1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת איילת דגן) מיום 17/01/11 בת.א. 13525/05, לפיו חויבו המערערות לשלם למשיב פיצויים בשל נזקי גוף בסך של 90,000 ש"ח, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 20,880 ש"ח.
ההליך בבית משפט קמא
2. המשיב יליד 1963, עבד כמחסנאי בשרות המערערת 1 מעל 20 שנה, ולטענתו נגרמה לו תאונת עבודה ביום 14/07/02, שעה שנפגע שורש כף יד ימין.
בכתב התביעה המקורי שהוגש ביום 11/08/05 טען המשיב, כי ביום התאונה עבד בהרמת משאות כבדים במחסן של המערערת 1. לטענתו, במהלך העבודה התכופף והרים חבילה במשקל של כחצי ק"ג, על מנת להעבירה מהמשטח לשולחן. כתוצאה מכך טען המשיב, כי תוך כדי העברת החבילה חש בכאבים חזקים בשורש כף יד ימין, הוא ניסה להמשיך לעבוד, אך הכאבים התגברו עד שלא יכול היה להזיז את היד.
בכתב התביעה המתוקן שהוגש על ידי המשיב ביום 05/05/08 הרחיב המשיב את גרסתו וטען, כי בכל שנות העסקתו אצל המערערת 1, הוא נהג להרים משאות כבדים וקלים, נדרש להזיזם ולשנע אותם במשך שעות רבות. באשר ליום האירוע נטען, כי במהלך יום העבודה ביצע פעולות הרמה והזזה של משאות כבדים, ובשעות הערב המוקדמות ולאחר שהרים חבילה במשקל חצי ק"ג חש בכאבים, וחרף ניסיונו להמשיך לעבוד, הכאבים גברו עד שלא הצליח להזיז את היד.
3. אין חולק כי המשיב הובהל לבית חולים אסף הרופא, ובתעודת חדר המיון נכתב כי סיבת ההפניה הינה כאבים בשורש כף יד לאחר הרמת משא כבד, ללא סיפור של חבלה. בתיעוד הרפואי מבית חולים אסף הרופא צוין, כי בבדיקה גופנית נמצאה נפיחות, רגישות למישוש של שורש כף יד ימין, הגבלה ניכרת ללא חסר נוירו וסקולרי. המשיב שוחרר לביתו עם המלצה להמשך מעקב, משככי כאבים והפניה לביצוע מיפוי עצם.
4. ביום 18/07/02 ביצע המשיב בדיקת מיפוי עצם, שהדגימה חבלה באזור אולנה דיסטאלית מימין, וביום 08/08/02 עבר המשיב בדיקת MRI, שהצביעה על סחוס חלוש, קרעים ב-TEEC, קרע חלקי ברצועה וציסטה גנגליונית. למשיב הושם גבס למשך 9 שבועות ובהמשך עבר המשיב טיפולי פיזיותרפיה.
5. התאונה הוכרה כתאונת עבודה, והמוסד לביטוח לאומי קבע למשיב נכות של 10% לצמיתות.
6. המשיב תמך את תביעתו בחוות דעתו של פרופ' שלום שטהל. פרופ' שלום שטהל קבע בחוות דעתו, כי קרע יכול להתרחש באופן הדרגתי ואיטי, ולכן די בחבילה נוספת, אפילו אם משקלה זעיר, כדי להפוך את המצב לסימפטומטי. לדברי פרופ' שלום שטהל, היעדר תלונות ביד השמאלית מצביע על כך שהמצב אינו תחלואתי ממקורו, שאחרת ניתן היה לצפות בסימפטומים בשתי הידיים. פרופ' שלום שטהל העמיד את נכותו של המשיב על 10% לצמיתות.
7. המערערות הגישו את חוות דעתו של ד"ר מיכה רינות. ד"ר מיכה רינות העמיד את נכותו של המשיב על 5% לצמיתות, ואולם לדעתו הנכות אינה תוצאה של התאונה או תאונה אחרת, אלא מדובר בנזק סחוסי ישן, תחלואתי, שאינו ממקור תאונתי טראומטי שארע בעת הרמת חבילה במשקל של חצי ק"ג ביום 14/07/02, שכן לטעמו הרמת משקל של חבילה במשקל זעיר כאמור, אינה יכולה לגרום לקרע ברצועה של שורש כף היד. עוד ציין ד"ר מיכה רינות בחוות דעתו, כי ניתן לאיין את הנכות באמצעות ניתוח שיבוצע בהרדמה כללית או אזורית, עם סיכויי הצלחה גבוהים ללא סיכון של ממש.
