1. לפני ערעור על פסק דינה של כבוד השופטת ד"ר איריס רבינוביץ-ברון בת"א (נתניה) 6576-07, אשר פסק למערער (להלן: "
עו"ד רסקין") חלק מיתרת שכר הטרחה שנתבע על ידו, ודחה את תביעת המשיבים (להלן: "
הלקוח") להשבת מקצת שכר הטרחה ששולם בעבר על ידם.
2. הרקע העובדתי לסכסוך בין הצדדים נפרש בפירוט בפסק הדין קמא, ואין צורך לחזור עליו בהרחבה. די לענייננו אם אציין את העובדות הבאות:
א. עו"ד רסקין נתן ללקוח במהלך השנים שירותים משפטיים בקשר להתדיינות ארוכה שנוהלה בינו לבין צד שלישי, מר ארנון בר נתן (להלן: "
מר בר-נתן"). במסגרת התדיינות זו ניתן בשלב מסוים פסק בורר, שקיבל אישור בית משפט, בו חויב הלקוח לשלם למר בר-נתן סכום כספי נכבד, שהועמד בסופו של יום על 787,888 ש"ח (לךהלן: "
פסק הבורר").
ב. לאחר אישור פסק הבורר הגיע לידי הצדדים מידע לפיו פסק הבורר הושג במרמה. עו"ד רסקין הציע לפעול לביטול פסק הבורר, ובעקבות הצעתו כרתו הצדדים ב- 11 ביולי 2003 הסכם, שכותרתו "הסכם שכ"ט" (להלן: "
הסכם שכר הטרחה מ-2003"). במסגרת הסכם זה נטל על עצמו עו"ד רסקין לפעול לביטול פסק הבורר (ולמצער להקטנת החיוב הכלול בו), ונקבע כי הוא יהא זכאי מהלקוח לשכר טרחה מותנה בתוצאה (שכר הטרחה במקרה בו יצליח עו"ד רסקין להביא לביטול פסק הבורר הועמד על "
20% בצירוף מע"מ מהסכום שהושת על הלקוח על פי הוראות הפסק"). עוד נקבע בהסכם שכר הטרחה מ- 2003 כי "
בתוך כך, באם לא יאות מר בן-נתן להשיב ללקוח את הכספים שגבה, מכח הוראות הפסק, יספק העו"ד ללקוח את כל השירותים הדרושים לגביית הכספים שיגיעו ללקוח, עקב ביטול הפסק ושכרו, בגין שרותים אלה, יהיה השכר הנקוב בסעיף קטן (2) לעיל [קרי, שכר הטרחה המותנה בתוצאה שנזכר לעיל - ע.ג.]
ובנוסף ובמצטבר יהא העו"ד זכאי לגבות כל סכום החזר הוצאות שכ"ט שיפסק לזכות הלקוח בהליכים אלה".
ג. עו"ד רסקין הגיש תובענה כנגד מר בר-נתן, והצליח להביא להסדר פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין ביום 22.1.2004 (להלן: "
הסדר הפשרה"). במסגרת הסדר הפשרה בוטל פסק הבורר, ומר בר-נתן התחייב להשיב ללקוח את הכספים שקיבל על פי נוסחת שיערוך שנקבעה בהסדר הפשרה ("
סכום השווה בשיעורו לשווי שוק, מלא, במכירה ממוכר מרצון לקונה מרצון של דירת מגורים ממוצעת בבנין שניתן יהיה לבנות על חלקה 125 בגוש 6568...").
ד. לימים התברר כי מר בר-נתן מתקשה לעמוד בחובת ההשבה, ובעקבות זו התעורר סכסוך נוסף בין הלקוח, בייצוגו של עו"ד רסקין, לבין מר בר-נתן, שכלל הליכי בוררות בפני כבוד השופט (בדימוס) יעקב שמעוני (להלן: "
בוררות שמעוני"). במהלך בוררות שמעוני הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ההשבה תתבצע על דרך של קיזוז סכום ההשבה מתוך התמורה שישלם הלקוח למר בר-נתן בגין חלקת מקרקעין שירכוש ממנו. הסכמה זו הפכה להיות ברת ביצוע, לאחר שהסתיימה בוררות שמעוני ביוני 2006, ונקבעו שווי המקרקעין וסכום ההשבה על פי חוות דעת שמאית שהוגשה לבורר.
ה. מר בר-נתן לא היה מרוצה מהסכומים שנקבעו במסגרת בוררות שמעוני, וסרב במשך זמן מסוים לפעול על פי הפסק שנתן הבורר. עו"ד רסקין פעל בשמו של הלקוח על מנת להניע את מר בר-נתן מסרבנותו. לבסוף, לערך בספטמבר 2006, התרצה מר בר-נתן ועסקת המכר של החלקה יצאה מהכוח אל הפועל.
