ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
1217-09
26/04/2011
|
בפני השופט:
1. שנלר אב"ד
2. ד"ר ורדי
3. לבהר-שרון
|
| - נגד - |
התובע:
1. אשר כראדי
2. דניאל כראדי
עו"ד רונן שחר
עו"ד אייל חריף
|
הנתבע:
נרקיס שלמה
עו"ד ישי בית און
|
| פסק-דין |
כב' השופט ישעיהו שנלר, אב"ד:
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ת"א-יפו מיום 31.12.2008 (כב' השופט מ' קליין), לפיו התקבלה, בחלקה, תביעתו השטרית של המשיב כנגד המערערים (
ת.א. 69051/06).
תמצית הרקע העובדתי
1. המשיב אחז בשיק על סך 645,000 ש"ח, שז.פ.
1.5.2002 אשר חולל בהעדר פירעון (להלן:
השיק). רק ביום
28.8.2006 הגיש המשיב בקשה לביצוע השיק, וכשהחוב באותו מועד עמד על סך של 1,003,989 ש"ח.
השיק נמשך מחשבונו של המערער 1 (להלן:
אשר) בבנק לאומי לפקודת המערער 2 (להלן:
דני). על גב השיק קיימת, לכאורה, חתימה הסב של דני בצירוף מספר תעודת הזהות שלו, כך גם שם או חתימה של מר אבי כראדי ז"ל, אחיהם של המערערים (להלן:
המנוח או
אבי), ומספר הטלפון הנייד של אבי.
ביום 19.9.2006 הגישו המערערים התנגדות, בין השאר, בנימוקים הבאים:
החתימות על השיק הינן מזויפות; הם אינם מכירים את המשיב ומעולם לא קיבלו תמורה עבור השיק; השיק לא ניתן על ידם למשיב וככל הנראה הוצא במרמה; המשיב לא שלח הודעת חילול בהתאם לקבוע
בפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן:
פקודת השטרות).
נוכח שמו של אבי על גב השיק, המערערים מיוזמתם התייחסו למנוח.
המערערים לא שללו כי השיק אכן הגיע לידי אבי, אולם לטענתם זה האחרון מעולם לא שימש כשלוח מטעמם (להלן:
טענת ההרשאה). עוד טענו המערערים כי קיים כשלון תמורה מלא, וכלל לא נכרתה עסקת יסוד. השיק הוצג לפירעון זמן רב לאחר מועדו, לפני הגשת השיק לביצוע לא נעשתה אליהם כל פניה.
ביום 13.11.2006 התקיים דיון בהתנגדות המערערים. ובמהלכו נחקרו המערערים על תצהיריהם. בית המשפט (כב' השופט פרידלנדר) אפשר למערערים, במסגרת החלטתו מיום 7.12.2006, להתגונן תוך שהוא עורך הבחנה בין המערערים: באשר למערער 1 הרשות נתנה וללא כל תנאי, ובאשר למערער 2 הרשות הותנתה בהפקדת סך של 350,000 ש"ח בקופת בית המשפט, אשר הופקדו.
הסיבה להבדל, אשר עלה מחקירת אשר לחוד וחקירת דני לחוד. בחקירת דני הכחיש דני חתימות אשר הוצגו בפניו אשר לא היה ספק שחתם עליהם.
מכל מקום, בהחלטת כב' השופט פרידלנדר צויין מפורשות "
...כי ניתנת הרשות להתגונן... בטענות שאינו חב בגין השיק לא מכוח חתימה ולא מכוח הרשאה...", וזאת ביחס לשני המערערים (להלן:
החלטת ההתנגדות).
תמצית פסק דינו של בית משפט קמא
2. בית המשפט קבע כי המחלוקת בין הצדדים מתמצה לשתי שאלות: הראשונה, האם השיק שהוגש לביצוע אכן נחתם על ידי המערערים או מי מטעמם. זאת בשים לב שהמערערים אינם שוללים את האפשרות כי אבי הוא זה אשר העביר את השיק למשיב, אך, לטענתם, ללא הרשאה. השנייה, האם התקבלה תמורה בעד השיק.
בית המשפט קבע כי על פי סעיפים 22 - 23 לפקודת השטרות אין אדם חב בגין שיק שחתימתו זויפה על גביו, כך שעל המשיב להוכיח את אמיתות החתימה.
בית המשפט ציטט בהסכמה את דברי השופט פרידלנדר מהחלטת ההתנגדות בה הביע את דעתו באשר לאמינותו של דני, וכדלקמן:
"הכחשתן הנחרצת של חתימות שבעליל היו חתימותיו פגעה קשה באמינותו. הוא גם הכחיש, או השיב תשובות מתחמקות, על שאלות בדבר זיקתו וזיקת אחיו המנוח לחשבון הנדון".
בית המשפט הפנה לסעיף 22 לתצהירו של אשר, שם הודה כי אבי היה מורשה חתימה בחשבון ממנו נמשך השיק, אך לטענתו הרשאה זו הייתה מוגבלת לצרכים ספציפיים. בית המשפט דחה טענה זו לאחר שקבע כי לא הובאה לה כל ראיה, ויש לזקוף לחובתו את הימנעותו מהצגת ראיה כלשהי.
עוד קבע בית המשפט כי מחקירתו של דני עולה כי לאבי היה יפוי כח בחשבונו של אשר, וככל הנראה אף בחשבונו שלו.