השופט א' גרוניס:
1. בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד הרשם ש' ברוך) דחה על הסף את תובענתו של המערער נגד המשיב מן הטעם שמירב הזיקות הקשורות לתובענה אינן נוגעות לישראל, אלא לארצות הברית. הערעור מכוון נגד פסק הדין.
2. המערער הגיש לבית משפט קמא תובענה בה עתר לחייב את המשיב בסכום שהועמד לצורכי אגרה על כ-6,700,000 ש"ח. על פי המתואר בכתב התביעה, היו בעלי הדין שותפים בשותפות שעסקיה התנהלו במשך כ-25 שנה. השניים נפגשו בשנת 1970 בקליפורניה שבארצות הברית. המערער, שהיה אזרח ותושב ארצות הברית אותה עת, ניהל עסקי נדל"ן בעיר סנטה קלרה. המשיב, שהגיע מישראל, למד באוניברסיטה מקומית. המערער הכניס לעסקיו את המשיב כשותף. השותפים רכשו בין היתר שני מגרשים ובנו עליהם בנייני משרדים. המערער היה בעלים של נכס מקרקעין מסוים בסנטה קלרה (להלן - הנכס). על פי הנטען בכתב התביעה, העביר המערער למשיב שליש מהנכס בשנת 1993 וזאת כתמריץ לפיתוחו ולהשבחתו. הדבר אירע לאחר שהמערער עלה ארצה בראשית שנות ה-90 של המאה שעברה. המערער טען בכתב התביעה, כי על פי המוסכם בין השניים זכאי היה המערער לקבל 25 אחוזים מהרווחים של פרויקט שעמד להיות מוקם על הנכס. בתביעתו טען המערער, כי המשיב החליט שלא לפתח את הנכס ובכך הפר את המוסכם ביניהם. לפיכך נתבקש בית המשפט לחייב את המשיב להשיב למערער את החלק בנכס - שליש - שניתן לו על ידי המערער או לחלופין את שוויו של אותו שליש. עוד נטען בכתב התביעה, כי המשיב הגיש בארצות הברית תביעה נגד המערער וזאת בחוסר תום לב ומתוך ניצול העובדה שהמערער לא יכול היה להתגונן כהלכה. המשיב זכה בתביעתו וזאת בהקשר לארבעה נכסי מקרקעין שונים, וכן חויב המערער בהוצאות בסכום של כ-97,000 דולר. המשיב נקט הליך בבית משפט השלום בכפר סבא לאכיפת פסק החוץ בו חויב המערער בתשלום כאמור. המערער עתר למתן צו למתן חשבונות, לאכיפת ההסכם לפיו הוא זכאי ל-25 אחוזים מהרווחים שהיו צפויים בשל פיתוח הנכס שבסנטה קלרה, פיצוי בסך 250,000 דולר או סך של 333,333 דולר בגין אותו שליש בנכס, 500,000 דולר כפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מן ההליכים שנקט המשיב נגד המערער בארצות הברית וסכומים נוספים. יצוין, כי בכתב התביעה חוזרת מספר פעמים הטענה כי המערער נטל חלק בניהול השותפות בעודו בישראל. עוד יצוין, כי כתב התביעה הומצא למשיב בישראל.
3. המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לסילוק התובענה על הסף. בבקשה הוא טען, כי בין הצדדים קיים הסכם בו נקבע כי במקרה של סכסוך נתונה סמכות השיפוט לבית המשפט שבמחוז סנטה קלרה. כמו-כן נטען, כי הפורום הישראלי איננו פורום נאות וכי קיים מעשה בית דין לאור העובדה שבית משפט בקליפורניה הכריע בטענות שהעלה המערער בתביעתו המאוחרת שהוגשה בישראל. כמו-כן, הועלו טענות נוספות שאין צורך להזכירן. לבקשה, שנתמכה בתצהיר של המשיב, הוא צירף הסכם משנת 1993 על פיו התחייב המערער למכור למשיב שליש מן הנכס בתמורה לסך של 263,000 דולר. המשיב הפנה לכך שבהסכם נקבע, כי דין מדינת קליפורניה יחול לגביו וכי במקרה של תביעה שיגיש מי מהצדדים תהא חובה להגישה במחוז סנטה קלרה. עוד טען המשיב, כי בית משפט בסנטה קלרה פסק לזכותו בתביעה שהגיש נגד המערער, כולל בעניין אותו שליש מן הנכס.
