ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב
|
1339-04
21/05/2007
|
בפני השופט:
1. הילה גרסטל סגנית-נשיא - אב"ד
2. אילן ש' שילה
3. איתן אורנשטיין
|
| - נגד - |
התובע:
פמה מימון (1992) בע"מ
|
הנתבע:
מנורה חברה לביטוח בע"מ
|
| פסק-דין |
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת ד' מארק הורנצ'יק) בת"א 1246416/98 מיום 11.12.03 שבו דחה בית המשפט את תביעת המערערת לתגמולי ביטוח בגין נזקים שאירעו לכלי רכב שאותו ביטחה המשיבה, ואשר תגמולי הביטוח שועבדו לטובתה להבטחת הלוואה שהלוותה.
1.
רקע
(א) המשיבה ביטחה מכונית מסוג מרצדס שנת ייצור 1991 (להלן: "
הרכב") שהייתה שייכת לכאורה לחברת האחים אבו-חיל (1995) בע"מ (להלן: "
המבוטחת") לתקופה שתחילתה ביום 11.4.96 וסופה ביום 31.3.97. בפוליסת הביטוח צוין שהרכב משועבד לטובת המערערת ואם יגיע פיצוי בגין נזק הוא ישולם למערערת "בשיעור הנאתו". המערערת הגישה תביעתה כמי שנכנסה לנעלי המבוטחת מכוח השעבוד, בנסיבות שיפורטו להלן.
(ב) המערערת שעיסוקה במתן הלוואות ושירותי מימון הלוותה 100,000 ש"ח למי שייבא את הרכב מחו"ל, ביבוא אישי ובפטור ממסים, ונרשם כבעליו - מר יאיר הרפז (גולדברג) - ולגב' שרה פניני, לפי הסכם מיום 26.4.95. בגין אותה הלוואה משכן הרפז את הרכב לטובת המשיבה וביטח אותו אצל מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "
מגדל") כשבפוליסת הביטוח סעיף שיעבוד לטובת המערערת. סמוך ליום 17.11.95 הפסיקו הרפז ופניני לפרוע את תשלומי ההלוואה ולשלם את פרמיות הביטוח, מגדל ביטלה את הפוליסה החל מיום 14.2.96 והגישה נגדם תביעה כספית. הרפז עזב את הארץ ומר אלי פניני, בעלה של גב' פניני, שהיה בעל עסק למסחר ותיווך במכוניות, מכר אותו למבוטחת. הואיל והרפז ופניני לא פרעו את ההלוואה הסכימה המבוטחת "להסב" את ההלוואה אליה (בסך 183,741 ש"ח באותו מועד), למשכן את הזכויות ברכב ולשעבד את פוליסת הביטוח שבאמצעותה תבטח אותו. המבוטחת אכן ביטחה את הרכב אצל המשיבה כמפורט לעיל.
(ג) המערערת דרשה מהמשיבה את תגמולי הביטוח עד לסכום ההלוואה משחל מקרה ביטוח, לטענתה. משסירבה המשיבה להענות לדרישה הגישה המערערת את התביעה לבית משפט קמא.
(ד) המערערת טענה שהרכב ניזוק בתאונה המהווה מקרה הביטוח לפי הפוליסה, המשיבה חבה בתגמולי ביטוח והמערערת היא שזכאית לתשלומם על יסוד השעבוד.
(ה) המשיבה הכחישה את עצם קרות מקרה הביטוח וטענה כי התאונה בוימה. כמו כן התגוננה המשיבה בטענות אחדות ובין היתר טענה שהרכב יובא בפטור ממסים על ידי תייר ושימש את מר אלי פניני בניגוד לחוק ותוך עשיית מעשי מרמה, שהמערערת מצאה לעצמה דרך לסחור במכוניות שכאלה בניגוד לחוק, שהמכס התכוון להחרים את הרכב, שחברת ביטוח לא הייתה מבטחת סיכונים לרכב שכזה, שכל העסקות ברכב נעשו ללא ידיעתו של הבעלים וללא התערבותו לאחר שזה רק השאיל את שמו למערערת, שהביטוח נעשה במרמה שהרי "רוכש" הרכב לא רכשו כלל, שערכו של הרכב היה נמוך בהרבה מהמוצהר בין היתר מפני שלא שולמו בגינו המסים, שבבסיס הפוליסה עמדה הצעת ביטוח מזויפת שנעשתה על ידי מי שלא הוסמך לעשותה ושכללה הצהרות שקריות כגון שהרכב אינו שייך לתייר ושלא ניתן לגביו פטור ממס או שרישיון הרכב היה בתוקף.
2.
פסק דינו של בית משפט קמא
(א) בית משפט קמא בפסק דין מקיף דן בכל הטענות והטענות שכנגד, וקבע שלא הוכח לפניו שהמערערת נטלה חלק במרמה באשר ליבוא הרכב והשימוש בו, אם כי עמד על מעשים אחדים של המערערת שנעשו שלא כדין לרבות בקשר עם הסתרת עובדות מהותיות בהצעת הביטוח, שעסקת המכר שבה מכר פניני את הרכב למבוטחת תמוהה, שהרכב נמכר חרף הגבלת המכס, שהסכם ההלוואה למבוטחת היה בעצם הסבה של ההלוואה להרפז והיה מותנה בהסרת הגבלת המכס ועוד. בית המשפט דחה כבלתי מהימנות את רובן ככולן של העדויות מטעם המערערת וקבע שהמערערת לא הביאה את העדים הרלוונטיים העיקריים.
(ב) מעל ומעבר לדברים הללו ובנקודה המרכזית קבע בית המשפט שבפיה של המערערת לא הייתה גרסה אחת ברורה באשר לאופן שבו נגרם הנזק לרכב ושהיא לא הוכיחה את מקרה הביטוח, דהיינו, שהרכב אכן ניזוק בתאונה. ועוד מצא בית המשפט שהמערערת לא הוכיחה את שווי הרכב.
לפיכך דחה בית משפט קמא את התביעה.
3.
הטענות בערעור
אלו עיקרי טענות המערערת:
(א) בית משפט קמא דן והכריע בפסק דינו על סמך טענות שהצדדים לא העלו כלל.
(ב) מקרה הביטוח הוכח, ואף המשיבה לא הכחישה זאת.
(ג) הסכם ההלוואה עם אבו ח'יל לא הוגבל בהסרת הגבלת המכס מרישיון הרכב, ומכל מקום המגבלה הוסרה.
(ד) עניין השעבוד הובא לידיעתה של המשיבה שלא טענה אחרת, ובכל מקרה אין בסוגיה זו כדי להשפיע על ההכרעה בשאלת קרות מקרה הביטוח או חבות המשיבה.
(ה) שוויו של הרכב הוכח שכן הוא נזכר בשתי הצעות הביטוח שהציגו הצדדים (מע/5), שאחת מהן הוכרה כאותנטית, לצורך חישוב דמי הביטוח אותם גבתה המשיבה, ואף בחוות דעת השמאי מטעם המשיבה שבדק את הרכב לאחר התאונה.
ואלו עיקרי טענות המשיבה:
המשיבה סומכת ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא מנימוקיו. לטענתה אין בטענות המערערת בערעור זה דבר, ועיקרן השגות על קביעות שבעובדה ובמהימנות שערכאת הערעור נמנעת מלהתערב בהן.
4. דיון והכרעה