8. בית משפט קמא מינה את ד"ר אוריאל דרייפוס כמומחה מטעם בית המשפט. ד"ר אוריאל דרייפוס ציין בחוות דעתו, כי ביום הבדיקה התלונן המשיב על כאב בצד האולנרי של שורש כף יד ימין ובעת הרמת משאות כבדים וקלים. כמו כן, התלונן על כאבים שעה שמבצע תנועות סיבוביות בשורש כף היד, וכן כי לאחר פעולה מאומצת ביד ימין מופיעים כאבים ונפיחות בשורש כף היד.
ד"ר אוריאל דרייפוס ציין בחוות דעתו, כי בבדיקה נמצא כי המשיב סובל מכאב בלחץ מקומי סביב ראש האולנה, כאב בביצוע של תנועות סיבוביות אקטיביות ופאסיביות וכאב בנטייה אולנרית אקטיבית ופאסיבית, הגבלה קלה בתנועות מפרק שורש כף יד ימין ועדות קלינית לתסמונת המנהרה הקרפלית בשורש כף יד ימין.
ד"ר אוריאל דרייפוס הוסיף וציין, כי על פי ממצאי בדיקתו אינו יכול לקבל את ממצאיו של ד"ר מיכה רינות, שכן נמצא אצל המשיב נזק קבוע בשורש כף יד ימין. ד"ר אוריאל דרייפוס דחה את קביעתו של ד"ר מיכה רינות, לפי הניתוח הארטרוסקופי של שורש כף יד ימין הוא ניתוח פשוט עם סיכויי הצלחה טובים. מסקנתו של ד"ר אוריאל דרייפוס בחוות דעתו הינה, כי למשיב נכות צמיתה בשיעור של 10%, כפי שקבע אף פרופ' שלום שטהל בחוות דעתו. בשל תלונות על כאבים בעבר, זקף ד"ר אוריאל דרייפוס מחצית מהנכות הקיימת לחובת מצב קודם, ולכן העמיד את הנכות של המשיב כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה על 5% לצמיתות.
9. הצדדים ויתרו על חוות הדעת של המומחים הרפואיים מטעמם וכן ויתרו על חקירת מומחה בית המשפט, ד"ר אוריאל דרייפוס.
פסק דינו של בית משפט קמא
10. בית משפט קמא, לאחר שפירט את גרסתו של המשיב לאירוע התאונה, לפיה עבודתו הייתה כרוכה בעבודה פיזית, בה הרים המשיב חבילות במהלך יום העבודה שמשקלן נע בין משקלים קלים לכבדים, שאף הגיעו למשקל של 70 ק"ג, ציין כי גרסתו של המשיב בדבר פגיעתו הינה מהימנה ולא נסתרה במאום.
בית משפט קמא הוסיף וציין, כי עדותו של המשיב הותירה עליו רושם של אדם כנה, חרוץ וישר, תוך שפירט את הנימוקים שהובילו למסקנתו זו. בית משפט קמא הוסיף וציין, כי המשיב אף לא נשאל כל שאלה ביחס לחבילות שהרים ולטיב העבודה שביצע ביום האירוע, כמו גם בימים שקדמו לאותו אירוע, וגרסתו אף נתמכה בעדותו של העד, מר מיכאל קורנפלד.
על יסוד האמור קבע בית משפט קמא, כי המשיב נפגע בעת עבודתו בשל הרמת משא/משאות מהמשטח שעל הרצפה לשולחן העבודה.
11. באשר לשיטת העבודה שהונהגה אצל המערערת 1 ציין בית משפט קמא, כי זו התאפיינה בפיזור הסחורה באופן ידני, ללא אמצעי עזר, כאשר חלק מהחבילות במשקל נמוך וחלק במשקל כבד, ובאופן שהוטל על המשיב לבצע בעצמו את הרמת החבילות.