המערער הגיש תגובה לבקשה לסילוק התובענה על הסף וכלל בתגובתו בקשה לתיקון כתב התביעה. לדברי המערער, שעה שהוא הגיש את תביעתו לבית משפט קמא הוא לא זכר את דבר קיומו של הסכם בכתב לפיו הוא התחייב למכור למשיב שליש מן הנכס. לטענת המערער, המשיב לא שילם לו סכום כלשהו על חשבון שליש מן הנכס ולפיכך הוא ביקש לתקן את כתב התביעה, באופן שתתווסף עילה בהקשר זה ובצידה סעד בסכום של 263,000 דולר בצירוף ריבית. כמו-כן, נטען שאין לפרש את הסעיף בעניין סמכות השיפוט כמקנה סמכות בלעדית לבתי המשפט במחוז סנטה קלרה.
4. בית המשפט המחוזי (כבוד הרשם ש' ברוך) לא קיים דיון בבקשתו של המשיב לסילוק התובענה על הסף ונתן החלטתו על סמך החומר שבכתב. בפסק הדין צוין, כי השותפות בין בעלי הדין התקיימה בארצות הברית ונכסיה היו נכסים שנמצאו בארצות הברית. הזיקה היחידה של הסכסוך לישראל נוגעת לעובדה שהמערער עבר להתגורר בישראל. בית המשפט אף הפנה לכך שההסכם בין הצדדים כלל סעיף שיפוט וכי נקבע בהסכם שיחול עליו הדין של מדינת קליפורניה. עוד נאמר בפסק הדין, כי אין לאפשר למערער לעקוף את פסק הדין שניתן נגדו בקליפורניה באמצעות התובענה שהוגשה בישראל.
5. טענתו המרכזית של המערער בערעורו נוגעת לסדרי ההליך בפני כבוד הרשם. כאמור, לא נערך דיון במעמד הצדדים בבקשה לסילוק על הסף וממילא לא נתאפשר למערער לחקור את המשיב על התצהיר שהלה הגיש בתמיכה לבקשתו לסילוק על הסף. עוד נטען, כי אם בוחנים את העובדות באשר לזיקות לפורום המקומי או לפורום הזר מתחייבת המסקנה כי בתי המשפט בישראל הם אכן פורום נאות לדיון בתובענה. המערער טוען, כי כבוד הרשם התעלם מכך שהוא עלה ארצה בשנות ה-90 וכי ההסכמים עם המערער נעשו שעה שהמערער כבר שהה בארץ, ובמיוחד כך ההסכם לפיו התחייב המשיב לשלם עבור השליש אותו קיבל בנכס.
6. דינו של הערעור להידחות. אכן, כבוד הרשם הסתמך על נתונים מסוימים שעלו בבקשתו של המשיב לסילוק התובענה על הסף. נראה, שמן הראוי היה לקיים דיון וחקירה של המצהירים טרם שניתן היה להסתמך על נתונים שאינם כלולים בכתב התביעה או בבקשה לתיקון כתב התביעה. עם זאת, רשאי היה כבוד הרשם ליתן הכרעתו בעניין הזיקות בלא דיון וזאת על סמך הנתונים שהציג המערער בכתב תביעתו ובבקשת התיקון שהגיש. במילים אחרות, ההכרעה בשאלה האם בית משפט בישראל הינו פורום נאות יכולה להתקבל על סמך האמור בכתבי הטענות שמגיש התובע. אם מכתבי בי דין אלה עולה שפורום זר הינו הפורום הנאות, אין מניעה לקבוע שעל התובע להביא קובלנותיו בפני בית המשפט הזר. אכן, המערער לא צרף לתובענה שהגיש העתק של ההסכם בעניין מכירת שליש מן הנכס למשיב. זה האחרון צירף את המסמך לבקשתו לסילוק על הסף. דא עקא, בבקשה שהגיש המערער לתיקון כתב התביעה הוא עצמו סומך טענותיו בדבר זכותו לקבל 263,000 דולר על פי ההסכם האמור. במצב דברים זה, ברי כי ניתן לסמוך על ההסכם לחובתו של המערער אף בלא חקירה של המצהיר.
7. עתה נבחן את האמור בכתב התביעה שהגיש המערער ובבקשתו לתיקון כתב התביעה לעניין הזיקות. נמצא, כי בעלי הדין היו שותפים בשותפות שהיו לה עסקי מקרקעין בקליפורניה. המערער טוען כי שליש מן הנכס מגיע לו או סכומים שונים הנוגעים לחלקו בנכס (בין אם התמורה בגין השליש או פיצויים שונים). עוד למדים אנו, כי המשיב הגיש תובענה בקליפורניה נגד המערער, כי התובענה התייחסה בין היתר לאותו שליש בנכס וכי המערער חויב בתשלום הוצאות בסכום של 97,000 דולר. כזכור, המשיב הגיש מצדו הוא בקשה בישראל לאכיפת פסק החוץ בעניין סכום ההוצאות. זאת ועוד, אותו הסכם עליו מבקש המערער להסתמך בדרישתו לתשלום סכום של 263,000 דולר כלל סעיף שיפוט. ההסכם אמנם לא צורף על ידי המערער לכתב תביעתו אך עתה, משהמשיב הזכירו, מבקש המערער עצמו להיתלות בו. אם המערער מבסס דרישתו באשר לסכום הנזכר על ההסכם, ממילא אין הוא יכול להימלט מהוראתו של ההסכם בעניין המקום בו יתנהלו ההליכים בין השניים. יצוין, כי המערער טוען כאילו ההסכם אינו קובע סמכות שיפוט בלעדית, אך אין ממש בטענתו זו. הסעיף הרלבנטי בהסכם מורה כדלקמן:
"This Agreement shall be construed in accordance with and governed by the laws of the State of California and if any suit is commenced between this parties or their successors in interest regarding the property of this Agreement, Buyer and Seller hereby stipulate that the action must be commenced in the Santa Clara Country, California, and hereby irrevocably stipulate to said venue unless both parties mutually agree to amend this provision of this Agreement to state otherwise".
