגיעים לסופוור בגין מכירות מוצריה.
ד. ביום 16.11.04 הגיש בוגנר לבית המשפט המחוזי בקשה לפי סעיף 194 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, לאישור תביעה נגזרת בשם סופוור נגד צ'ק פוינט. עניינה של התביעה הוא תשלום חובות הנובעים מהפרה נטענת של הסכמים מסחריים מצדה של צ'ק פוינט, והפרת חובותיה כבעלת שליטה בחברה. ביום 20.4.06 אישר בית המשפט את הבקשה ונימק: "לחברה קמה עילת תביעה לכאורה כלפי צ'ק פוינט. המבקש פעל במשך תקופה ארוכה על מנת לנסות ולהביא לתשלום החוב. המשיבה, כבעלת שליטה בחברה, ובאמצעות הדירקטורים מטעמה, לא שעתה לפניות המבקש.... קיומה של תביעה לכאורה ודרך התנהגות המשיבה כבעלת שליטה בחברה לעניין המחלוקת שבין החברה לבינה בגין החוב הנטען, מצדיקים את הגשת התביעה כתביעה נגזרת בשמה של החברה". יצוין כאן, כי לאחר אישור התביעה הנגזרת דן בית המשפט קמא וקיבל אותה חלקית בפסק דינו מיום 14.2.08, כפי שיפורט.
מחלוקות הצדדים בבית משפט המחוזי
ה. עיקרה של המחלוקת, כאמור, היה בשאלה האם הפרה צ'ק פוינט את הסכמי ההפצה וההרשאה שחתמה מול סופוור. מטעם המערער נטען, כי צ'ק פוינט משתמשת משנת 2002 בטכנולוגית סופוור ומשווקת את מוצריה, אולם אינה משלמת לה תמלוגים כמוסכם. עוד נטען, כי צ'ק פוינט כפתה על סופוור הפחתה קיצונית באחוזי התמלוגים, ואף חדלה בשלב מסויים מתשלומים אלה באמתלת טעות בחישוב המחייבת קיזוז בתשלומים. עוד נאמר, כי צ'ק פוינט התנהגה בכוחניות כלפי סופוור, ואף נקטה באמצעים אישיים נגד בוגנר עד שנאלץ להתפטר מדירקטוריון החברה.
ו. צ'ק פוינט טענה מנגד, כי אין מקום לדרישת סופוור לתשלום בעבור המוצרים המשווקים לשוק העסקי, הואיל והיא בעליהם מכוח הסכם ההרשאה. הוסבר, כי סופוור הוקמה כחברת בת של צ'ק פוינט על מנת שתפתח מוצרי אבטחה לשוק הפרטי בלבד, הואיל ואינו נשלט על ידי צ'ק פוינט. לאחר ששיווק מוצרי סופוור נכשל, הסכימה צ'ק פוינט שסופוור תשווק מוצריה גם בשוק העסקי, בתנאי שלא ייעשה שימוש בטכנולוגיית צ'ק פוינט במוצרים אלה. בעקבות הסכמה זו חתמו הצדדים על הסכם ההפצה המתוקן, וסופוור פיתחה מוצרים המכונים בשם S-box. ואולם, כך נטען, הסכם ההרשאה נשאר בעינו, ובכללו סעיף 3.2 להסכם, שלהלן חלקיו העיקריים:
"Check Point may request SofaWare to perform development work for Check Point on an extraordinary basis. The expectation of the parties is that such development work shall relate primarily to development and enhancement of the SofaWare Technology for use in Check Point Products aimed at the enterprise and large business market, and shall not excessively divert resources from the development of SofaWare Products"
נטען, כי צ'ק פוינט הזמינה מסופוור, על פי הסכם ההרשאה, את ייצורם של המוצרים נשואי המחלוקת, Safe@Office ו- VPN-1Edge (להלן המוצרים). מוצרים אלו, כך נטען, פותחו באמצעות טכנולוגית צ'ק פוינט ויועדו לשוק העסקי, ועל כן צ'ק פוינט היא הבעלים הבלעדיים שלה, וממילא אינה חייבת בתשלום בגינם.
