פסק-דין בתיק ע"א 20060-10-10

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום (ת.א 57813/05 כב' השופטת בלהה טולקובסקי מיום 19.8.10) בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן:"החוק").  בפסק הדין נקבע, כי המשיבה תפצה את המערער בסכום של 332,390 ש"ח, בתוספת  שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק והחזר הוצאות המשפט.

רקע עובדתי:

1. המערער, ח.ב.ד, יליד 1944, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 12.3.02. התאונה התרחשה בעת שהרכב בו נהג שהיה מבוטח אצל המשיבה התנגש חזיתית ברכב  שהגיע מולו.

2. המערער התלונן על כאבי גב, צוואר וכאבים בחזה. בשלב מאוחר יותר נתגלה כי הוא סובל מאוטם שריר הלב, ובשל כך  עבר צנתור במאי 2003 ולאחריו נדרש  לניתוח מעקפים.

3. התביעה הוגשה בתחילה לבית משפט השלום בנצרת ונדונה בפני כב' השופט עילבוני אשר מינה מומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי. בשלב מאוחר יותר הועבר הדיון בתובענה לבית משפט השלום בתל-אביב יפו ומונו כ-6 מומחים נוספים בתחומי האורטופדיה, קרדיולוגיה, אורולוגיה, א.א.ג, ראומוטולוגיה ונוירוכירורגיה.
4. המשיבה לא כפרה בחבותה במסגרת ההליך שנוהל בבית המשפט קמא, ומשכך לערכאה הדיונית נותר להכריע אך בסוגיית הנזק.

פסק דינה של הערכאה הדיונית:

5. בתחום האורטופדי מונה פרופ' אברהם גנאל, שקבע נכות רפואית בשיעור 4%, בגין הגבלה זעירה בטווח תנועות עמוד השדרה המותני מתוכם מחצית בגין התאונה ומחצית בגין עברו הרפואי של המערער. בנוסף קבע נכות בשיעור 8%, בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי. לאור כך, קבעה הערכאה הדיונית נכות אורטופדית משוקללת בשיעור של 11.7% מתוכם 10% יוחסו לתאונה.
6. בתחום האורולוגי מונה ד"ר אילן ליבוביץ,  שהעמיד את שיעור נכות המערער בתחום על 30%. עם זאת, ציין כי ישנם גורמי סיכון אורגניים שאינם קשורים לתאונה,  ולאור חוות דעת זו ייחסה הערכאה הדיונית כ-10% משיעור הנכות האורולוגית שנקבעה לתאונה.
7.  בתחום הקרדיולוגי קבע פרופ' צבי ורד, כי נכותו של המערער היא בגובה של 40%. עם זאת, ציין כי למערער היו בעיות קרדיאליות משמעותיות טרם התאונה, ולאור חוות דעת זו, קבעה הערכאה הדיונית כי יש לייחס למערער שיעור נכות של 10%  בגין התאונה מסך הנכות הקרדיאלית שנקבעה (40%).
8. בתחום הא.א.ג, מונה ד"ר מרדכי הימלפרב, שמצא תימוכין לתלונת על טנטון, קבע כי  נגרם בשל התאונה והעריך את שיעור נכותו של המערער ב-10%. הערכאה הדיונית אימצה במלואה חוות דעת זו.
9. בתחום הפיברומיאלגיה מונה פרופ' מיכאל ירון,  שהעריך נכות המערער בשיעור של 20%, אך ציין כי היות ואחוזי נכות אלו חופפים בחלקם לנכויות שנקבעו בתחומים אחרים, יש  להוסיף רק 10% על הנכויות האחרות. לאחר קבלת חוות דעת זו, מונה מומחה נוסף בתחום הנוירוכירורגיה (ד"ר צבי לידר),  שקבע כי המערער סובל מבעיות ניורוכירוגיות שונות. כיוון שאלו חופפים בחלקם לנכות הפיברומיאלוגית, קבעה הערכאה הדיונית כי  יש להוסיף בגין הנכות הפיברומיאלוגית 5% מעבר לנכויות הנוספות שנקבעו.
10. בתחום הניורולוגי קבע ד"ר צבי לידר,  כי שיעור נכותו הניורולוגית של המערער עומדת על כ-30%, מתוכם כ-10% בגין התאונה. הערכאה הדיונית אימצה קביעה זו.
11. בתחום הנפשי מונה ד"ר אמיר בן אפרים. הוא ציין כי המערער סובל מהפרעת הסתגלות הקשורה לשני גורמים: התאונה ומחלת הלב . המומחה ראה לנכון להעריך את שיעור נכותו הנפשית של המערער בכ-20%, מתוכם 15% נכות בגין התאונה ו-5% בגין מחלת לב. הערכאה הדיונית אימצה חוות דעת זו.
12. בהתאם לחוות דעתם של המומחים הרפואיים, ולאור קביעות בית המשפט בגין שיעור הנכות שיש לייחס לתאונה בכל תחום, הועמדה שיעור נכותו הרפואית הכוללת של המערער על 83% (במעוגל), מתוכם שיעור נכות משקוללת של 53.3% בגין התאונה. בהתחשב ביחס בין הנכות הרפואית הכוללת לנכות תולדת התאונה ובכך שחלק מהנכויות אינן בעלות משמעות תפקודית מלאה בהקשר התעסוקתי, קבעה הערכאה הדיונית כי יש להעריך את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות כתוצאה מהפגיעה תולדת התאונה, בשיעור של 45%.
13. על רקע קביעות אלו, עבר בית המשפט קמא להעריך את שיעור הנזקים הכספיים שנגרמו למערער.
14. המערער החל את דרכו המקצועית כנהג אוטובוס באגד, שם עבד מ-1968 ועד 1993. בין היתר, מעבר לעבודתו כנהג שימש כמרצה ומדריך נהגים חדשים. המערער עזב מרצון את אגד ולאחר מכן עסק בחקלאות. בשנת 1994, פתח עם שותף עסק לייצור חלונות אלומיניום, וב-1996 הפך לבעל העסק לבדו ועבד בו עד לתאונה. במקביל לעבודתו בעסקי האלומיניום,  למד בקורס להכשרת בוררים מטעם המכון הישראלי לחוות דעת מומחים וכן למד בקורסים להשלמת בגרות מטעם משרד החינוך. המערער העיד כי לאחר התאונה נאלץ לסגור את העסק (עמוד 13 לפרוטוקול). עדותו זו לא נסתרה.
15. משומת המס לשנת 2001 שהציג המערער עלה כי שיעור הכנסתו החודשית עמד על 8300 ש"ח נטו לחודש, אך המערער נמנע מלהראות מה היו הכנסותיו בשנים קודמות, ולפיכך קמה הנחה לרעתו כ י היו נמוכות יותר. מכאן העריך בית המשפט קמא את בסיס השכר בשיעור מעט נמוך יותר משיעור הכנסתו החודשית ב-2001 והעמיד אותה על שיעור השכר הממוצע במשק - 7800 ש"ח.
16. בראש הנזק של הפסדי השתכרות, נפסק פיצוי מלא בגין הפסד השתכרות לעבר למשך שנה אחת ולאחר תקופה זו, נפסק הפיצוי על בסיס שיעור גריעה של 45% מבסיס השכר. הפיצוי בגין אובדן השתכרות בעבר הועמד על 473,163 ש"ח. באשר לאובדן השתכרות לעתיד, הערכאה הדיונית מצאה לנכון לקבוע פיצוי רק על שנה אחת נוספת, לנוכח הקביעה כי על אף היותו עצמאי, המערער היה פורש בגין 67 בגין בעיותיו הרפואיות והעיסוק הפיסי, ולכן הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד הסתכם בסך של 42,120 ש"ח (12*0.45*7800).