ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
1102-09
04/09/2011
|
בפני השופט:
1. אסתר קובו
2. מיכל רובינשטיין
3. עפרה צ'רניאק
|
| - נגד - |
התובע:
וינשטיין רלה
עו"ד ד. דרעי
|
הנתבע:
רוני אילן עו"ד
|
| פסק-דין |
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב יפו (כב' השופט עודד מאור) אשר דחה תביעה כספית שהוגשה על ידי המערערת נגד המשיב על סך
2,500,000 ש"ח.
התביעה הועמדה לצרכי אגרה על סכום של
18,000 ש"ח.
בבסיס התביעה עמדו לטענת המערערת נזקים שנגרמו לה כתוצאה ממחדלי המשיב, עו"ד רוני א. אילן, בגין מצגי שווא אותם הציג למערערת. בשלב מאוחר יותר הגישה המערערת כתב תביעה מתוקן בו עתרה לביטול הסכמי שכ"ט שחתמה עם המשיב וכן תביעה לפיצוי בגין נזקיה בשל מצג שווא, תרמית ורשלנות מקצועית. התביעה הכספית הועמדה על סכום של 500,000 ש"ח.
התיק התנהל בבית משפט השלום על פי הסכמה דיונית לפיה פסק הדין ניתן על סמך טענות בכתב, סיכומים בכתב וכל החומר שבתיק.
העובדות הרלבנטיות
תחילתה של פרשת התביעה היא בפנייתה של המערערת למשיב על מנת שייצג אותה בהליכים משפטיים שונים. לטענתה, כעולה מתצהירה, הציג המשיב בפניה מצג שווא לפיו יש לו את הכישורים המתאימים והיכולת לנהל את ענייניה המשפטיים. לאור זאת, סברה המערערת שמצאה שילוב של עו"ד בעל כישורים מרשימים, המעסיק צוות עורכי דין המתמחה בנושאים הספציפיים הנוגעים לענייניה המשפטיים ולכן מסרה אותם לטיפולו.
לאחר שהחליטה המערערת לשכור את שירותיו של המשיב, חתמו הצדדים על הסכמי שכ"ט.
משלא שילמה המערערת למשיב את שכרו הגיש הוא תביעה כספית נגדה על סך 409,642 ש"ח. התביעה התבררה בהליך בוררות בפני הבוררת עו"ד מיכל וולדיגר.
פסק הבוררת ניתן ביום 20.6.06. המשיב הגיש בקשה לאישור פסק הבוררות ומנגד הגישה המערערת בקשה לביטולו. בית המשפט המחוזי (כב' השופט מגן אלטוביה), דחה את הבקשה לביטול פסק הבורר, אישר את פסק הבוררות ונתן לו תוקף של פסק דין.
בית משפט קמא בפסק דינו פרט אחת לאחת ודחה את כל התביעות שהוגשו כנגד המשיב.
לענין מצג השווא והתרמית - קבע בית המשפט כי עובר לחתימה על שכר הטרחה קויימו מספר פגישות בין המשיב למערערת אשר ערכו שעות במהלכן נידונו הוראותיו של הסכם שכר הטרחה אחת לאחת. המערערת בדקה את ההסכם בדקדקנות ואף נערכו שינויים לבקשתה במהלך הבדיקה.
בית המשפט דחה את כל טענות המערערת וקבע כי טענותיה אינן נתמכות אלא בתצהירה שלה, ועל כן על פי הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות, [נוסח חדש], התשל"ה - 1971, מדובר בעדות יחידה של בעל דין במשפט אזרחי.
אחריות בגין מצג שווא רשלני, בדומה לאחריות בעוולת התרמית, תותר רק מקום בו התובע הסתמך על המצג הרשלני באופן סביר ועקב כך נגרם לו הנזק. רש"א 8268/96
רייכרט נ' שמש פד"י נה 5 276. היינו לשם הטלת האחריות על המשיב, צריכה היתה המערערת להוכיח כי הדברים שנאמרו לה על ידיו עלו כדי "
מצג שווא", זאת לא הוכח. גם אחריות בגין תרמית מטילה אשם אישי להבדיל מעוולת הרשלנות, שם האשם הינו "
אשמה חברתית" (ע"א 5604/94
חמד נ' מדינת ישראל פד"י מח 2 498).
הלכה היא שהנטל להוכחת עוולת התרמית הוא נטל כבד (ע"א 125/89
בלס נ' ערן פיבלובסקי , פד"י מו 4441; ע"א 260/82
סלומון נ' אמונה פד"י לח' 4 עמ' 253).
בית המשפט קובע כי טענות המערערת לא גובו בכל ראיה וכי היא לא הרימה את הנטל כלל.
כאן קובע בית המשפט בהפנותו לפסק הבוררות כי במקרה דנן לא זו בלבד שגרסת המערערת הינה גרסה יחידה, היא גם לא עלתה בקנה אחד עם הראיות האחרות שהציגו הצדדים בתיק; ראשית בפסק הבוררות נדחו טענות המערערת בהעדר הוכחה. לענין מצג השווא ציינה הבוררת כי: "
בהחלט יתכן שהנתבעת התרשמה מאמצעים ויזואליים במשרדו של התובע [הוא הנתבע בהליך שלפני- א.מ.]
, אין בכך כל קשר ישיר לנסיונו ולמקצועיותו של עורך הדין. אף עורכי דין צעירים ובעלי ותק רשאים לשכון במשרד מפואר... אינני יכולה לקבל את ההנחה העקרונית כי עו"ד בעל ותק קצר, אינו מוכשר דיו ו/או חסר ניסיון רלבנטי. טענה זו יש להוכיח. מי ששם לנגד עיניו את הותק על עורך הדין ולנסיונו סביר להניח שהיה דורש בכך. לא הוכח בפני על מסוגלותו של התובע לטפל בעניינו של התובעת. לא הוכח בפני ולו בדל ראיה לגבי העדר מסוכנות זו".
הוכח כי המערער העסיק עורכי דין אחרים במשרדו ואף הוכח כי המערערת פנתה למשיב ביום 6.9.04 לאחר שחתמה על הסכמי שכ"ט וציינה בין היתר, את הדברים הבאים:
"
מעולם לא הטלתי דופי בך. ההפך הוא הנכון. לא פעם אמרתי לך עד כמה אני מעריכה אותך כאדם ועורך דין - וזה לא השתנה!!! ודווקא משום אמון שאני רוכשת [כך במקור]
רציתי שתבין איך אני מרגישה עקב חילופי עורכי דין שכירים במשרדך".