פסק-דין בתיק ע"א 2703/11

השופטת א' חיות:

           שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' קרת-מאיר) מיום 25.1.2011. ערעור יובנק בע"מ (להלן: הבנק) מופנה כנגד קביעת בית המשפט המחוזי לפיה אין הבנק זכאי לאכוף ולממש משכנתא שיצר לטובתו ז'אן קלוד זייתון (להלן: זייתון). ערעור זייתון מופנה כנגד קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה הוא חב לבנק את מלוא הסכומים שהצטברו כיתרת חובה בחשבונו.

1.        זייתון, תושב חוץ המתגורר בצרפת, פתח ביום 17.5.2007 חשבון בסניף הבנק בירושלים (להלן: החשבון) לשם ביצוע עסקאות חליפין עתידיות במטבע חוץ (להלן: העסקאות). לצורך כך חתם זייתון, בין היתר, על טופס תנאי מסגרת אשראי בחשבון ועל טופס "תנאים כלליים לביצוע עסקאות חליפין עתידיות (פורוורד)" בו צוין כי הלקוח מרשה לבנק (אך אינו מחייב אותו) למכור את אחזקותיו במטבע חוץ לפני המועד שנקבע מראש במקרים בהם השינוי בשערי המטבעות עלול להוביל להפסד שאינו מכוסה בבטוחות שהעמיד הלקוח או במקרים בהם למרות שינויי השערים הלקוח לא העמיד בטוחות נוספות שדרש הבנק. ככלל, לצורך ביצוע העסקאות האמורות דורש הבנק הפקדת בטוחות במזומן, אך במועד פתיחת החשבון לא היה בידי זייתון די כסף מזומן לשם הפקדה כבטוחה. ביום 27.5.2007 התירה ועדת האשראי של הבנק לזייתון, על בסיס היכרותו האישית עם מנהל סניף הבנק בירושלים (להלן: המנהל), להתחיל בביצוע העסקאות כנגד שעבוד דירה שבבעלותו לבנק וזאת באופן זמני עד להזרמת הסכום הדרוש במזומן כבטוחה. על כן חתם זייתון ביום 19.6.2007 על שטר משכנתא לפיו שעבד את זכויותיו בדירה בירושלים להבטחת כל הסכומים המגיעים לבנק ממנו (להלן בהתאמה: המשכנתא ו-הדירה). הבנק, מצידו, העמיד לזייתון מסגרת אשראי בסך 300,000 דולר כנגד אותה משכנתא "לתקופת גישור בת 3-6 חודשים עד לקבלת כספים מחו"ל". ביום 27.8.2007 הפקיד זייתון בחשבון סכום של 520,000 אירו (כ-708,000 דולר נכון לאותו מועד) ובחלוף מספר ימים אישרה ועדת האשראי של הבנק את הגדלת מסגרת האשראי שלו עד לסך של 600,000 דולר (לפי מרווח של 10%). בחודש אוקטובר 2007 אישרה ועדת האשראי את בקשת זייתון להגדלה נוספת של מסגרת האשראי עד לסך של 950,000 דולר, לצד הקטנת מסגרת החח"ד, וזאת לתקופה של שלושה חודשים בלבד ובחודש דצמבר 2007 הוארכה תקופה זו בשישה חודשים נוספים. ועדת האשראי שבה ואישרה חידוש של מסגרת אשראי בסך של 950,000 דולר ביום 24.8.2008.

2.        זמן מה לאחר מכן, הצטברו (ב- 21-22.10.2008) הפסדים כבדים בחשבונו של זייתון עקב תנודות קיצוניות בשערי המטבעות ולפיכך פנה אליו המנהל ביום 23.10.2008 והודיע לו כי עליו להקדים ולמכור את אחזקותיו. לאחר שזייתון אישר למכור כמה מאחזקותיו פנה אליו המנהל פעם נוספת והודיעו כי עליו למכור אחזקות נוספות שכן הביטחונות המצויים בידי הבנק אינם מספיקים. זייתון, מצידו, ציין בפני המנהל תחזיות אופטימיות לפיהן המצב בשוק מטבע החוץ ישתנה והוא העריך כי ישוב וירוויח את מה שהפסיד. נוכח עמדתו זו של זייתון דרש המנהל שזייתון יפקיד סכום נוסף של 200,000 אירו ויגדיל בכך את סל הביטחונות שבידי הבנק. בימים שחלפו הפקיד זייתון סכום של 20,000 אירו בלבד ועל כן פעל המנהל למכירת אחזקותיו בחשבון. לאחר מכירת כלל האחזקות עמד חשבונו של זייתון על יתרת חובה בסכום של כ-2.3 מליון ש"ח (להלן: החוב). הבנק פנה לזייתון בבקשה שיפרע את החוב, אך הוא סירב וטען כי התנהלות הבנק היא שגרמה להיווצרותו. פניות נוספות ומכתבי התראה ששלח הבנק לזייתון לא נענו ועל כן, העמיד הבנק את החוב לפירעון מיידי ונקט הליך משפטי של הגשת תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו למימוש ואכיפה של שטר המשכנתא. הבנק הבהיר בבקשתו כי הוא בוחר בדרך של פנייה לבית המשפט ולא בדרך של מימוש המשכנתא בהוצאה לפועל בשל מחלוקת הקיימת בינו לבין זייתון לעניין עצם קיומו של החוב.

