1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באשדוד בתא"מ 46204-11-10 מיום 8.1.12 שניתן ע"י כב' השופט אריאל ברגנר, בו התקבלה תביעתה של טלי עד שינוע בע"מ (להלן - "
המשיבה"), ונקבע כי על חברת נמל אשדוד בע"מ (להלן - "
המערערת") להשיב למשיבה את סכומי אגרת הנמל, בהם חוייבה כסוכנת מכס.
רקע
2. המשיבה, חברה לעמילות מכס, מספקת שירותי עמילות מכס ללקוחות המייבאים סחורות דרך נמל אשדוד. להקלת עבודתה, התקשרה המשיבה בהסדר מסלקה בנקאית עם המערערת, המאפשר למערערת לחייב את חשבון הבנק של המשיבה בחיובי העמלות של לקוחות המשיבה (להלן - "
הסדר המס"ב").
המשיבה טיפלה בשחרור סחורות בנמל אשדוד עבור חברת מאי באטרי מרקט בע"מ (להלן - "
מאי באטרי"), ושלמה עבורה בדצמבר 2008, או במועד סמוך לכך, את אגרות הרציף שנדרשו לשחרורם של מצברי רכב, שיבאה לישראל. שיעור אגרת הרציף נקבע בהתאם לשווי המצברים כפי שהוערכו באותה עת. מעט לאחר מכן, נפתחה חקירה פלילית נגד מאי באטרי ומנהליה, בגין חשד להפחתת מחירי היבוא. בתום החקירה הוגשו כתבי אישום נגד המעורבים בדבר. בעקבות החקירה הפסיקה המשיבה לספק שרותים למאי באטרי.
אגף המכס תיקן באופן רטרואקטיבי את ערך המצברים שיבאה מאי באטרי, ובעקבות תיקון זה חישבה המערערת מחדש את ערך אגרת הרציף בגין המצברים שיובאו, וגבתה ביולי 2009 את הפרשי האגרות מהמשיבה באמצעות הסדר המס"ב, הקיים ביניהן. המשיבה תבעה את החזר הפרשי האגרות.
3. בית משפט קמא קיבל את התביעה וקבע כי המערערת לא היתה רשאית לחייב את המשיבה בחובותיה של מאי באטרי. בית המשפט קמא ראה לנכון לאמץ את פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה בתא"מ 331738-06-10
יחזקאל נ' נמל חיפה (להלן - "
פס"ד יחזקאל בבימ"ש שלום"), אשר סבר כי חבותו של סוכן המכס אינה חורגת משומת האגרה ביום שחרור הטובין, גם אם האגרה תוקנה לאחר מכן. בית המשפט קמא ציין כי, כפי שלמערערת אין כל ערובה לתשלום האגרות לאחר שחרור הסחורות, כך גם למשיבה אין ערובה כלשהי להחזר הסכומים, ששילמה בשלב זה. כמו כן, סבר בית המשפט קמא כי לא ניתנה למערערת זכות מפורשת לחייב את חשבון הבנק של המשיבה, מאחר ויחסי השליחות בין המשיבה למאי באטרי נפסקו, הרי שהמשיבה אינה ערבה עוד לתשלום יתר חובותיה, שכן לא מצאנו כי השלוח חב בחובות השולח.
טענות הצדדים
4. המערערת סבורה כי היתה מוסמכת לגבות מהמשיבה, את הפרשי האגרות בגין הסחורות שיבאה מאי באטרי, וחבותה של המשיבה לא פסקה עם סיום יחסי השליחות בינה לבין מאי באטרי, שכן שליחות תמה רק עם תשלום מלוא האגרות; חבות המשיבה להשלמת הפרשי האגרה נוצרה בעת החיוב המקורי, טרם הסתיימו יחסי השליחות, והמשיבה לא הראתה כי המערערת היתה מודעת לסיום יחסי השליחות. מה גם, שחובתה של המשיבה לא נולדה מיחסי השליחות, אלא מלשון פקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל"א - 1971 (להלן - "
הפקודה").
המערערת מדגישה כי הרציונל של הפקודה נועד להבטיח תשלום האגרות. מאחר וסוכן המכס נמצא בעמדה המאפשרת לו להעריך את שווי הסחורות והוא היחיד הבא במגע עם רשויות הנמל, הגיוני שנטל השלמת האגרות יחול עליו.
המערערת מוסיפה כי מאחר וביום 16.11.11 תוקנה הפקודה באופן שסייג את אחריותם האישית של סוכני המכס, הרי שטרם תיקון זה, חבו סוכני המכס באופן אישי כלפי הנמל. המערערת סבורה כי ההכרעה בפס"ד יחזקאל, הן בשלום והן בערכאת הערעור, הינה שגויה, ואינה מחייבת אותה מאחר וניתנה בין צדדים שונים. כמו כן, אף לשיטת פסקי דין אלה, אין לחייב סוכן מכס בתיקון שנעשה תוך זמן סביר, כמו כאן.
5. המשיבה סבורה כי המערערת אינה רשאית לגבות השלמה לתשלומי אגרות מסוכני מכס לאחר תום יחסי השליחות בין סוכן המכס לבין היבואן.
המשיבה מדגישה כי המערערת, שהיתה מודעת למרמה בפעילותה של מאי באטרי, לא פנתה כלל למאי באטרי בנסיון לגבות ממנה את הפרשי האגרות, אלא ניצלה שלא כדין את גישתה לחשבון הבנק של המשיבה על מנת לגבות ממנה כספים, אשר נגבו שלא בתום לב, שכן למערערת ניתנה גישה לחשבון הבנק של המשיבה לצרכי נוחות בלבד, וזו ניצלה אותה בניגוד להרשאה ומבלי שתודיע קודם לכן על כוונתה לגבות את הכספים. הסדר גביית הכספים אינו מהווה אישור למערערת ליטול מהמשיבה כספים, ככל שתבחר.
המשיבה מפנה לע"א 22684-10-11
נמל חיפה נ' יחזקאל (2012) (להלן - "
פס"ד יחזקאל בערעור"), אשר קיבל את עמדתה, ומאמצת את הפרשנות שבפסק דין זה.
המשיבה סבורה כי אמנם היוותה שליח של מאי באטרי, אך יחסי שליחות אלה פסקו עם תחילת החקירה בעניין המרמה, וודאי שלא ניתן לראות במשיבה שליחה של מאי באטרי לחיובים, שמקורם בתרמית בהם לא היתה מעורבת, בהעדר יחסי אמון בין הצדדים. המערערת לא היתה רשאית לעצום עיניה נוכח המציאות ולהוסיף לראות במשיבה את שליחתה של מאי באטרי.
המשיבה סבורה כי אין בתיקון לפקודה כדי לקבוע שהמצב המשפטי הקודם היה שונה, שכן מדובר בחקיקה שעגנה את המצב המשפטי הקיים בפסיקה. כמו כן, גם במידה ויקבע כי בטרם התיקון היתה חבות אישית של סוכני מכס, הרי שלא הותר אז לגבות מסוכן מכס הפרשים שמקורם במרמה של היבואן להם לא היה מודע, כפי העובדות שכאן.
דיון
6. המחלוקת נסובה סביב השאלה האם סוכן מכס אחראי לתשלום אגרות נמל ששולמו בחסר, גם לאחר שהטובין שוחררו מהנמל והיחסים בין הסוכן לבין היבואן נותקו. סבורה אני כי אחריותו של סוכן המכס קמה ועומדת גם בנסיבות אלה, ועל כן דין הערעור להתקבל.
7. סעיף החוק הרלוונטי לענייננו הוא סעיף 56 לפקודה, הקובע את אחריותו של בעל הטובין להשלים את הפרשי האגרות כאשר נמצא כי האגרות המקוריות שולמו בחסר:
"טובין שיובאו לנמל, או יוצאו או עומדים להיות מיוצאים ממנו, ונמצא כי משקלם, כמותם או תיאורם נמסר בחסר, או שלא בדיוק, במסמך שהוגש לפקיד נמל לשם קביעת אגרות הנמל המגיעות בעד הטובין, יהיה בעל הטובין חייב לשלם למנהל הנמל את הסכום שיקבע מנהל הנמל ושלא יעלה על כפל האגרות הנכונות בעד מלוא המשקל או הכמות של משלוח הטובין האמור, והסכום ניתן להיפרע כאילו הוא חוב המגיע למדינה."