השופטת רות לבהר שרון
בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת בלהה טולוקובסקי), שניתן בת.א. (ת"א) 50366/04, ביום 03.03.10, במסגרתו התקבלה באופן חלקי תביעת הפיצויים שהגיש המערער (יליד 1972) בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ביום 01.07.03 (להלן:
"התאונה").
העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא
1. בעקבות התאונה נגרמו למערער פגיעות רב מערכתיות, ונקבעו לו על ידי מומחי בית המשפט
39% אחוזי נכות רפואית משוקללת, כדלקמן:
· בתחום
האורטופדי, קבע מומחה בית המשפט, ד"ר אבנטוב, נכות משוקללת בשיעור 24%: 20% בגין הגבלה בתנועת מפרק ירך שמאל, ו-5% בגין שבר בסקרום. בנוסף, קבע ד"ר אבנטוב תקופת אי כושר של ארבעה חודשים בגין הפגיעה האורטופדית.
· בתחום
האורולוגי, ציין מומחה בית המשפט, ד"ר גילון, שאף העיד בפני בית משפט קמא, כי המערער עבר הניתוח לתיקון קרע השופכה, שעבר בהצלחה, כך שלא נותרה נכות בהקשר זה, ודחה את תלונות המערער בדבר קושי בהטלת שתן. בית המשפט קיבל את חוות דעתו של ד"ר גילון כי לא נותרה נכות אורולוגית.
לעומת זאת, קבע ד"ר גילון נכות בשיעור של 10% בגין פגיעה בתפקוד המיני, וכן נכות בשיעור 2% בגין צלקות (זאת במסגרת שאלות הבהרה).
· בתחום ה
פסיכיאטרי, קבע ד"ר אור, שגם הוא העיד בפני בית משפט קמא, נכות צמיתה בשיעור של 10%, בגין הפרעת הסתגלות עם מאפיינים דכאוניים וחרדתיים, שאינם בעוצמה גבוהה, והנובעות בעיקר בעקבות הפגיעה בתפקוד המיני. בנוסף קבע ד"ר אור נכות זמנית בשיעור של 15% למשך שלוש וחצי שנים לאחר התאונה. בעדותו שלל ד"ר אור קיומה של נכות נפשית קודמת, ובית משפט קמא דחה את טענת המשיבה כי הנכות הנפשית נובעת ממצבו של המערער טרם התאונה.
2.
בית משפט קמא אימץ את הקביעות הנ"ל באשר לנכות הרפואית והעמידה על שיעור 39% לצמיתות.
בית משפט קמא העמיד את
הנכות התפקודית בשיעור 32%, וקבע כדלקמן:
"...הנכות האורטופדית והנכות הנפשית, הינן בגדר נכויות תפקודיות המשפיעות על כושר העבודה וההשתכרות ואילו הנכות האורולוגית בגין פגיעה בתפקוד המיני אינה בעלת השפעה על כושר ההשתכרות מה גם שהביטוי הנפשי-תפקודי של אותה הפרעה, נלקח בחשבון בקביעת הנכות הנפשית. בנסיבות אלה, ראיתי להעריך את הנכות התפקודית, כמו גם שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, בהתאמה לנכות הרפואית שנקבעה בתחומי האורטופדיה והפסיכיאטריה, בשיעור מעוגל של 32%".
באשר ל
בסיס השכר והפסדי השתכרות לעבר - בית משפט קמא דחה את טענת המערער כי עובר לתאונה השתכר סך של 4,500 ש"ח לחודש מעבודה בחנות פלאפל של משפחתו, וקבע כי הדבר לא הוכח, וכי לא הובאה כל ראיה בהקשר זה. בית המשפט העריך את בסיס השכר לצורך חישוב הפסד השתכרות בעבר, מיום התאונה ועד מאי 2008, אז החל לעבוד, בגבולות שכר המינימום - בסך
3,800 ש"ח.
באשר ל
בסיס השכר והפסדי השתכרות לעתיד - בית משפט קמא דחה את טענת המערער כי יש להעמיד את בסיס השכר על השכר הממוצע במשק. בהתחשב בהתקדמות מסויימת בשכר לאורך השנים, וכן בהתחשב בכך שהחל ממאי 2008 השתכר המערער במומו סך של כ-3,550 ש"ח ברוטו לחודש - דבר המצביע על פוטנציאל השתכרות מעל לשכר המינימום - העמיד בית המשפט את בסיס השכר לתקופה שמיום 01.05.08 ועד גיל פרישה על סך של
5,000 ש"ח לחודש.
בסופו של יום, פסק בית משפט קמא פיצויים בראש הנזק של הפסד השתכרות בסך כולל של 535,764 ש"ח, כדלקמן:
· תקופת אי הכושר - מיום התאונה (01.07.03) ועד שנה לאחריה (01.07.04) - המומחה בתחום האורטופדי קבע נכות זמנית מלאה למשך ארבעה חודשים, ואולם בית המשפט פסק בגין הנכות האורטופדית פיצוי בגין הפסד השתכרות מלא למשך שנה לאחר התאונה, וזאת לאור מהות וחומרת הפגיעה, והכל בסך של 45,000 ש"ח (12X3,600), ובצירוף ריבית מאמצע התקופה (01.01.04), סך של 56,711 ש"ח.
· תקופת הנכות הזמנית - מיום 01.07.04 ועד ליום 01.01.07 - בית משפט קמא קבע, בהתחשב בקיומה של נכות זמנית בשיעור של 15% למשך 3.5 שנים לאחר התאונה, פיצוי למשך שנתיים וחצי על בסיס גריעה של 40% מבסיס השכר, וזאת בסך של 45,600 ש"ח, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה (01.10.06) סך של 50,768 ש"ח.
· הפסד השתכרות לעבר -
o לתקופה שמיום 01.01.07 (תום תקופת הנכות הזמנית) ועד ליום 01.05.08 (מועד תחילת עבודתו של המערער), בהתבסס על נכות תפקודית בשיעור של 32% ובסיס שכר של 3,800 ש"ח - 19,456 ש"ח, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה (01.08.07), סך של 20,902 ש"ח.
o לתקופה שמיום 01.05.08 ועד מועד מתן פסק הדין, בהתבסס על שיעור נכות תפקודית בשיעור של 32% ובסיס שכר של 5,000 ש"ח - 35,200 ש"ח, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה (01.03.09), סך של 35,803 ש"ח.