הלשון של הסעיף בכל הנוגע למקום ההתדיינות הינה החלטית ומצביעה על קביעת מקום שיפוט ייחודי.
8. נציין עתה את הזיקות עליהן מצביע המערער על מנת להצדיק הגשת תובענתו לבית משפט בישראל. המערער עלה ארצה בראשית שנות ה-90. לטענתו, השותפות המשיכה להתקיים אף לאחר עלייתו והוא השתתף בניהול ענייניה בעודו בישראל. אותו הסכם משנת 1993 נחתם על ידו שעה שהוא נמצא בישראל. יוער, כי המשיב חתם על ההסכם בקליפורניה. בכתב התביעה נכתב במספר מקומות כי לשותפות הייתה פעילות בישראל. מדובר בטענה סתמית וחסרת כל פירוט. אין שום איזכור של נכס כלשהו בישראל שיש לו נגיעה לעסקי השותפות. הנתון הנוסף הנוגע לישראל הוא ההליך שהגיש המשיב לאכיפת פסק הדין שניתן נגד המערער בקליפורניה. עוד נזכיר כי כתב התביעה הומצא למשיב בישראל.
9. משמעמתים אלה מול אלה את הזיקות לישראל ולקליפורניה, כאמור בגירסת המערער, מתחייבת מסקנה אחת ויחידה והיא - מירב הזיקות נוגעות לקליפורניה והמקום הטבעי והמתבקש לניהול הליכים בין בעלי הדין איננו בישראל, אלא במדינה הזרה (לעניין הפעלת מבחן "מירב הזיקות" לשם קביעת הפורום הטבעי לדון בתובענה, ראו למשל, רע"א 3144/03 אלביט הדמייה רפואית בע"מ נ' Harefuah Serviחos deSaude S/C Ltda
., פ"ד נז(5) 414, ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ'Bodstray Company Ltd., פ"ד נח(2) 465; ע"א 2705/91 אבו-ג'חלה נ' חברת החשמל, פ"ד מח(1) 554). נציין שלוש עובדות בולטות העולות מן התשתית העובדתית עליה סומך המערער: ראשית, השותפות בין בעלי הדין עסקה בנכסי מקרקעין בקליפורניה. אפשר שדי בנתון זה על מנת לומר כי הליכים משפטיים בין בעלי הדין חייבים להתנהל בקליפורניה (באשר לכלל הקובע כי הסמכות לדון בתביעות בהקשר למקרקעין נתונה, בדרך כלל, לפורום של מקום הימצא המקרקעין ראו, ע"א 490/88 בסיליוס נ' עדילה, פ"ד מד(4) 397, 403; ע"א 3868/95 ורבר נ' ורבר, פ"ד נב(5) 817, 839; ע"א 2846/03 אלדרמן נ' ארליך (טרם פורסם); וכן Hesperides Hotels Ltd v. Muftizade [1978] 2 ALL ER 1168 שאוזכר בע"א 490/88 הנ"ל). שנית, הליכים כאמור אמנם נוהלו בין בעלי הדין בקליפורניה. למערער יש אכן השגות שונות לגבי אותם הליכים, אך המקום הטבעי להעלאת טענות בעניין זה הוא ההליך לאכיפת פסק החוץ או אולי ההליך בקליפורניה, אך בוודאי לא הליך נפרד דוגמת זה שהמערער הגיש לבית המשפט המחוזי. שלישית, ההסכם בין בעלי הדין קבע כי בתי המשפט בסנטה קלרה שבקליפורניה הם שידונו בהליכים משפטיים שאחד הצדדים יגיש נגד משנהו. אפילו לא היה מדובר בהוראה הקובעת מקום שיפוט בלבדי, דומה שבנסיבות העניין צריך היה לנהל ההליכים בקליפורניה, כפי שאמנם נוהלו בין הצדדים.
10. אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש"ח.
ש ו פ ט
השופטת ע' ארבל:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופטת א' חיות: