ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
23722-02-10
30/10/2012
|
בפני השופט:
1. אסתר קובו סגנית נשיאה- אב"ד
2. מיכל רובינשטיין סגנית נשיאה
3. עפרה צ'רניאק
|
| - נגד - |
התובע:
איילון בע"מ - חברה לבטוח
עו"ד אלישע אטיאס ואח'
|
הנתבע:
1. תדיראן בע"מ
2. תדיראן סוללות בע"מ
עו"ד אריה נייגר ואח'
|
| פסק-דין |
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט א. בכר) בת.א. 22707/03 מיום 25.1.10. לפיו נדחתה תובענת המערערת איילון חברה לביטוח בע"מ כנגד המשיבות תדיראן בע"מ ותדיראן סוללות בע"מ.
המערערת ביטחה בפוליסה לביטוח אש את החברה לשרותי איכות הסביבה (רמת חובב בע"מ להלן:"
החברה") אתר החברה מצוי מדרום לבאר שבע ואוחסנו בו סוללות ליתיום (להלן:"
הסוללות"), שהועברו לשם על ידי המשיבות.
לטענת המערערת בכתב התביעה נושא פסק הדין, אחסנו המשיבות באתר חביות בנות 200 ליטר ובהן סוללות פגומות וסדוקות הטבולות בשמן עפ"י נוהל שקבעו המשיבות או מי מטעמן, במבנה ששטחו 1,500 מ"ר (להלן: "
מחסן הסוללות").
בתאריך 2.8.98 פרצה שריפה במחסן הסוללות שמקורה בחבית שנארזה אצל המשיבות ונגרמו נזקים כבדים למבנה, לתכולתו ולמתקנים נוספים סמוכים לו.
המערערת נשאה בנזקי החברה בסך 1,006,026 ש"ח ומכאן תובענתה כנגד המשיבות מכח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981.
בפסק הדין צויינה עובדה כללית שאינה שנויה במחלוקת והיא כי ליתיום רגיש מאוד לנוכחות מים. בבואו של ליתיום במגע עם מים נוצרת תגובה אקזוטרמית חזקה המלווה בהיווצרות תערובת פציצה. כדי למנוע חשיפת הסוללה למים מקובל לאחסן הסוללות הפגומות והסדוקות בחביות מלאות בשמן.
בפסק הדין פורטו מוסכמות ופלוגתאות בתיק כדלקמן:
"
8. בסיכומו של יום, וכעולה מסכומי הצדדים, מוסכם כי מהלך האירועים התרחש עובדתית כדלקמן:
בתאריך 2.8.98 בשעה 18:30 לערך, קיבל מר אלי אלגרבלי, שהינו עובד החברה, הודעה מעובד כללי של החברה ששמו לא נמסר, כי שמע רעש וראה חביות שנפלו במחסן סוללות הליתיום שבאתר. חביות אלה הגיעו לאתר לשם סילוקן במהלך חודש יולי 1998 או בסמוך לכך.
בהגיע מר אלגרבלי למחסן יחד עם המלגזן, מר חיים ווהבה, הבחינו השניים כי על רצפת המחסן מפוזרות 6 חביות המכילות סוללות ליתיום. 4 מהן חביות צה"ליות שהיו הפוכות והסוללות נשפכו מהן החוצה (הסוללות הצה"ליות מאוחסנות ללא שמן שכן הן אינן חושפות את הליתיום שבהן לאויר) ושתי חביות השייכות לנתבעות כשהן הפוכות, פתוחות ובסמוך להן כתם שמן על רצפת הבטון של המחסן.
תחילה פנו העובדים לטפל בסוללות הצה"ליות. לשם כך הביאו חביות ריקות ומילאו בהן הסוללות. לאחר שסיימו לאסוף הסוללות הצה"ליות, הועמדו החביות על גבי משטח עץ.
לאחר שסיימו, ייצבו באמצעות מלגזה את חביות הנתבעות על גבי רצפת הבטון, בה בעת או בסמוך לכך, וכ- 40 דקות לערך לאחר נפילת החביות, (לפי דו"ח ועדת החקירה הממלכתית שמונתה לחקור השריפה המהווה חלק בלתי נפרד מחומר הראיות בתיק) החלה אחת החביות לעשן. החבית המעשנת הורחקה מתוך המחסן אל מחוצה לו באמצעות המלגזה. תוך כדי ביצוע פעולה זו העשן הפך סמיך יותר ומיד אח"כ החלו עולים ניצוצות אש מתוך החבית והאש מחבית פרצה לעבר שמשת המלגזה. לשם כיבוי השריפה פיזרו עובדי החברה חול על גבי החבית אך ללא הועיל. האש התגברה והחלו פיצוצים מהחבית שאילצו את הנוכחים במקום ואנשים בסמוך להתרחק מהמחסן.
לאחר כן זאת, האש התפשטה במהירות, כילתה את המחסן וגרמה נזק למבנה, לתכולתו ולמתקנים נוספים סמוכים באתר.
9. מעבר להסכמות אלו הצדדים לא הסכימו על שורת נושאים המחייבת את הכרעת ביהמ"ש כדלקמן:
א. מה הביא לנפילת החביות במחסן?
ב. מה היתה הסיבה שהביאה לבעירת החבית הספציפית?
ג. ככל שיקבע הגורם שהביא לבעירת החבית יש עדיין לבחון מי אחראי להיווצרות הגורם שהביא לשריפה?
ד. מה ייעודה של החברה - האם לאחסן פסולת של גורמים המפנים אליה פסולת רעילה וחומרים מסוכנים, או שהיא רוכשת בפסולת קניין והופכת אותו לרכושה על כל המשתמע מכך לרבות לעניין בדיקתו עם קבלתו, הטיפול בו, איחסונו, נקיטת האמצעים ההכרחיים למניעת נזק מאותם חומרים הן לסביבה הקרובה - המחסן והאתר - והן לאוכלוסיה ולסביבה בסמיכות לאתר העלולים להיפגע מחומרים אלה.
ה. ככל שקיימת חבות כלשהי לנתבעות או למי מהן, האם קיימת חבות תורמת מצד החברה באשר לאופן ביצוע האחסנה והטיפול בחביות כמו גם בכל הקשור עם אופן הטיפול בשריפה שפרצה והאמצעים אותם הפעילה בעת הטיפול בשריפה. האם היו אלה אמצעים הראויים בנסיבות והאם לא היה מקום להכין אמצעים ראויים יותר על מנת להתכונן לשריפה מסוג זה?".