פסק-דין בתיק ע"א 2640/02

1. ערעור על החלטת ועדת העררים (בראשות כב' השופט מ' בן חיים) לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957 (להלן:- "הוועדה"), מיום 2.7.02 (ע"ש 124/96) אשר קיבלה בחלקו ערר שהגישה המערערת, ודחתה השגות המערערת המתייחסות לניכוי קיצבה שקיבלה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957 (להלן:- "החוק").

2.       הרקע

המערערת מוכרת נכה על פי החוק. לאחר תיקון החוק בשנת תשנ"ה והוספת זכאות לתגמול של "נכה נזקק", הגישה המערערת למשיבה בקשה לקבלת תגמול כאמור.

המשיבה ניכתה מהתגמול לפי סעיף 4ג' 1(א) לחוק, הכנסה נוספת שהיתה למערערת מקיצבת נכות מעבודה שקיבלה המערערת מן המוסד לביטוח לאומי (להלן:- "מל"ל") וכן הכנסות מחסכונות (קופת גמל). על כך עררה המערערת לפני הוועדה.

3.       החלטת ועדת העררים

(א)        אשר לניכוי קצבת המל"ל - הוועדה קבעה כי המשיבה היתה רשאית לנכות את הקצבה לנוכח הוראת סעיף 4ג1 (ב) לחוק אשר דן בנכה נזקק שיש לו הכנסה נוספת ומורה על ניכויה. הוראת חוק ספציפית זו גוברת - כך נקבע -  על הוראת סעיף 4ג(1)(ג) לחוק אשר מחילה את הוראות סעיפים 4ב' ו- 4 ג' על נכה נזקק (כאשר לפי סעיף 4 ב', בכל שאמור בנכה נצרך, מותרת בניכוי רק קצבת הזקנה).

עוד נקבע כי תכלית החקיקה תומכת אף היא במסקנה זו, שכן כוונתו הברורה והמודעת של המחוקק היא ניכוי הכנסה נוספת מכל מקור אחר.

(ב)        אשר לניכוי סך של 5% בחישוב שנתי מיתרת חשבונות החסכון של המערערת - בעניין זה נתקבל ערר המערערת. הוועדה מצאה כי תקנות נכי רדיפות הנאצים (חישוב הכנסה לצורך תשלום תגמול נוסף), התשל"ד-1974 מסדירות את דרך חישוב ההכנסה בת הניכוי באופן פוזיטיבי. יש לערוך את חישוב ההכנסה בת הניכוי על יסוד שעורי התשואה בששת החודשים של השנה הקודמת לשנה שבמהלכה משולם תגמול הנזקק. הוועדה קבעה אפוא, בזו הלשון:

"אנו פוסקים כי הניכוי שערכה המשיב [כך במקור] מסכום החסכונות של העוררת הינו בלתי ראוי ובלתי חוקי וכי על המשיבה לערוך את חישוביה לאור תקנות חישוב ההכנסה על בסיס של אישור רשמי שתדרוש ותקבל מן המנהלים של קרנות החיסכון ו/או קופות הגמל ובו יפורטו שיעורי התשואה על קרנות החסכון וקופת הגמל ששולמו במזומן או זוכו בחשבון של העוררת לתקופות שפורטו בסעיף 1 לתקנות". (סעיף 2.5, עמ' 8 לפסק הדין)

(ג)         אשר למועד ההכרה בעוררת נכה נזקק - המערערת עתרה להכיר בה נכה נזקק החל מן המועד בו הוכרה לראשונה נכה בשנת 1984. הוועדה מציינת כי הקטגוריה של נכה נזקק באה לעולם רק מכוחו של תיקון מס' 9 לחוק, שנחקק ביום 1.8.95. בסעיף 4ג' לחוק נקבע כי לא ישולם תגמול לנצרך בעד התקופה העולה על 120 יום לפני הגשת הבקשה לתגמול נוסף. הוועדה דחתה נסיון לאנלוגיה שמבקשת המערערת לעשות עם פרשת ברקמן  [ע"א 5001/92 ברקמן נ' קצין התגמולים, פ"ד נ(5) 641]. נקבע כי באותו מקרה נחקק החוק בכוונת מכוון בתחולה רטרואקטיבית, להבדיל מעניננו, שבו התכלית החקיקתית מצביעה שאין להכיר במעמד של נזקק במועד שקדם לכינונו של מעמד זה בחקיקה הראשית.

הערר, בראשו זה, נדחה אפוא. בצד האמור, המליצה הוועדה למשיבה לראות בערר שהגישה המערערת משום בקשה להקדמת מועד תשלום תגמולי נזקק עד 120 יום רטרואקטיבית לפני הגשת הבקשה.

4.       הערעור

(א)        המערערת משיגה לפנינו על קביעת הוועדה, על יסוד הטעמים אותם העלתה במפורט בסיכומיה לפני הוועדה. המערערת טוענת כי אין לנכות קיצבת נכות מעבודה כאילו היתה הכנסה נוספת.

(ב)        אשר לניכוי מחסכונות - נטען כי היה על הוועדה לקבוע שהמשיבה חרגה מסמכותה ולהורות על השבת הסכום שנגבה. עוד נטען כי לא נדונה טענת המערערת כי היא בגדר הקטגוריה של "נכים מקופחים", הטענה לבטלות תיקון מס' 9, והטענה בדבר הצורך בהתחשבות בחזקת השיתוף. עוד נטען כי הוועדה טעתה בדחותה את טענת המערערת בהתייחס לזכאותה לקיצבה באורח רטרואקטיבי.

(ג)         המשיבה עותרת לדחיית הערעור על יסוד הטעמים שפירטה הוועדה.

5.       דיון והכרעה

(א)        שקלנו את טיעוני הצדדים. מצאנו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בהחלטת הוועדה; כי  הממצאים שנקבעו בה תומכים במסקנה המשפטית וכי  אין לגלות בהחלטה טעות שבחוק.

(ב)        אשר לניכוי קצבת הנכות מעבודה - צודקת הוועדה בקביעתה כי בעניינו של נכה נזקק שיש לו הכנסה נוספת, גוברת ההוראה הפרטיקולרית שבסעיף 4ג1(ב) לחוק המחייבת ניכוי ההכנסה הנוספת. הכנסה נוספת מוגדרת בסעיף ההגדרות שבחוק כ - "הכנסתו של נכה מכל מקור שהוא חוץ מתגמולים לפי חוק זה".

כפי שנפסק בע"א 77/60 רוז'נסקי נ ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי המלחמה בנאצים , פ"ד י"ד (2) 880:

"המושג 'הכנסה' בסעיף 4ב(ב) לחוק אינו מופיע במובן טכני כל-שהוא או כנתון בסד של סייגים. להיפך, הוא מובא באימרה המנוסחת בלשון כללית ביותר: 'הכנסה מכל מקור שהוא', ואין כל סיבה שלא לפרשה פשוטה כמשמעה. הכוונה היא לכל מה שנופל בחלקו של הנכה מכל מקור שהוא ובכל צורה שהיא, במזומנים ובהנאה שוות מזומנים, שיש בו כדי להביא תועלת של ממש למחייתו ולקיומו. אך המדובר הוא בהכנסה ממש המושגת בפועל על-ידיו, ולא בזכות להכנסה, אפילו מבוססת היא ביותר מבחינה משפטית אך אינה מושגת בפועל הלכה למעשה מסיבה שאינה תלויה בנכה. עוסקים אנו במקרה של קיום ומחיה, ואלה אינם מושפעים על-ידי זכות להכנסה אלא על-ידי הכנסה ממשית ביד"(עמ' 882).

פרשנות זו עומדת בעינה עד לעצם היום הזה. השוו: רע"א 3101/00 בטיאשוילי מיכאל  נ' הרשות המוסמכת, פ"ד נז(1), 183 , 188-189.

בדין פסקה אפוא הוועדה כי יש לנכות את קצבת הנכות מעבודה.

(ג)         אשר לניכוי מחסכונות - בהיבט זה נתקבלה הטענה העקרונית של המערערת, אך זו טוענת כי הלכה למעשה לא ננקטו צעדים להשבת ההפרשים המתחייבים. בעניין זה אנו מורים כי הצדדים יקיימו ביניהם דין ודברים באשר לתחשיב הקונקרטי בעניינה של המערערת במגמה לסיים את ההתחשבנות בתוך 45 יום ממועד המצאת פסק הדין. אם יהיו הפרשים להם זכאית המערערת, הם ישולמו לה על ידי המשיבה בתוך 30 יום ממועד סיום ההתחשבנות. אם לא תפעל המשיבה בלוח זמנים כאמור, תהיה המערערת רשאית לנקוט צעדים הנדרשים לצורך הוצאה לפועל של פסק דין כספי הניתן נגד המדינה.