3. עניין התביעה שהתבררה בפני בית המשפט קמא הוא גובה שכר הטרחה המגיע לעו"ד רסקין בגין השירותים המשפטיים שנתן במסגרת הסאגה שתוארה לעיל. בית המשפט קמא קבע כי שכר הטרחה המגיע על פי הסכם שכר הטרחה מ- 2003 צריך להיות מחושב על פי 20% מסכום ההשבה שנקבע במסגרת בוררות שמעוני (קרי, 20% מ- 307 אלף דולר), ועל כך אין איש מערער לפני. לאור קביעה זו חישב בית המשפט קמא את יתרת שכר הטרחה שהלקוח נותר חייב לעו"ד רסקין, והעמידה על 79,999 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן (יתרה זו כללה גם יתרת חוב בסך 26,254 ש"ח בגין ייצוג הלקוח בשלביה הראשונים של הפרשה, קרי קודם שנחתם הסכם שכר הטרחה מ- 2003). כן פסק בית המשפט קמא לעו"ד רסקין שכר טרחת עורך דין בסך של 9,200 ש"ח.
4. הערעור שהגיש עו"ד רסקין נוגע לשלוש נקודות:
ראשית, וזה עיקר ערעורו, עו"ד רסקין טוען כי הסכם שכר הטרחה מ- 2003 אינו מכסה את מכלול השירותים המשפטיים שניתנו על ידו ללקוח במהלך השנים 2005 - 2006, וכי הוא זכאי לתשלום נוסף ביחס לשירותים שניתנו בקשר לאכיפת ההסכם למכירת המקרקעין של מר בר-נתן ללקוח, ובכלל זה הכנת הסכם מכר ביחס למקרקעין, השתתפות בבוררות שמעוני ופעולותיו בקשר לאכיפת הפסק שניתן במסגרתה (להלן: "
השירותים הנוספים").
שנית, עו"ד רסקין סבור כי בית המשפט קמא טעה בכך שלא חייב את הלקוח בתשלום הוצאותיו להדיפת התביעה שכנגד שהתבררה אף היא לפני בית המשפט קמא (תביעה אשר נדחתה במלואה).
שלישית, לעניין הסכומים שנפסקו לו, סבור עו"ד רסקין כי יש לשערך אותם ממועד הגשת כתב התביעה המקורי, ולא ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן (וזאת בשים לב לכך שהסכומים הנתבעים לא שוערכו בכתב התביעה המתוקן).
להלן אדון בטענות אלו כסדרן.
5.
האם מגיע לעו"ד רסקין שכר טרחה נפרד בגין השירותים הנוספים - אין חולק כי השירותים הנוספים ניתנו במטרה לקבל תמורה (קרי, אין מדובר בשירות הניתן במתנה), אלא שהשאלה היא האם תמורה זו כלולה במסגרת הסכם שכר הטרחה מ- 2003, או שמא היא צריכה להינתן בתשלום נפרד, המתווסף לתמורה הקבועה שם, ולהיפסק, בהעדר הסכם, על פי שכר הטרחה הראוי המגיע לעו"ד רסקין (שכר הטרחה הראוי הוערך על ידי עו"ד רסקין על בסיס שעות עבודתו המשוערות בגין העבודות הנוספות).
בית המשפט קמא קבע כי הסכם שכר הטרחה מ- 2003 מכסה את מכלול השירותים שנתן עו"ד רסקין ללקוח משנת 2003 ואילך בקשר לסכסוך בין הלקוח לבין מר בר-נתן, ובכלל זה התשלום בגין השירותים הנוספים. עו"ד רסקין סבור כי קביעה זו הינה שגויה ומקפחת, באשר היא שוללת ממנו את זכותו לתשלום בגין שירותים משפטיים שחרגו משמעותית מהמוסכם. אין בידי לקבל טענה זו. השאלה היא ביסודה שאלה של פרשנות הסכם, ואין בפני נתונים המצדיקים התערבות בממצא שקבע בית המשפט קמא בעניין הפרשנות הנכונה של הסכם שכר הטרחה מ- 2003. נהפוך הוא, עיון בהסכם זה מלמד כי הצדדים קבעו בלשון מפורשת שעו"ד רסקין יטפל לא רק בביטול פסק הבורר, אלא גם ב"
כל השירותים הדרושים לגביית הכספים שיגיעו ללקוח". מלשון זו מתבקשת המסקנה כי כל שירות שנתן עו"ד רסקין כדי להבטיח שתבוצע השבה לטובת הלקוח ניתן במסגרת הסכם שכר הטרחה מ- 2003. לעניין זה, העובדה שההשבה בוצעה בסופו של דבר באמצעות נכס (זכויות בקרקע) ולא באמצעות כספים, אינה צריכה להפחית מהיקף השירותים שעורך הדין התחייב להעניק ללקוח כנגד התמורה שנקבעה בהסכם שכר הטרחה (במילים אחרות, יש לראות בפעולות אלו, לפחות בגבול הסביר, בגדר "ביצוע בקירוב" של ההתחייבות לספק שירותי גבית כספים). זאת ועוד, גם אם הייתי סבור שיש ספק בשאלה אם השירותים הנוספים כלולים במסגרת השירותים שהוגדרה בהסכם שכר הטרחה, הרי שאני סבור כי הספק צריך לפעול כנגד עורך הדין, באשר הנטל למנוע אי בהירויות מסוג זה במסגרת יחסי עורך דין לקוח צריך להיות מוטל על עורך הדין, הבקי ברזי הדין (ובכלל זה בפרשנות הסכמי שכר טרחה), ולא על הלקוח (השוו, לעניין זה, דניאל פרידמן, "שכר טרחה ראוי לעורך-דין"
המשפט 2 (1994) 105, 111 - 113).
