פסק-דין בתיק סק 9/06

הנשיא סטיב אדלר:

עניינו של הליך זה בעתירתו של ארגון המורים בבתי הספר העל-יסודיים בסמינרים ובמכללות(להלן: ארגון המורים או הארגון) להכיר בזכאותם של המורים חברי הארגון לתשלום תוספת יוקר בשיעור 2.1% לתקופה שמחודש יולי 2005 ועד חודש מאי 2006.

רקע כללי

2.        תוספת יוקר הינה תוספתשכר הבאה לפצות את השכירים והגמלאים על השחיקה בשכרם ובכוח הקניה שלהם, שמקורם באינפלציה. לעתים נחתם הסכם תוספת יוקר במסגרת של "עסקת חבילה", הכוללת דחייה של מועד תשלום התוספת, או "עיקור" תוספת היוקר, כלומר, הקטנת שיעורה.

קיימים שני סוגים מרכזיים של הסכמי תוספת יוקר:

[א] הסכם מסגרת לתקופה ארוכה, בו נקבעים גורמים כגון: המדד אליו מוצמד השכר, התנאים שקיומם מצריך תשלום תוספת יוקר, שיעור תוספת היוקר כפונקציה של עליית המדד בתקופה שקדמה לתשלום התוספת וכיוצ"ב.

[ב] הסכם למתן תוספת יוקר חד-פעמית, בו מוגדרים מאפייני התוספת כגון:    שיעורה, רכיבי השכר עליהם היא משתלמת, תקרת השכר עליו היא חלה,  וכל כיוצא באלה.

החל משנת 1939 ובמהלך שנות קיומה של המדינה נחתמו, מעת לעת, הסכמים לתשלום תוספת יוקר בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית. בתקופות בהן גאתה האינפלציה, נחתמו הסכמי תוספת יוקר אף מידי מספר חודשים, ובתקופות בהן עליית המדד הייתה מתונה, נחתמו הסכמי תוספת יוקר מדי מספר שנים. לא אחת הוחלו הסכמי תוספת היוקר על כלל השכירים במשק באמצעות צווי הרחבה.

            כפי שנעמוד על כך להלן, עניינו של הדיון לפנינו, בהסכם תוספת יוקר חד-פעמית, שתשלומה חולק לשתי תקופות.

המערך ההסכמי והנורמטיבי הנוגע לענייננו:

3.      במהלך השנים 1999-2001 קיבלו השכירים תוספת יוקר בשיעור סמלי, בהתאם להסכם קיבוצי כללי שנחתם בין ההסתדרות לבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים ביום 20.8.1998. שיעורה הסמלי של התוספת מקורו באינפלציה הנמוכה באותה תקופה. בשנת 2002, עלה מדד המחירים לצרכן בשיעור משמעותי של 8% (שנתי), דבר שגרם לשחיקה בשכרם של העובדים והגמלאים.

    האינפלציה בשנת 2002 עמדה ביסוד החתימה על הסכם קיבוצי כללי בדבר תוספת יוקר ביום 7.11.2002 בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית החדשה (להלן: הסכם תוספת היוקר). במסגרת ההסכם, נקבע מנגנון לחישוב תוספת היוקר, נקבעה תקרת השכר המירבית בעדה תשולם התוספת ותשלום התוספת חולק לשתי תקופות: הראשונה -החל מיום 1.1.2003, במהלכה שולמה תוספת יוקר בשיעור 2.1% עד לתקרת שכר המינימום כשיעורו אז (3,266.58 ש"ח). השנייה - החל מיום 1.1.2004, בה הוסכם על תשלום תוספת יוקר בשיעור 2.1% בעד ההפרש שבין שכר המינימום                   (3,335.18 ש"ח) לבין השכר המשולב של העובד, תוך שנקבעה תקרה של 7,700 ש"ח לתשלום התוספת.

           ועדת המעקב - ביום 17.11.2002 חתמו הממונה על השכר באוצר ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות על החלטת ועדת מעקב בדבר תשלום תוספת היוקר לעובדים המועסקים בשירות המדינה. לפי אותה החלטה, תשולם תוספת יוקר לעובדים המועסקים בשירות המדינה, במהלך שנת 2003, על פי העקרונות שנקבעו בהסכם תוספת היוקר. תשלום תוספת היוקר החל מה - 1.1.2004 לעובדים בשירות המדינה יתבצע "באותו אופן שבו יושם תשלום תוספת היוקר בינואר 1999 (ללא תקרה)".

          לפי העולה מהודעת המדינה בטיעונה לפנינו, שולמה תוספת היוקר באותה מתכונת עליה הוסכם בין ההסתדרות ללשכת התיאום במסגרת ועדת המעקב, גם לעובדי המדינה שאינם מיוצגים על ידי ההסתדרות הכללית, ולעובדים בשירות הציבורי ששכרם משולם על פי הסכמים קיבוציים. זאת, מתוקף הסדר חד-צדדי שהחילה המדינה על עובדי המגזר הציבורי. ובמלים אחרות: חרף התקרה שנקבעה בהסכם תוספת היוקר, משולמת תוספת היוקר במגזר הציבורי כולו ללא תקרה, על פי המנגנון שנקבע לעניין זה בהחלטת ועדת המעקב.

     בדיון שנועד לפנינו ביום 12.12.2006, הודיע מר יוסי כהן, המשנה לממונה על השכר במשרד האוצר, כי תשלום ה"מנה" הראשונה של תוספת היוקר עליה הוסכם, החל ביום 1.1.2003.  

     בצו הרחבה מיום 5.1.2003 הורחבו הוראותיו של הסכם תוספת היוקר. הצו החיל את הוראות ההסכם על כלל העובדים והמעבידים בישראל, למעט עובדים עימם הוסכם באופן מפורש במסגרת הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי או הסכם אישי, כי שכרם בשנת 2002 יהיה צמוד לעליית המדד במלואה ולא נכללה בהסכם הוראה בדבר תחולת תוספת יוקר.

"הקפאת" תשלום תוספת היוקר במגזר הציבורי:

4.         ההסכם לעידוד צמיחה במשק - ביום 22.5.2003 נחתם הסכם קיבוצי בין המעסיקים בסקטור הציבורי לבין ההסתדרות שעניינו הפחתות שכר שונות ודחיית מועדי תשלומים. בתוך כך, הוסכם על דחיית תשלום ה"מנה" השנייה של תוספת היוקר, שנועדה ליום 1.1.2004, לתקופה של שנה וחצי, שסיומה ביום 1.7.2005 (להלן: ההסכם לעידוד צמיחה במשק). הוראות ההסכם לעידוד צמיחה במשק אומצו בחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו - 2004), התשס"ג-2003 (להלן: חוק התוכנית הכלכלית), במסגרת פרק ט"ו לחוק שכותרתו: "הפחתת משכורתם של העובדים ונושאי המשרה בשירות הציבורי (הוראת שעה). החוק נכנס לתוקף ביום 1.6.2003. ההוראה בחוק בעניין דחיית תשלום ה"מנה" השנייה של תוספת היוקר הוחלה גם על עובדים שההסכם לעידוד צמיחה במשק לא חל עליהם.

     ביום 12.12.2004 חתמו ההסתדרות והמעסיקים במגזר הציבורי על הסכם קיבוצי בדבר דחייה נוספת של תשלום ה"מנה" השנייה של תוספת היוקר עד ליום  1.6.2006 (להלן: הסכם ההארכה).