לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת ד' מארק- הורנצ'יק) מיום 25.2.04 (ת"א 22684/00), שבו דחה בית המשפט תביעה שהגישה המערערת נגד המשיבה.
1.
רקע
(א) המערערת היא חברה שעיסוקה, בין השאר, במתן שירותי כוח אדם זר לחברות קבלניות בענף הבנייה. המשיבה היא חברת בנייה שהתקשרה עם המערערת בהסכמים שעניינם הקצאת עובדים זרים לבנייה, כאשר רישיונות העבודה ואישורי הכניסה לישראל ניתנים במיוחד ואך ורק לצורך עבודה אצל המשיבה. ביום 18.10.98 כרתו בעלות הדין הסכם מסגרת באשר להקצאת כוח אדם לאתר בנייה של המשיבה באור יהודה (להלן: "
הסכם המסגרת") שעניינו פרויקט בנייה בנווה סביון, אור יהודה (מע/27). כמו כן כרתו בעלות הדין הסכמים פרטניים האחד לבניית מבנה (מע/28), והאחר לבניית חניון (מע/29). עוד התקשרו הצדדים בהסכם למתן שירותי כוח אדם לפרויקט שבנתה המשיבה בירושלים הידוע כ"קדמת בית הכרם".
(ב) המערערת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד המשיבה לסכום של
460,147 ש"ח בטענה שזו יתרת התשלום המגיעה לה בגין שירותי כוח אדם שנתנה על פי ההסכמים. לאחר הגשת התביעה תיקנה המערערת את כתב התביעה והוסיפה סכום של
90,792 ש"ח (קרן 84,000 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מחודש יולי 1998) בגין ערבות בנקאית שנתנה למשיבה ושזו חילטה, כשלטענת המערערת החילוט נעשה שלא כדין. התביעה הועברה לדיון בסדר דין רגיל.
(ג) המשיבה התגוננה בטענה ששילמה למערערת את המגיע לה, ושמכל מקום היא זכאית לקזז סכומי כסף המגיעים לה מן המערערת והעולים בהרבה על סכום התביעה, בין השאר, בגין נזקים שגרמו המערערת והעובדים שסיפקה, בגין פעולותיה של המערערת שהפרה את ההסכמים ונטלה עובדים שיועדו למשיבה לצורך עבודות בנייה אחרות שבנתה בעצמה או שבנו קבלנים אחרים.
(ד) מטעם המערערת העידו מנהליה ובעלי מניותיה, מר עודד דרוקר ומר גדעון זליבנסקי, וכמו כן מר יחיאל שייביץ, מהנדס וכלכלן בהשכלתו, שסייע למערערת במועדים הרלוונטיים בבדיקת חשבונות של לקוחותיה וניהול מו"מ לגביית חובות, ומר שמואל גולדנברג שהיה איש שטח במערערת ובחברת ג.ד.טל בע"מ. מטעם המשיבה העידו מר זאב צדיקביץ שהיה סמנכ"ל התפעול של המשיבה בתקופה הרלוונטית, ומר יעקב רוזנברג, מהנדס ראשי אצל המשיבה.
2.
פסק דינו של בית משפט קמא
(א) בית משפט קמא בחן תחילה את התביעה, דהיינו את התשלום הכולל שהגיע למערערת על פי ההסכמים ואת יתרתו לאחר התשלומים ששילמה המשיבה. לשם כך עמד בית המשפט על חישוב כמות העובדים ושעות העבודה שעבדו. בית המשפט קיבל את עמדת המשיבה שיום עבודה היה בן 9.5 שעות ודחה את עמדת המערערת שיום עבודה היה בן 10 שעות. לא הייתה מחלוקת שהתמורה המוסכמת בגין שעת עבודה של עובד הייתה 21 ש"ח. בית המשפט קיבל את עמדת המשיבה בעניין חישוב ההתייקרויות, כשההפרש בין תחשיבי בעלות הדין עמד על 6,431 ש"ח בלבד. לאחר סיכום הנתונים מצא בית המשפט שבגין שירותיה הגיע למערערת סכום כולל של
2,089,706 ש"ח, כולל מע"מ, נכון לחודש אוקטובר 99'. בעלות הדין הסכימו שהסכום שיש לזקוף לחשבון תשלומי המשיבה היה
1,340,599 ש"ח. לפיכך מצא בית המשפט שהיתרה המגיעה למערערת היא
749,107 ש"ח. מכאן פנה בית המשפט לדון בטענות הקיזוז שהעלתה המשיבה.
(ב) המערערת הסכימה שהמשיבה זכאית לקזז סכום של
622,234 ש"ח בגין עבודות שעובדי המערערת לא בצעו חרף החיוב בתשלום בגינן, ושהמשיבה שילמה בעבורן לעובדים אחרים מטעמה.
(ג) בית המשפט בחן שורה של פריטים שהמשיבה טענה לזכותה לקזזם, לרבות טענה שיש להגדיל את הסכום שהסכימה המערערת לקזז כאמור לעיל. בית המשפט מצא שהמשיבה זכאית לקזז את הסכומים האלו:
(1) 36,958 ש"ח כולל מע"מ בגין "ביטוח, שמירה ובדיקות".
(2) 144,188 ש"ח בגין הפרשים בחישוב מספר ימי עבודה בעבודות שלד בנווה סביון. המערערת גרסה שהסכום לקיזוז הוא 76,956 ש"ח וכללה סכום זה בסכום הקיזוז שעליו הסכימה.
(3) 112,112 ש"ח בגין חיובי שעות עבודה בעבודות שלד בנווה סביון. המערערת גרסה שהסכום לקיזוז הוא 94,864 ש"ח ואף אותו כללה בסכום הקיזוז שעליו הסכימה.
(4) 58,082 ש"ח כולל מע"מ בגין שווי כלים וציוד שהמערערת לא החזירה למשיבה.
(5) 30,000 ש"ח בגין "בריחתם" של 20 עובדים זרים מאתר הבנייה בנווה סביון. נקבע שאף על פי שהעובדים הזרים נכנסו לישראל על יסוד רישיונות ואישורים שניתנו למשיבה, העבירה אותם המערערת לעבודה בפרויקטים אחרים שאינם של המשיבה (להלן: "
נטילת העובדים").
(6) 80,256 ש"ח בגין הפרשי עלות ששילמה המשיבה לעובדים מקומיים לעומת התשלומים שהיה עליה לשלם לעובדים הזרים שהיו כאמור בשליטת המערערת. בית המשפט בחן את דיווחי המערערת ברשימות עובדים, ומצא כעובדה שהמערערת דיווחה למשיבה שעובדים שהגיעו לעבוד באתר בית הכרם ברחו, בעוד שבאותו זמן דיווחה למוסד לביטוח לאומי שהם עובדים בפרויקטים של אחרים או אצל המערערת.
(7) בית המשפט דחה פריטי קיזוז נוספים שטענה להם המשיבה כגון בגין פירוק משקופים, פירוק קונסטרוקציה וניקיון חזיתות, ציפוי שיש בחזית, ואיחור בלוחות זמנים.
(8) בית המשפט דחה גם טענת קיזוז בגין טענת עשיית עושר ולא במשפט שעשתה המערערת מהעסקת העובדים הזרים שנטלה מהמשיבה. בית המשפט סבר שהטענה לא עלתה מכתבי הטענות, לא ניתנה הודעת קיזוז בגינה ושסכומה אינו קצוב.
(9) בית המשפט הוסיף ומצא שבדין חילטה המשיבה את הערבות הבנקאית.