ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב
|
1435-03
26/07/2007
|
בפני השופט:
1. הילה גרסטל - אב"ד
2. יהודית שטופמן
3. אילן ש' שילה
|
| - נגד - |
התובע:
1. יהודה ארליך
2. גדי שבדרון
|
הנתבע:
1. יהודה אליאס
2. ניסן אליאס
|
| פסק-דין |
זהו ערעור וערעור שכנגד על פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת ח. ינון) מיום 14.1.03 בת"א 53442/96 ו-ת"א 11001/96 (באיחוד תיקים) שדחה תביעה שהגישו המערערים נגד המשיבים לתשלום עמלה בגין מעורבותם בעסקה שבה מכרו המשיבים את אחזקותיהם בחברה שבבעלותם (להלן:
"עסקת המכר"), ותביעה שהגיש המשיב 1 נגד המערערים בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו כתוצאה מעסקה זו.
1.
הרקע
(א) המשיבים הם אחים (להלן:
"יהודה" או
"ניסן" או
"האחים") שהיו הבעלים של חברה לאספקת אביזרים לכלי רכב - "רדיו מרס בע"מ" (להלן:
"החברה"), ושל חברת "רדיו מרס יבוא (92) בע"מ" (להלן:
"מרס יבוא"). עובר לעסקה החזיק כל אחד מהאחים 50% ממניות כל אחת מהחברות.
(ב) המערער 1 (להלן:
"ארליך") הוא רואה חשבון, והמערער 2 (להלן:
"שבדרון") הוא יועץ לשיווק. השניים (להלן:
"היועצים") סיפקו בתקופה הרלוונטית שירותים מיקצועים לאחים ולחברות שבבעלותם, כפי שיפורט להלן.
(ג) בשנת 1993 נקלעה החברה לקשיים כלכליים, בין השאר, עקב סכסוך בין האחים, והיועצים התבקשו לעזור בניהולה השוטף. כחלק מהמאמצים לחילוץ החברה מהמשבר הציעו היועצים לאחים מהלך של התמחרות ביניהם, שבו ירכוש המרבה במחיר את מניות אחיו, והמוכר יעזוב את החברה (להלן:
"התמחרות"). האחים דחו אפשרות זו משום שאיש מהם לא היה מוכן לוותר על העסק המשותף לטובת האחר, ולכן סוכם לנסות ולמכור את מניות חברה לגורם חיצוני.
(ד) ביום 9.12.93 חתמו האחים בינם לבין עצמם על הסכם שלפיו מינו את היועצים וכן את ה"ה אורי גלוסקינוס ודב ורמן חברים לצידם במועצת המנהלים של החברה; האחים הפקידו בידי היועצים שטרי העברת מניות, הסמיכו אותם לפעול
"למכירת המניות כולן או חלקן במחיר גבוה ביותר לטובת המשך התפעול של החברה", והצהירו שלא תהייה להם טענה נגד פעולתם על פי הסכם זה. (להלן:
"הסכם ההסמכה").
(ה) ביום 20.1.94 התקבלה הערכה שאמדה את שוויה של החברהבכ- 3 מיליון דולר.
(ו) ביום 27.1.94 חתמו הצדדים על הסכם שלפיו יאתרו היועצים רוכשים פוטנציאליים למניות החברה ויפעלו למכירתה למרבה במחיר בתמורה לעמלה בשיעור 6% מסכום המכירה (להלן:
"הסכם העמלה"), ושהעמלה תשולם ליועצים גם אם הם לא יהיו אלו שיאתרו את הרוכשיםם. ליועצים ניתנה בלעדיות למכירה למשך 3 חודשים, עם אופציה להארכה ל-3 חודשים נוספים.
(ז) ביום 13.2.94 שלח בא כוחו של ניסן מכתב אל היועצים שבו הודיע כי חרף האמור בהסכם ההסמכה, מכירת המניות מותנית באישורו של ניסן לזהות הקונה, מחיר המכירה ותנאיה (להלן:
"הודעת הביטול").
(ח) החל מ- 17.2.94 ועד 21.2.94 התקבלו שלש הצעות לרכישת החברה בסכומים שבין 2.5 מיליון דולר ל- 2.72 מיליון דולר; אחת מהן מאת חברת "מליבו ישראל בע"מ" (להלן:
"מליבו").
(ט) בשלב זה החליטו האחים לקיים ביניהם בכל זאת התמחרות, וביום 27.2.94 מכר יהודה את מניותיו בשתי החברות לניסן בתמורה ל-1.25 מיליון דולר (המייצגים שווי חברה של 2.5 מיליון דולר). ניסן רכש את המניות בנאמנות בעבור קבוצת משקיעים שביניהם גם מליבו. הסכם המכר כלל הוראה שלפיה קיבל יהודה סכום נוסף של 100,000 דולר כפיצויי פיטורים ומענק פרישה. במקביל לעסקה זו נתן ניסן למשקיעים אופציה לרכישת 10% ממניותיו. המשקיעים רכשו בסופו של דבר את כל המניות של ניסן בחברה.
(י) יהודה הגיש נגד היועצים תביעה בטענה שהם פגעו בעסקי החברה, עשו קנוניה עם ניסן, וגרמו לו למכור את מניותיו בסכום שלא שיקף את שווין האמיתי. היועצים הגישו נגד יהודה תביעה לתשלום עמלתם בגין מכירת חלקו (50%) בחברה. ביום 20.1.99 הוגש כתב תביעה מתוקן שבו צורף ניסן כנתבע נוסף.
(יא) הדיון בשתי התביעות אוחד.
3.
פסק דינו של בית משפט קמא
בית המשפט קבע:
(א) אין לחייב את ניסן בתשלום העמלה מהסיבות האלה:
(1) יהודה הוא שמכר את המניות והוא שקיבל את תמורת המכירה שמתוכה הייתה אמורה להשתלם העמלה.
(2) בא כוחו של ניסן הודיע ליועצים בחודש פברואר 1994 שההרשאה שניתנה להם בקשר למכירת המניות מבוטלת .
(3) מכירת 10% מהמניות שהיו בידי ניסן למשקיעים התבצעה לאחר תום 6 החודשים, שבהם היה הסכם העמלה בתוקף.