עו"ד רסקין הוסיף וטען כי לפי הסכם שכר הטרחה מ- 2003 היה זכאי, בגין שירותי האכיפה, ל"
סכום החזר הוצאות שכ"ט שיפסק לזכות הלקוח בהליכים אלה", וכי סכום זה נמנע ממנו כאשר הלקוח הגיע להסדרי פשרה עם מר בר-נתן. גם טענה זו ראויה להידחות. כל הסדרי הפשרה שהושגו בין הלקוח למר בר-נתן היו על דעת עו"ד רסקין, אשר אף יצג את הלקוח במסגרתם. במצב דברים זה, יש לראות את עו"ד רסקין כמי שהסכים מכללא לוותר על הזכות לשכר טרחה פסוק. ודוק, ככל שעורך דין סבור שהסכם פשרה מקפח את זכותו לשכר טרחה פסוק, מחובתו להתריע מבעוד מועד בפני הלקוח על כך, על מנת שהלקוח יביא עניין זה בחשבון במסגרת שיקוליו. אין לאפשר מצב בו עורך הדין מעמיד את לקוחו בדיעבד בפני מצב בו הוא נדרש לשאת בהוצאה נוספת (תשלום חלף שכר טרחה פסוק) אותה לא צפה, ולא סביר לדרוש ממנו שיצפה, בעת שהסכים לפשרה.
בסופו של יום, גובה שכר הטרחה שנפסק לעו"ד רסקין נגזר מההסכמות שבין הצדדים, כפי שפורשו בזהירות ראויה על ידי בית המשפט קמא. ודוק, בדיעבד, יתכן שהיקף העבודות שנדרש על ידי עו"ד רסקין לאכיפת הסדר הפשרה היה גבוה יחסית, ואולי אף כלל עבודות שחרגו במידה כזו או אחרת מציפיותיו הראשוניות. מאידך, אין לשלול את האפשרות שהמאמץ שנדרש מעו"ד רסקין לביטול פסק הבורר היה קל מששיער תחילה, וכי הצלחה זו הושגה במהירות יחסית. מקל מקום, שכר הטרחה עליו סיכמו הצדדים בגין שתי הפעולות של ביטול פסק הבורר ואכיפת הזכויות להשבה נקבע בהסכם שכר הטרחה מ- 2003, ואין מקום להוסיף עליו או לגרוע ממנו.
6.
פסיקת הוצאות משפט - כידוע, בית משפט של ערעור אינו נוהג להתערב בפסיקת ההוצאות על ידי הערכאה הדיונית. כך גם ראוי לנהוג בענייננו. בית המשפט קמא דחה אומנם את תביעת הלקוח להשבת חלק משכר הטרחה ששולם (בסכום של 125,508 ש"ח), אך הוא גם דחה חלק ניכר מתביעתו של עו"ד רסקין (בסך של 138,600 ש"ח). במצב דברים זה לא ניתן לומר כי החלטתו של בית המשפט קמא "לקזז" בין שני העניינים הללו, ולפסוק רק שכר טרחה בגין רכיב התביעה שהתקבל, מצדיקה התערבות ערכאה של ערעור.
7.
שערוך הסכומים שנפסקו - בעניין זה הצדק עם המערער. תובע הזוכה בדין זכאי להפרשי הצמדה וריבית מהמועד בו הגיש את תביעתו. תיקון כתב התביעה לא צריך לגרוע מזכותו זו, ועל כן, ככל שלא שוערכו הסכומים במסגרת כתב התביעה המתוקן, יש לפסוק הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת כתב התביעה שהביא לפתיחת ההליך.