ע"א
בית המשפט המחוזי בתל אביב
|
1003-02
08/11/2005
|
בפני השופט:
1. אסתר קובו - אב"ד
2. מיכל רובינשטיין
3. יהודית אמסטרדם
|
| - נגד - |
התובע:
שמיע שולה
עו"ד כלוף ישראל
|
הנתבע:
1. ד"ר חזי חייט
2. פרופ' בינדרמן
3. מדינת ישראל
עו"ד ערן רות
|
| פסק-דין |
בפנינו ערעור ועירעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום ת"א (כב' השופט גולדין) בת.א. 52686/94.
עיקרי העובדות:
1. בחודש ספטמבר 1989 פנתה המערערת למחלקת פה ולסת בבית-חולים "איכילוב", לצורך קבלת טיפול שיקומי בשיניה.
במהלך הטיפול השיקומי נעקרו בשלושה ניתוחים, 5 מהשיניים בלסת העליונה, והושתלו שיניים אחרות במקומן, וכן נעקרו 5 מתוך 8 שיני הלסת התחתונה, והונחה תותבת נשלפת בלסת התחתונה.
עקב זיהום הוצאו כל השתלים בשני ניתוחים שבוצעו בחודשים יוני ואוגוסט 1992.
הטיפול השיקומי שניתן, מהלכו ותוצאותיו, הם עילת התביעה של המערערת כנגד משיבים 1 ו- 2 - רופאים שטיפלו בה, ונגד משיבה 3 - מעסיקתם של משיבים אלו, והבעלים של בית-חולים "איכילוב".
2. כתב התביעה ייחס למשיבים רשלנות רפואית בשל הטיפול ודרך הטיפול במערערת, וכן רשלנות בעצם מתן טיפול שיקומי ללא הסכמה מפורשת מושכלת של המערערת, וללא ידיעתה את כל העובדות הקשורות לסיכויי וסיכוני הטיפול.
בית משפט קמא קבע, כי לא הוכחה התרשלות מצד משיבה 1 ו -2 בעצם ההחלטה לנקוט בדרך השיקום שבוצעה במערערת, ואף לא הוכחה סטייה מקצועית מרמה נאותה בעת מתן הטיפול בה, אך נקבע כי המשיבים התרשלו במסירת מידע למערערת, בכך שלא קיבלו הסכמתה מדעת לטיפול.
יחד עם זאת נקבע, כי לא הוכח קשר סיבתי בין התרשלותם - הפרת חובתם לספק לה מידע - לבין נזק כלשהו שנגרם למערערת, כנטען ע"י בא-כוחה.
3. לאחר קביעת אחריות המשיבים לביצוע ניתוחי השתלה בפי המערערת מבלי שניתנה לכך הסכמה מדעת, קבע בית משפט קמא את גובה הנזק, וזאת בהיעדר ב"כ הצדדים וללא שמיעת ראיות (באי-כוח הצדדים לא הופיעו לדיון שנקבע מאחר ובשגגה הודע להם על ביטולו).
4. בעקבות עירעור שהוגש לבית המשפט המחוזי קיבלו הצדדים הצעת בית משפט (כב' השופטת גרסטל), והתיק הוחזר לבית משפט קמא לדיון בסוגיית הנזק.
לאחר דיון, הותיר בית משפט קמא על כנו את סכום הפיצוי שקבע בסך 35,000 ש"ח, אך הצמידו ליום הגשת התביעה (10.8.94), וכן הפחית הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד לטובת המערערת מסך של 15,000 ש"ח ל- 7,000 ש"ח.
טענות באי-כוח הצדדים
:
לטענת ב"כ המערערת, על בית משפט קמא היה לאמץ את הצעת הפשרה שהגיש בכתב לצדדים, ולפיה היה על המשיבים לשלם למערערת סך של 165,000 ש"ח - סכום המהווה השבת תשלומים ששילמה (בשיעור 80%), לרבות תשלומים לרופאים פרטיים בעבר ובעתיד.
לטענתו, סכום הפיצוי שנפסק (35,000 ש"ח) אינו הולם את הפגיעה הקיצונית באוטונומיה של המערערת, ולא הושבו לה התשלומים ששילמה עבור הטיפול, ותשלומים שיהא עליה לשלם בעתיד.
עוד טוען ב"כ המערערת, כי לא היה מקום לדחות את התביעה בעילת תקיפה.
לטענתו, בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לכך שהמערערת עברה 7 ניתוחים בפיה ובליסתותיה במשך 3 שנים, סבלה כאבים רבים, ונבצר ממנה לנהל אורח חיים רגיל, וכן לא היה מקום להפחית מסכום שכה"ט וההוצאות שנפסקו לה.
עוד לדבריו, עקב הליקוי ברישומים הרפואיים, אשר לא כללו פירוט של תוכנית ההשתלות, משך הטיפול האנטיביוטי שניתן למערערת, והיעדר רישום אודות הוצאת שתל בורג - עבר נטל הראיה בדבר היעדר הרשלנות לכתפי המשיבים, והם לא עמדו בו.
כמו-כן, לדעתו, בשל ניגוד אינטרסים, היה על בית המשפט לפסול חוות דעת המומחה הרפואי מטעם בית המשפט.