3.        בפסק דינו מיום 25.1.2011 קיבל בית המשפט קמא את טענות הבנק לעניין עצם קיומו של החוב ולעניין שיעורו, אך קבע כי במועד הרלוונטי לא שימשה המשכנתא בטוחה לחוב ולפיכך דחה את בקשת הבנק לאכיפתה. בית המשפט ציין כי על פי העדויות והראיות אין מחלוקת בין הצדדים באשר להיותה של המשכנתא בטוחה זמנית בלבד לצורך ביצוע העסקאות בשלב הראשון, קרי עד להזרמת הכספים לחשבון. בית המשפט דחה את עדות המנהל לפיה נועדה המשכנתא לשמש כבטוחה קבועה, וציין כי עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם האמור בתצהירו של המנהל ובפרוטוקולים של ועדת האשראי של הבנק. בית המשפט הוסיף וקבע לעניין זה כי מפרוטוקול ועדת האשראי מיום 2.9.2007 עולה כי הכספים שהפקיד זייתון ביום 27.8.2007 החליפו את המשכנתא כבטוחה. עוד נקבע כי בקשתו של זייתון בחודש אוקטובר 2007 להגדלת מסגרת האשראי התקבלה אמנם בהסתמך על כך שהמשכנתא תשוב ותשמש באופן זמני כבטוחה משום שבאותה עת לא היו בחשבונו של זייתון די כספים במזומן, אך זאת למשך שלושה חודשים בלבד שהוארכו, על פי האמור בפרוטוקול ועדת האשראי מיום 25.12.2007, לתקופה נוספת של ששה חודשים. אולם, כך הוסיף בית המשפט קמא וקבע, בחלוף תקופה זו חדלה המשכנתא מלשמש בטוחה בחשבון. כך, מפרוטוקול ועדת האשראי מיום 24.8.2008 עולה כי בחודש אוגוסט 2008, עת התבקשה הגדלת מסגרת האשראי, היו בחשבונו של זייתון פיקדונות כספיים במזומן בסך של 1.034 מליון דולר ומשאין כל התייחסות בפרוטוקול לכך שהאשראי ניתן על סמך המשכנתא, אין כל בסיס לקבוע כי המשכנתא שימשה כבטוחה לאשראי שניתן לו באותו שלב. על כן קבע בית המשפט כי מאז סוף חודש יוני 2008 המשכנתא לא שימשה כבטוחה בחשבון ודחה את תביעת הבנק לאכיפתה.