ז. עוד חלקו הצדדים בנוגע לתשלום בעבור השימוש בתוכנת הקונקטור שפותחה על ידי סופוור, ונועדה לשלב בין טכנולוגית סופוור למוצרי צ'ק פוינט. נקודת המחלוקת היא בשאלת אפיונה של התוכנה, והאם, בהתאם להסכם ההרשאה, מחוייבת צ'ק פוינט בתשלום בעבור השימוש בה.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
ח. בית המשפט קבע, בפסק דין מפורט ומקיף, כי סופוור היא בעליהם של המוצרים ולכן זכאית היא לתמלוגי הפצה בהתאם להסכמים. נאמר, כי טענת צ'ק פוינט, לפיה הוזמנו המוצרים ואופיינו על ידיה הועלתה בשלב מאוחר ולא הוכחה עובדתית. בהקשר זה ציין בית המשפט, כי מעדותו של מנכ"ל צ'ק פוינט, גיל שוויד, עולה שהיתה הבנה בין הצדדים שהמוצרים הם של סופוור ולא של צ'ק פוינט. לגופו של עניין נקבע, כי המוצרים פותחו בעקבות שינוי המודל העסקי של סופוור ושווקו, בהסכמתה של צ'ק פוינט, גם לשוק העסקי. נקבע, כי ניכוס המוצרים לרשותה של צ'ק פוינט נעשה באופן חד צדדי ובניגוד למוסכם.
ט. מנגד נקבע, כי צ'ק פוינט אינה חייבת בתשלום בעבור השימוש בתוכנת הקונקטור. הוטעם, כי חיובה של צ'ק פוינט על פי הסכם ההרשאה הוא במקרה בו הוטמעה טכנולוגיית סופוור במוצריה, להבדיל משימוש כתוסף בלבד (Add On). נקבע, כי בשנים 2003-2002 שימש הקונקטור כתוסף למערכות של סופוור על מנת לשפר את ביצועיהם, ולפיכך צ'ק פוינט אינה מחוייבת בתשלום עבורו. באשר לשנת 2003 ואילך נאמר, כי אמנם הקונקטור הוטמע במוצרי הניהול של צ'ק פוינט, אולם תמלוגי ההפצה בהם מחוייבת צ'ק פוינט כוללים גם תשלום זה.
י. עוד נדרש בית המשפט לתביעת בוגנר לתשלום שכר טרחה, הוצאות וגמול אישי בהתאם לסעיפים 201-200 לחוק החברות. נקבע, כי תשלום שכר הטרחה יחושב לפי סך שעות משוער של עבודת עורך הדין, ולא כחלק יחסי מהסכום שנפסק, כפי שדרש בוגנר. על פי האמור העריך בית המשפט את עבודת עורך הדין בכ-1,000 שעות, וקבע שצ'ק פוינט תשלם שכר טרחה בסך של 720,000 ש"ח. באשר לגמול האישי נקבע, כי בוגנר זכאי לגמול מופחת בסך 117,337 ש"ח, הואיל ותביעה זו מקנה לו רווח אישי כבעל מניות בחברה. כלפי פסק דין זה מופנים הערעורים שלפנינו.
ערעור צ'ק פוינט (ע"א 2850/08)
י"א. נטען, כי קביעתו של בית המשפט, לפיה המוצרים שייכים לסופוור, שגויה ואינה עולה בקנה אחד עם האמור בהסכם ההרשאה. הוסבר, כי מוצרים אלו שווקו לשוק העסקי, בו פועלת צ'ק פוינט, תחת סימנה המסחרי והמוניטין שלה. הוסף, כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט, לא ניתן כל אישור מצידה של צ'ק פוינט לשיווק המוצרים בשוק העסקי על-ידי סופוור, וכי בגדרי התוספת להסכם שונה המודל העסקי באשר לאפיון המוצרים - ולא באשר להיקף שיווקם.
י"ב. עוד נטען, כי לא היה מקום לחייב את צ'ק פוינט במלוא שכר הטרחה, בעוד שהתביעה התקבלה רק בחלקה. כן נטען באשר לאופן חישוב שכר הטרחה, שכלל, לטענתה של צ'ק פוינט, את שעות העבודה על ההליך הראשוני באישור הבקשה, ומבלי שנבדקו ראיות באשר לגובה ההוצאות ולאופן הטיפול בתיק.