4.        מכאן פנה בית המשפט לבחון את טענותיו של זייתון, כי הבנק החתים אותו על טפסים מבלי שהבין את משמעותם ואף נמנע מלדווח לו על הפסדיו; כי סכום החוב אינו יכול לעלות על גובה הבטוחות שהעמיד; וכי הבנק צריך היה לדרוש שתינתנה הוראות לעצירת העסקאות ולמכירת האחזקות. בכל הנוגע לטפסים שחתם עליהם ולהסברים שקיבל במעמד החתימה קבע בית המשפט כי אפילו היה מקום למתן הסברים מפורטים יותר, אין לקבל את טענותיו של זייתון כי הוטעה בדרך כלשהי באשר לאופן התנהלות העסקאות. נקבע כי זייתון הוא "שחקן" מנוסה בתחום והיה מודע היטב לאופן שבו מתנהלות העסקאות, כפי שהשתקף בהיקף העסקאות שביצע ובדרישותיו מהבנק לכל אורך ההתקשרות. מטעמים דומים דחה בית המשפט את טענותיו של זייתון ביחס לדיווחים השוטפים שקיבל מהבנק על מצב חשבונו. כמו כן דחה בית המשפט את טענותיו של זייתון כי ההפסדים בעסקאות אינם יכולים לעלות על גובה הבטוחות שהעמיד, בקובעו כי הבטוחה נועדה להבטיח את ביצוע החיוב אך אין במימושה כדי לגרוע מזכותו של הנושה לגבות את מלוא החוב. בית המשפט הוסיף וקבע כי טענתו האחרת של זייתון לפיה היה על הבנק לדרוש שהוא עצמו ייתן הוראות לעצירת העסקאות ("סטופ לוס") מעידה כי זייתון הבין שההפסד העלול להיגרם לו אם לא יינתנו אותן הוראות עלול לעלות על סכום הבטוחות. בית המשפט הוסיף וקבע כי מעדותו של זייתון עולה שלשיטתו גם במצב של הפסד לא תמיד יש מקום להורות על עצירת העסקאות ולפיכך שמר זייתון בידיו את ההחלטה מתי להורות על עצירה כאמור. עוד ציין בית המשפט כי אף שהמנהל עדכן את זייתון בדבר המצב בחשבונו בחר זייתון שלא לעצור את העסקאות בתקווה כי המצב ישתנה לטובתו. בשל כל הנימוקים שפורטו לעיל דחה, אפוא, בית המשפט את טענותיו של זייתון לעניין חיובו במלוא סכום החוב שהצטבר בחשבון.

5.        מכאן הערעורים שלפנינו. בערעור שהגיש זייתון הוא מלין על קביעותיו של בית המשפט קמא לעניין התנהלות הבנק ולעניין גובה החוב, ואילו הבנק מצידו מלין בערעורו על הקביעה כי המשכנתא לא שימשה כבטוחה במועד הרלוונטי. טענתו המרכזית של זייתון היא כי קביעתו של בית המשפט קמא לעניין המשכנתא עומדת בסתירה ליתר קביעותיו בעניין גובה החוב ולשיטתו, הבנק הבהיר לו שלא יאפשר להפסדיו לעבור את סכום הבטוחות שהעמיד וכי בשים לב לקביעה כי בטוחות אלה אינן כוללות את המשכנתא, היה על הבנק לעצור את ההפסדים שצבר בחשבונו בשלב מוקדם הרבה יותר. לפיכך טוען זייתון כי האחריות להיווצרות החוב מוטלת על כתפי הבנק, וכך עולה לטענתו גם מחובת הנאמנות שחב הבנק ללקוחותיו, בפרט נוכח העובדה שלא ניתן היה ליצור עמו קשר בימים שבהם נגרמו ההפסדים, שהיו ימי חג. תמיכה נוספת לטענותיו בעניין אחריותו של הבנק להיווצרות החוב, מבקש זייתון למצוא בכך שהבנק, לדבריו, סיפק לו הסבר חלקי בלבד לגבי הטפסים שעליהם חתם ולגבי תנאי ביצוע העסקאות וכן בכך שהוא לא עודכן באופן שוטף לגבי מצב החשבון. עוד נטען כי שגה בית המשפט קמא בהסתמכו על עדות המנהל, שלשיטתו של זייתון אינה מהימנה; שגה בהניחו כי זייתון "שחקן מנוסה" בתחום; ושגה משקבע כי זייתון הורה שלא לעצור את העסקאות שכן לדבריו הוא הורה על כך לאחר שדווח לו מלוא סכום ההפסדים. מנגד וככל שהדבר נוגע לערעור הבנק, זייתון סומך ידיו על קביעתו של בית המשפט קמא לפיה המשכנתא אינה נכללת בבטוחות ולטענתו מדובר בקביעה עובדתית של הערכאה הדיונית שאין מקום להתערב בה.

6.        עיקר ערעורו של הבנק מופנה, כאמור, נגד הקביעה כי המשכנתא לא שימשה בטוחה בחשבון במועד הרלוונטי ולטענתו שגה בית המשפט באופן שבו ניתח את הפרוטוקולים של ועדת האשראי. בהקשר זה טוען הבנק כי מפרוטוקול הוועדה מיום 24.8.2008 עולה כי המשכנתא דווקא שימשה כבטוחה בחשבון והעובדה שלא צוינה באותו פרוטוקול תקופת זמן קצובה לעניין זה פירושה כי המשכנתא תשמש כבטוחה ללא הגבלת זמן ולא כי היא חדלה לשמש כבטוחה. עוד טוען הבנק כי הקביעה לפיה די היה בפיקדון הכספי שהיה בחשבון באותה עת לצורך אישור מסגרת האשראי היא מוטעית, שכן מטיבן של העסקאות האמורות שהיקף הכספים בחשבון משתנה באופן תדיר ולכן רק הכללת המשכנתא בסל הבטוחות היא שאפשרה את האשראי בסכום שניתן. הבנק מוסיף וטוען כי בית המשפט קמא לא נתן די משקל לעובדה שזייתון מעולם לא ביקש לבטל את רישום המשכנתא, ובשל כל האמור סבור הבנק כי יש לקבוע שבמועד התגבשות החוב שימשה המשכנתא כחלק מסל הבטוחות שעמדו לרשותו ולכן הוא רשאי לאוכפה. לעניין גובה החוב טוען הבנק כי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא בהקשר זה מעוגנות בעדויות ובחומר הראיות ואין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בהן. לגופן של טענות אלו שב הבנק וטוען כי זייתון הוא "שחקן מנוסה" בתחום וכך הציג עצמו למנהל; כי זייתון ביצע עסקאות בסכומים גדולים וביקש מפעם לפעם להגדיל את מסגרת האשראי לביצוע העסקאות; וכי לפיכך ההסברים והמידע השוטף שניתנו לו היו מספקים. בנוסף טוען הבנק כי יש לדחות את טענותיו של זייתון לעניין אופן התנהלות העסקאות בעולם ובפרט את הטענה כי הפסדי הלקוח אינם יכולים לעבור את גובה הבטוחות. לדברי הבנק טענות אלו לא הוכחו והן אינן עולות בקנה אחד עם עדותו של זייתון לפיה הוא זה שנתן את ההוראות לעצור את העסקאות לפי שיקול דעתו. הבנק טוען, אפוא, כי יש לדחות את מכלול הטענות בדבר אחריותו להיווצרות החוב, ולטענתו אין כל בסיס לטענה בדבר קיומה של חובה המוטלת על הבנק למנוע את הפסדי הלקוח בעסקאות דנן.

7.        דין הערעורים להידחות.

           פסק-דינו של בית המשפט קמא מפורט ומבוסס כדבעי על הראיות ועל העדויות שהוצגו בפניו, ואלה תומכים לחלוטין במסקנות שאליהן הגיע. כמו כן לא נפלה בפסק הדין כל טעות משפטית המצדיקה התערבות. כך, לעניין המשכנתא בחן בית המשפט את חומר הראיות ובעיקר את הפרוטוקולים של ועדת האשראי וקבע, בצדק, כי עולה מהם באופן מפורש שהאישור אשר ניתן על ידי ועדת האשראי לכלול את המשכנתא בסל הבטוחות - תחת דרישת פיקדונות במזומן כמקובל - הייתה בגדר חריג זמני בלבד שתוקפו פג לכל המאוחר בחודש יוני 2008. בית המשפט אף דחה לעניין זה את עדותו של המנהל, בה סטה מן האמור בתצהירו, וקביעה זו היא קביעת מהימנות מובהקת שאין מקום להתערב בה. לפיכך, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא כי המשכנתא לא שימשה כבטוחה בתקופה הרלוונטית למועד היווצרות החוב ואין לאפשר לבנק לממשה. אשר לערעורו של זייתון בעניין החוב. בית המשפט קמא בחן את טענותיו של זייתון בדבר אחריותו של הבנק להיווצרות החוב, ודחה אותן אחת לאחת מן הנימוקים שפורטו לעיל. נימוקים אלה מקובלים עליי כולם ולא מצאתי בטיעוני זייתון טענה מבוררת כלשהי המצדיקה התערבות בהם, לרבות הטענה כאילו קביעותיו של בית המשפט קמא לעניין החוב ולעניין המשכנתא אינן עולות בקנה אחד, ולא היא.

8.        אשר על כן אציע לחבריי לאמץ את פסק דינו של בית המשפט קמא ולהורות על דחיית שני הערעורים לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

           עוד אציע כי בנסיבות העניין ובשל דחיית שני הערעורים כאחד, לא ייעשה צו להוצאות.

                                                                             ש ו פ ט ת

השופט י' עמית:

           אני מסכים.

                                                                             ש ו פ ט

השופט א' שהם:

           אני מסכים.

                                                                             ש ו פ ט